פרשתנו - תרומה - פותחת בסערה את מלאכת המשכן, כל כך קונקרטית ומעשית, "ויקחו לי תרומה" "ועשו ארון" "ועשית כפורת" "ועשית שולחן" "ואת המשכן תעשה" "ועשית את הקרשים" "ועשית פרוכת" "ועשית את המזבח" "ועשית את חצר המשכן".
כל כך מעשית פרשתנו, ואנו יושבים באפס מעש זה אלפים שנה.
עד מתי???
מידי שנה חוזרים על התורה, והיהודי תוהה לעצמו, וכי מה תועלת למלל ולמלמל טקסטים לא ריאליים-מעשיים.
מה תכל'ס?
והמוח היהודי-האלוקי-התורני לא חדל, כוח ההמצאה היהודי נכנס לפעולה, ועל בסיס פרשה זו הרחוקה מן המציאות המעשית כבר אלפי שנים, מתוכה נולדו רעיונות כל כך מעשיים ומשני תודעה בחיי היום יום שלנו.
פשט. רמז. דרוש. סוד. כל צדיק בדורו שלף פנינים בהתאם לשורש נשמתו. פוצח רש"י בפשט, לעומתו הרמב"ן בדרוש, ממשיך הבחיי ברמזים, לסוד באור החיים, בואכה תורת החסידות.
בטור זה נציג דוגמא אחת מיני אלפים ורבבות:
"ועשו ארון עצי שטים" הוא ארון הברית, בתוכה ישימו את "העדות" הם לוחות הברית, מעליו בהמשך תבוא "הכפורת" (פלטה עץ בגודל הארון, עוביה טפח, ובה מכסים הארון) מעליה היו "הכרובים משני קצות הכפורת".
ההיגיון אומר בפשטות: הכפורת (המכסה של הארון) היא חלק מן הארון. הארון מורכב מכמה חלקים, ארון בתוך ארון בתוך ארון (בסך הכל ג' ארונות) מעליו מכסה (כפורת), שעליו הכרובים.
כך אכן הבין הרמב"ן, והשיג בדבריו על רש"י שהבין אחרת. מדברי רש"י עולה שהארון לחוד והכפורת לחוד.
אמנם הכפורת יושבת מעל ארון הברית, אך זה ענין טכני בלבד, מהות הכפורת היא לא כיסוי לארון הברית, אלא תחתית להכרובים.
מחלוקת מוזרה מאוד, זה נשמע בערך כך: לפי רש"י הארון נמצא מתחת הכפורת (באופן טכני בלבד), חולק עליו הרמב"ן וטוען שהכפורת יושבת על הארון (כחלק ממהות הארון).
וכי מאי נפקא מינה האם הכפורת היא מעל הארון או שהארון הוא מתחתיה?
מגיע הרבי מליובאוויטש ועושה לנו סדר:
קודם כל הרבי מוצא כמה נפקא מינות הלכתיות בענין (נביא אותם כאן בקצרה ממש: א. הכפורת גדרה ככלי שרת שצרחכה להיות. משל ציבור, משא"כ הארון שיכול להיות משל יחיד. ב. גדר ה"לשמה" שונה, כשעושים הארון צריך לכוין "לשם קדושת ארון", בכפורת צריך "לשם קדושת כפורת". ג. היות שאסור לעשות העתק כתבנית המשכן וכליו, ולפ"ז להרמב"ן שהארון והכפורת הם מציאות אחת יהיה אסור לעשות ארון+כפורת, אך אם ירצה אדם לעשות ארון בלבד מותר. משא"כ לפי רש"י שהארון לחוד וכפורת לחוד, אסור לעשות ארון אפילו ללא כפורת).
אך זה רק הפרומו.
בשלב זה מעמיק הרבי לפני ולפנים ומבאר רעיון מדהים:
אם עד כה חשבנו שהרמב"ן הולך (בסוגיא זו) ע"פ פשט, ורש"י הולך בכיוון שונה, הרי שלפי עומק הענין, זה בדיוק הפוך.
ארון הברית מכיל בתוכו את לוחות הברית, וספר התורה שכתב משה.
על ארון הברית נמצאים הכרובים, מהם ומיהם?
לפי רש"י הם "דמות פרצוף תינוק" הרומזים לעם ישראל, הבייבי (תינוק) של הקב"ה. לעומתו הרמב"ן מבאר שהכרובים הם צורת החיות שבמרכבה (מרכבת יחזקאל), עליהם רוכב הקב"ה.
וכאן מגיעה נקודת ותמצית הענין:
לפי רש"י - ההולך כרגיל בדרך הפשט - התינוק (קרי: היהודי) הוא מעל התורה, כפי שאנו יודעים ההלכה הפשוטה "חלל עליו שבת אחת", כל התורה נדחית בשביל נפש אחת מישראל. ואמנם תפקיד התורה לרומם את היהודי כאותו פדגוג (איש חינוך) שצריך ללמד את בן המלך, ולכן התורה נמצאת מתחת להכפורת והכרובים, כדי שהיהודי("הכרובים" - "פרצוף תינוק") יטפס ויתעלה ויתרומם ע"י התורה הלוחות והארון.
בהתאם לזה נבין את דברי הש"ך (מתלמידי האריז"ל) על התורה, שהכרובים הם פרצוף תינוק להורות שעיקר לימוד התורה הוא "לימוד התינוקות". ולזה מוסיף הרבי, שבעומק הענין כל יהודי צריך לגשת אל לימוד התורה כתינוק (בלי דעות קדומות… הסבר נפלא בענין ואכמ"ל). ומזה -מוסיף הרבי - נבין את מה שכתוב באגדת בראשית (פ"ה, א): "כפורת" מלשון "כפרה", כי התינוק גם כאשר יחטא סולחים לו ומכפרים עליו, כי "על כל פשעים תכסה אהבה".
אמנם יש תורה קדושה, היא מורה ליהודי - בן המלך - את דרכו, בדרך המלך. אך גם אם חלילה חטא הנסיך, התנהג כתינוק המלכלך את אביו… עדין נסיך הוא, "ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא", בן של מלך העומד בפני עצמו מעל התורה.
**
"מבין שני הכרובים" דיבר הקב"ה אל משה (אפשר לדמיין את שני הכרובים בצורת מכשירי קשר של פעם, שמים שתי בוקסות ענקיות על שני האוזניים ומתחילים לדבר, כך משה מכניס ראשו "בין שני הכרובים" והקול מדבר אליו).
למה דווקא משם?
לפי הרמב"ן הכרובים הם דמות מלאכים שבמרכבה, הם חלק מארון הברית, התורה הקדושה. כלומר: כאשר יהודי (משה רבינו) מתחבר אל התורה ונעשה מרכבה לרצון העליון, משם זוכה הוא לגילוי הנבואה, רוחק הקודש.
מרש"י יוצא עמוק יותר ופשוט יותר, כאשר יהודי (משה רבינו) תופס את מעלת עם ישראל, העומדים מעל ארון ולוחות הברית, ומתוך הכרה זו הוא מוכן להפקיר את עצמו ("מחני נא מספרך") בשביל יהודים שחטאו פגמו העבירו את הדרך (אלו החוטאים בעגל) - מתוך כך באה הנבואה.
יהי רצון שנזכה לשלב את שני השיטות, רש"י ורמב"ן, יוקר ומעלת היהודי (רש"י), עם אהבת התורה (רמב"ן) עד כדי כך שהכרובים נעשים מרכבה לשכינה ומתעצמים עם הארון והברית.
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר.
לתגובות והארות:
misraeli770@gmail.com