בשבוע שעבר במסגרת 'מגזין כיכר' זכינו לצטט את הסברו הנפלא של הבית הלוי, מדוע אין היום ניסים גלויים בשעה שלאבותינו היה גם היה.
>> למגזין המלא - כנסו <<
הסברו בקצרה הוא, שבדורות עברו האנשים האמינו בקב"ה ברמה כה גבוהה, עד שנס על טבעי, לא הוסיף להם מאומה לדרגת אמונתם, לעומת ימינו שהמון העם הינם פחותי אמונה, ואילו אלו יראו נס גלוי, תתגבר אמונתם בקב"ה, ואז תיאבד זכות הבחירה חלילה.
בעניין ההבדל בין דורות העבר, ובין דורות אלו הביא הגאון רבי הלל זקס זצ"ל ראש ישיבת 'כנסת הגדולה' במודיעין עילית רעיון דומה, שבדורות שלנו אנשים רצים אחר ברכות מצדיקים, כי אין להם כח לעמול ולהתקרב לקב"ה בכוחות עצמם, בשינוי מדורות עבר שאנשים לא היו זקוקים לברכות מצדיקים, שכן הם התקרבו לקב"ה וראו בחינוך הבנים פירות, עקב עמלם ויגיעתם, ולא הוזקקו לברכות.
• • •
את דבריו הנפלאים מתחיל רבי הלל זקס עם דיון על איסור לאוין שהביא סבו מרן החפץ חיים:
כשרצה החפץ חיים לאיים עלינו מלשון הרע, הוא הביא בספרו על ריבוי לאוין ועשין שעלול לעבור מי שרגיל בעוון זה, ואחד מהם הוא "לֹא־תְקַלֵּ֣ל חֵרֵ֔שׁ", והדגיש שלמרות שאין איסור זה בתוך איסור לשון הרע, הוא הביאו כי הוא שכיח מאד, ומי שמורגל בלשון הרע, יכשל גם בלאו זה.
רבי הלל זקס מסיק לאור זה, שבזמנו של החפץ חיים המון העם היה מצוי שהיה מקלל אחד את השני, ולכאורה ברוך ה' אכשר דרא, שבזמננו חדלו לחלוטין מלקלל האחד את השני: "מלבד חירופין וגידופין שהם מצוים, כמו לאחל לאיש ריבו שיתפזר לכל רוחות השמים, או שינתן דורון לצד שכנגד הקדושה וכו'". אבל כל זה מדגיש רבי הלל זקס לא מצד רצונו לקלל, אלא לחרף ולגדף, ואילו קללות כמעט שאינן נשמעות בימינו.
הטעם לזה סבור רבי הלל זקס משום שאנחנו נעשים מגושמים יותר ויותר, ואיננו מאמינים כי אם במוחש, ודבר זה שאדם לא מרגיש בבשרו אינו מאמין בו, ובתור דוגמה לדבריו הביא רבי הלל זקס שאפילו כשאדם אומר שלום עליכם לחברו, הוא יחוש את יד חברו בידו, והוסיף "ויש שאף בזה לא ימצאו מנוח, וזקוקים לנענוע, שגם גופו ימשך אחד ידו, ויושג אצלו גם בחוש במישוש".
ממשיך רבי הלל זקס בדבריו, שלמרות שהדור הוא מגושם: "אנו רודפים אחד הברכות רדיפה יתרה. ירוצו ולא ייגעו לכל מי שרק מוכן לברך, ולא יטרחו לבדוק אחריו אפי' בדיקה אם ראוי הוא אם לאו, וסובבים והולכים כל היום כולו מבאבא קמא לבאבא מציעא, ולכל בעלי מכות ושבועות, ומי שמעמיד עצמו לחלק ברכות, כבר יעמדו עליו רבים מן הבקר ועד הערב".
וממשיך בדבריו ומקשה על עצמו, שהרי אברהם אבינו קיבל ברכות ואת כח הברכה:
"ומה התועלת שתבוא להם מכל זה, ולמרות שבאמת יסוד תחילת משפחתנו עם האבות הקדושים, הושתת על האבות הקדושים, שהקב"ה ברך את אברהם אבינו ואף נתן לו כח של ברכה לברך, ולכאורה מה התועלת שאברהם קבל את הכח לברך, שהרי בסוף דבר כל יהודי יקבל את המגיע לו לפי חוקי המשפט, ומה שאדם השיג כפי יגיעתו, הוא אשר יעלה לו, ומי שקרב אל הקב"ה ונמצא זכאי, הוא יקבל ברכות, גם אם לא התברך בידי אדם, ומי שלא נמצא זכאי, מה תועיל לו הברכה?".
ועוד מקשה על עצמו רבי הלל זקס שהרי ראינו בחז"ל שהדגישו על ענין הברכות מצדיק:
"ומה שראינו במסכת בבא בתרא (קט"ז א), על מי שיש לו חולה בתוך ביתו, ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, הוא משום שתלמיד חכם יש קרבה יתרה, וקרוב לשמוע תפלתו והמדובר על סדרי תפילה".
ומקשה עוד על עצמו מעוד מקור על ענין הברכות בדברי חז"ל שהביאו שאמו של אותו ינוקא (זהר בלק קפו א), אמרה לו 'לך אצל חכמים ותרויח מהם ברכה'.
אלא מבאר רבי הלל זקס שלמרות מקורות אלו "לא מצאנו שרש וענף לנהירה אשר יש כיון לכל הדברים הללו והדומה להם. ויותר נראה שתכליתם לקצר את הדרך בעבודה. שמה שבדורות עברו מי שרצה להשיג משהו, היה עמל ויגע וטורח בזה, ואדם ידע בתורה, והצליח, וטרחו ונשתדלו בגידול הבנים ובחינוכם הטוב, וראו פרי בעמלם, והשיגו הכל אך בעמלם וביגיעתם הרבה, הנה כיום מבקשים למעט הטרחה, והדרך היותר קלה היא לילך אצל הצדיק להתברך ויצא ידי חובתו. או שמשעין עצמו על משענת קופה רצוצה והם כבר יבטיחוהו על הקברים ועל הסגולות, ועל הצדיקים ועל החסידים ועל גרי הצדק. אבל בסופו של דבר מה ענינם לאדם הישר, לא ידענו".
לדברי רבי הלל זקס מי שמעונין בברכות, שישכים מידי יום ביומו לבית הכנסת להתברך מפי הכהנים שהרי נאמר בתורה "כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם" (נשא ו), וזו ברכה מובטחת, "ותחת לילך לדרוש אל המתים, ואל החיים החשובים כמתים, אלא אשר היום ככאן ולמחר בקבר ואחריתם רמה ותולעה, ולהשען על ברכתם המפוקפקת".
מקורות ראה בספר "הרופא לשבורי לב", מתוך דרשת ליל שבת קודש תשע"ב.