אני לא אוהב להאשים את ההורים. אומרים שאהבת הילדים היא האהבה הגדולה ביותר שקיימת, ואם אתם הורים - אתם בוודאי מהנהנים בראשכם נמרצות. אין כמעט דבר שחסכתם מהילדים שלכם גם כשהיה לכם קשה: דאגתם לרווחתם הכלכלית גם בתקופות שלעצמכם לא פרגנתם כלום, האזנתם ברוב קשב גם כשהייתם טעונים רגשית, ניסיתם להלך בין הטיפות כשהילדים החלו להתבגר, הידרתם שינה מעיניכם כשהילדים עשו מעשי משובה מסוכנים, ועשיתם הכל כדי שהילדים שלכם יהיו מאושרים.
>> למגזין המלא - כנסו <<
אז אומנם לבוא ולהאשים את ההורים זו כפיות טובה, אולם דווקא בשל האכפתיות הרבה שלכם ההורים כלפי הילדים - חשוב שתשמעו את הקולות שלהם, בכדי שתדעו כיצד ניתן לסייע להם גם אחרי החתונה.
- הגירושים במגזר - מזנקים; האם יש דרך למנוע זאת? | פרק ראשון
- "גם אם הוא יגיע בוכה לחתונה - את השידוך לא מפרקים"; האמנם? | פרק שני
האם התערבות ההורים יכולה לסייע? מתי היא פוגעת? מאלו מצבים ראוי להימנע, ומדוע לפעמים נכון לתת לילדים שלכם לעשות טעויות גם כשממש קשה לכם לראות את זה?
ניסיתי לעשות קצת סדר...
• • •
לרצות את ההורים
נתחיל מהמקרים הקלים - כשההורים אומנם לא התערבו, אולם הילדים נטו לרצות את ההורים ולשמח אותם גם כשהדבר נגד את הצרכים הרגשיים הבסיסיים שלהם. את המחיר הם כנראה ישלמו כל החיים.
"ההורים שלי מעולם לא התערבו בפועל", הפתיע אותי מוישי (30), "אבל במשך כל תקופת השידוכים היה חשוב לי מאד לרצות אותם. תמיד ידעתי שחשוב להם להשתדך עם משפחה מכובדת כמונו, ואותי זה ממש לא עניין. מבחינתי הייתי מעדיף למצוא משפחה פשוטה ואיכותית, ובחורה שאוכל להיות גלוי לב מולה ולא אצטרך להרשים אותה, אבל אפילו לא העליתי את האפשרות הזאת על דל שפתיי, זאת אפילו לא הייתה אופציה.
"ניסיתי לשאול את הורי כבדרך אגב אם בחורה ממשפחה חשובה לא תרצה שאתנהג כאילו אני בובה בחלון ראווה, ואם הדרישות והציפיות ממני לא יהיו גבוהות, אבל הם תמיד חייכו ואמרו לי שבסוף כולם מחפשים קשר קרוב, ואין סיבה שאשתי לעתיד לא תרצה את מה שאני רוצה.
"בסופו של דבר החשש שלי התגלה כמוצדק. אשתי שבאמת הורגלה להנהגות מכובדות בבית הוריה ציפתה שהבית שלנו יתנהל כמו חלון ראווה, והיא רצתה לראות בי דמות שאפשר להתגאות בה. במציאות, החלום הזה התרסק לה מול העיניים ואני לא אהבתי להיראות מושלם כפי שהיא ציפתה. היא אפילו אמרה לי לפעמים שהיא מרגישה שרימו אותה, ושהיא לא קיבלה את מה שהיא רצתה, ולסיפור שלנו לא היה סוף טוב.
"אני לא מאשים את ההורים שלי, כי בפועל זה לא שביקשתי מהם משהו והם בחרו אחרת, אבל העובדה שלא יכולתי לשוחח איתם בצורה גלויה ולומר להם מה אני רוצה, והעובדה שתמיד ריציתי אותם - גרמה לי לבחור בחירה שאין יום שאני לא משלם עליה מחיר יקר מדיי".
אשמח לשמוע ממך גם משהו אחד טוב על ההתנהלות של ההורים שלך...
"אני חושב שהם פעלו מתוך אכפתיות, בדרך שהם מכירים. מבחינתם הם הצליחו לשדך אותי עם משפחה מכובדת, ובתפיסה שלהם זה הדבר הטוב והנכון. ככלל, הם תמיד אהבו אותי מאד ורצו בטובתי, ואני בטוח שאם הייתי מספיק אמיץ ואומר להם בדיוק מה אני מרגיש ורוצה - הם לא היו פועלים בניגוד לרצוני, ואולי זה גם קצת באשמתי שהייתי חסר ביטחון מולם".
• • •
גם יענקי (32) מספר על תקופת השידוכים כתקופה מכריעה בחייו: "בחור ישיבה לא גר אצל ההורים, ובחלק גדול מהמקרים הם לא יודעים מה קורה אתו באמת. ההורים שלי חיפשו לי בחורה קלאסית, ממשפחה תורנית, כשבפועל החברים בישיבה ידעו שאני לא בדיוק הבחור שיושב ולומד כל היום.
"לא הייתי מסוגל לאכזב את ההורים שלי, והעדפתי להתחתן עם הבחורה שתמצא חן בעיניהם, ולא הייתי מסוגל לומר להם שאני מעדיף בחורה שבאמת תתאים לי. אומנם לא התגרשנו, אז אני לא בטוח אם הסיפור שלי יתאים לך, אבל הפער בינינו הורס את הנישואין שלנו ויש לנו אינסוף עימותים על הרקע הזה".
במבט לאחור היית מתחתן אחרת?
"בשלב מסוים החיים הזוגיים שלנו התפוצצו והיא אמרה שאם אני לא הולך לפסיכולוג היא עוזבת את הבית. בלית ברירה הלכתי לטיפול אצל פסיכולוג קליני, והיום אני מודה לה על זה. הבנתי שכל החיים לא הייתי מסוגל להיות מחובר למה שאני עושה כי הייתי עסוק כל החיים בלרצות את ההורים שלי.
"אני לא חושב שלפני החתונה הייתי מסוגל לעמוד על שלי ולומר להורים שאני רוצה משהו אחר, אבל לפחות היום אני מבין שאני לא יכול כל היום רק לרצות את ההורים שלי. אבל החלק הכי מדהים בסיפור שלי הוא שהיום אני פתאום מסוגל ללמוד תורה במשך כמה שעות וליהנות מזה, כי בניגוד לעבר שהייתי עסוק בלרצות את הסביבה שלי - היום אני מבין שאני אישית מתחבר לזה ונהנה ללמוד תורה".
קיבלתי 10 טלפונים ביום
בניגוד למקרים הקודמים שבהם ההורים התנהלו בצורה תקינה, ישנם מקרים כואבים שבהם כנראה מסיבות של צורך בשליטה, או חוסר טאקט - ההורים מתערבים בצורה אקטיבית בחיי ילדיהם הנשואים, וברמה שפוגעת פגיעה ישירה באיכות חיי הנישואין שלהם.
"כבר בבוקר שאחרי החתונה קיבלתי את הטלפון הראשון", מספרת איילה (27). "אמא שלו התקשרה ושאלה איך ישנו, אם יש לנו מה לאכול, ומה אנחנו מתכננים לעשות היום. חשבתי שמדובר בהתעניינות כנה בשל העובדה שעדיין לא התאקלמנו בדירה החדשה, אבל מסתבר שזה רק התחיל.
"מאז קיבלתי 10 טלפונים ביום: 'מה אכלתם? כיצד אתם מסתדרים כלכלית? מה קניתם? כמה זה עלה? ולמה לא שאלתם במקום אחר?' וכמובן - 'חבל שלא התייעצתם אתנו לפני'... היו פעמים שהם גלשו לשאלות כמו 'כמה את מרוויחה, ולמה את לא בוחרת בעבודה מכניסה יותר'?, וזה כמובן לא בגלל שהם רצו לסייע לנו כלכלית...
"בעלי שהקפיד מאד על כיבוד הורים ענה על שאלותיהם אחת לאחת, והרגשתי שרוחה של אמא שלו מרחפת בבית שלי. היא ידעה כל דבר שקורה בבית, התערבה בכל דבר שהיא רק רצתה, וכשהחלפנו את המקרר הרגשתי שיש מקום לדעה שלה יותר מלדעה שלי...
"היא הייתה נכנסת לבית שלי ללא התראה מוקדמת, והיא נכנסה אלי פעם כשהייתי אחרי לידה והבית היה מבולגן, ואני קברתי את עצמי מבושה. היא אפילו לא דיברה על כך בגלוי אלא סיננה כבדרך אגב: 'חשוב מאד להקפיד על סדר וניקיון, ואצלי בבית אני בחיים לא מאפשרת לכביסה להיערם'...
"הגענו למצב קשה מאד, וכמעט התגרשנו, עד שהגענו ליועץ זוגי שבעצת רב ייעץ לנו לעזוב את העיר שבה גרנו בשכנות להורים שלו, ולנתק איתם קשר לתקופה ממושכת - בכדי שנצליח לייצר קשר משלנו, וכמובן שהם ניסו לבקש מרבנים להתערב, אולם הרב שייעץ לנו עמד על כך שננתק איתם את הקשר לתקופה של שנה, והשנה הזו כנראה הצילה את חיי הנישואין שלנו".
במקרה שלך אמא שלו התנהגה בצורה מאד לא ראויה. אבל בכל זאת הייתי שמח לשמוע ממך גם מילה טובה עליה...
"היו מקרים שה'אובר אכפתיות' שלה שיחקה גם לטובתנו. היא עזרה לנו מאד בכל פעם שהיא יכלה, והיא כנראה פעלה גם מאכפתיות ומדאגה לילדים שלה. אני לא בטוחה שהיא הייתה מודעת לשתלטנות שלה, ומבחינתה היא פעלה מאכפתיות טהורה".
• • •
גם שרי (30) תולה חלק גדול מהגירושין שלה בהתערבות של חמותה: "מהרגע הראשון היא לא חיבבה אותי, וניסתה לחבל בקשר כל הזמן. אני במפורש אומרת שחלק גדול מהגירושים הם בגללה. היא אומנם לא גרה קרוב אלינו, אבל בעידן של היום לא צריך לגור קרוב כדי להרוס...
"אני לא רוצה לפרט כדי שאנשים לא יזהו את המקרה, אבל כשהחמות מתערבת כל הזמן, אם הבן שלה לא מספיק חזק בשביל לדעת לעצור אותה - היא תצליח להיכנס לכל פרט בחיים, ואין לי ספק שיש לה חלק נכבד בסיפור הגירושין שלי.
"לפעמים אמרתי לעצמי שאם במקום שאנחנו כזוג נלך לייעוץ זוגי היא תלך לפסיכולוג שיעזור לה להתמודד עם הצורך שלה בלהתערב לבן שלה בכל צעד שהוא עושה - המצב שלנו היה הרבה יותר טוב...".
עשית טעות שהתחתנת אתו...
"כבר לפני החתונה ההורים שלי שידרו לי כל הזמן - 'עשית טעות'", מספרת יעל (28), גרושה טרייה. "הם לא אהבו את הבחירה שבחרתי, וניסו להדגיש בפניי את הצדדים השליליים של החתן שלי. כשסיפרתי להם על כך שהוא חסכן הם הדגישו בפניי שהוא 'קמצן נורא', וכשסיפרתי להם על המידות הטובות שלו הם אמרו לי: 'את לא שמה לב שהוא חסר חוט שידרה?'. כשהם ראו כמה הוא דואג לי הם דאגו ללחוש בקול ש'הוא ממש ילדותי ותינוקי', והאמירה הזאת מאד כאבה לי.
"היחס שלהם אליו ערער אותי לגמרי, וכל תקופת האירוסין הרגשתי מרוסקת. בתוכי ידעתי שזה האיש שאיתו אני רוצה לחיות, אך ידעתי שהם לא אוהבים אותו, וחששתי שזה יגרום להם להתרחק גם ממני. לא וויתרתי עליו, אבל גם אחרי החתונה הם המשיכו להראות לי אותו באור שלילי, ולפעמים הם גם היו מעירים לו הערות עוקצניות - שפצעו גם אותי ואמרו לי כעין אמירה של 'איזה חתן מצאת לך'...
"לי היה ברור שהוא אדם מקסים ואיכותי, אבל אחרי כמה שנים המילים שלהם חלחלו לתוכי, והתחלתי להאמין שהם רואים נכון ואני עיוורת ותמימה. התחלתי לראות אותו דרך העיניים שלהם, ובכל פעם שהוא עשה משהו לא מושלם יכולתי כמעט לשמוע את ההערות שלהם יוצאת מהפה שלי. התחלתי לזלזל בו, לבקר אותו, ולראות בו רק את החלקים השליליים. התחלתי לבקר אותו על כל צעד ושעל עד שהוא החליט לסיים את הנישואין, ובמבט לאחור אני מבינה אותו...".
את יכולה לומר מילה טובה על ההתנהלות של ההורים שלך?
"אני לא חושבת שהם פעלו מרוע. הם היו בטוחים שהם מנסים להציל את הבת שלהם מבחור שלא שווה אותה, ושהם עושים את המעשה הנכון והאחראי, אבל בסוף זאת הייתה הבחירה שלי. אם הוא היה אלים או בעייתי אני יכולה להבין את הצורך להגן על הבת שלהם, אבל אם הסגנון שלו טיפונת לא מצא חן בעיניהם - הם צריכים לזכור שהוא היה נשוי אלי ולא להם".
הלוואי שהם היו מתערבים...
בניגוד למצבים שבהם הורים מתערבים כשהם לא צריכים, יש מקרים רבים שבהם התערבותם של ההורים דווקא נצרכת, ולא תמיד הם מודעים לכך.
כך מספרת שירה (35): "כבר בתקופת האירוסין הייתה לי תחושה מאד לא טובה לגביו. הרגשתי שאני לא מעניינת אותו, וגם כשבחרנו רהיטים לפני החתונה הוא תמיד שכנע אותי שהוא יודע ושהוא מכיר, והצליח לגרום לי לא לומר את דעתי. התייעצתי עם מדריכת הכלות שלי ואמרתי לה שמשהו מרגיש לי לא נכון, אבל הם הסבירו לי שאני בתקופה מבולבלת ולא כדאי להגיע למסקנות רק בגלל תחושות בטן.
"אחרי החתונה הבנתי שדווקא צדקתי. הוא לא היה מרוצה מהצניעות של הבגדים שלי, אבל במקום לשוחח על כך בצורה מכובדת הוא גזר מול העיניים שלי את הבגדים החדשים שקניתי לפני החתונה, והורה עליי לאסוף את הגזרים ולזרוק אותם לפח האשפה. במקרה אחר, חיפשתי בגד חדש שקניתי ודווקא היה מותאם לדרישות שלו, ומשלא מצאתי אותו הוא הציע לי לחפש אותו בפח האשפה של הבניין...
"סיפרתי להורים שלי על ההתנהגות שלו, והם אמרו שהם לא מתערבים ואני צריכה להקשיב לבעל והוא זה שקובע את ההלכות ושהם סומכים עליו. גם בהמשך כשעברתי דברים איומים ונוראים רציתי לעזוב את הבית, והם לא הפסיקו לומר לי שאני צריכה לעשות הכל בשביל הילדים, ושהסבל שאני עוברת הוא כמו קורבן, ושאני אהרוס להם את החיים אם אתגרש כי הם לא מסוגלים לראות דבר כזה.
"לקח לי שנים של סבל נורא, עד שרב מדהים שאתו התייעצתי אמר לי שהוא לא חושב שאני צריכה לעבור את כל הסבל הזה, והוא שאל אותי אם שקלתי פעם להתגרש. התפרקתי בבכי ואמרתי לו שכבר שנים שאני חושבת שזה מה שצריך לעשות, אבל ההורים שלי תמיד מפחידים אותי ואומרים לי שאני צריכה לשמור על שלימות הבית. הוא אמר לי שאין מצווה לסבול ושהוא חושב שבמקרה של אלימות כזאת הוא חושב שאם אני רוצה מותר לי לפרק את הבית, והוא תמך בי מאד".
• • •
גם מנדי (38) מספר על שנים ארוכות של סבל, שבהם הוא לא העז לשתף אף אחד. "היו מקרים מאד קיצוניים שקרו בנוכחות ההורים, וממש קיוויתי שהם ייגשו אלי וישאלו אם הם יכולים לעזור במשהו. כולם ידעו שהנישואים שלי מורכבים מאד, אבל הקונפליקטים הללו עמדו בחלל ואף פעם לא דיברנו עליהם במפורש.
"אני חושב שזה היה נכון שהם ייגשו ויתעניינו בי, ואני חושב שהורים צריכים להתעניין גם בחיי הנישואין של הילדים שלהם אבל אבל לא ממקום של שליטה או לקבל החלטות בשבילם אלא ממקום של אכפתיות כנה ואמיתית".
• • •
אז האם התערבות של ההורים מסייעת או הורסת?
כנראה שאין לכך תשובה אחידה, אבל יש דרך ברורה לבדוק את זה, וקוראים לה - הדדיות.
אם את רואה שהכלה שלך זקוקה לעצות שלך, והחתן שלך רוצה לשמוע את עצתך - כנראה שאת בדרך הנכונה. אולם אם את מרגישה ש'לא מספיק מקשיבים לך' ואת שמה לב שהבת או הכלה שלך מעדיפה להסתדר בכוחות עצמן, יכול להיות שחדרת לרשות הפרט.
אם את מרגישה שהבן שלך תלותי בך, ושהכלה שלו פחות מתלהבת מהקשר המיוחד שיש ביניכם וגורם לכם להתקשר עשר פעמים ביום, נסי לסגת צעד לאחור. אם את רוצה בטובתו, אפשרי לו לקיים את "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו".
אם אתה רואה את העיניים העצובות של הבן שלך, ואתה חושש שלא טוב לו - מותר וכדאי להציע לו לשוחח אם משהו מעיק עליו, אולם אם אתה רואה ש'הצעירים האלו מעדיפים לעשות טעויות' והוא פחות מתלהב מלשמוע את העצות שלך גם אם אתה יכול לסדר לו את החיים - תן לו לבדוק את החיים בכוחות עצמו, וגם אם הוא הורס לעצמו את החיים זאת זכותו המלאה.
- לפניות לכותב: israel@kikar.co.il