יתרו חותן משה? או חותן לשעבר? // עמירן דביר

״וישמע יתרו כהן מדין חתן משה את כל אשר עשה אלוקים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה׳ את ישראל ממצרים״.

ישנם כמה דברים שזקוקים לביאור.

צריך להבין, מדוע פרשה חשובה זו של קבלת עם ישראל את התורה הקדושה, נקראת על שם ״יתרו״ שהיה כהן שעבד את כל סוגי העבודות זרות שישנן בעולם.

עוד קשה לי, אם פרשתנו באה להאדיר את שמו של יתרו בזכות רצונו לדבוק בעם ישראל, מדוע היה חשוב לתורה דבר ראשון לציין את היותו ״כהן מדין״? מדוע להזכיר לו את חטאיו הראשונים?

עוד, אם מטרת בואו היה להביא את ציפורה ושני ילדיה למשה, מעשה שמוכיח שיתרו בחר להשאיר את העבר מאחור, לשנות מסלול ולדבוק בקב״ה, לכאורה היה ראוי להיות כתוב ״וישמע יתרו חותן משה את כל אשר עשה..״

מה כל כך חשוב לתורה הקדושה לציין בפרשת קבלת התורה עוון כל כך גדול של כהונה לעבודה זרה?

כהונה היא דרגה יותר חמורה מאחד שעובד עבודה זרה פרטית לעצמו.

תפקידו של הכהן לשכנע אחרים לסמוך רק על העבודה זרה, וגם לעזור ולתמוך בהם בתהליך.

עוד קשה לי, מדוע מציינת התורה את היותו ״חותן משה״, הרי אנחנו יודעים זאת מהפרשות הקודמות.

עוד קשה לי, אם כבר ציינה התורה את היותו חותן משה, מדוע כתוב בפסוק הבא שוב פעם ״ויקח יתרו חותן משה..״?

ואם כבר כתוב בפעם השניה, מדוע בהמשך הפסוק כתוב: ״ויקח יתרו חותן משה את ציפורה ״אשת משה״ אחר שילוחיה״? אם יתרו חותן משה, כמובן שציפורה היא אשת משה.

2:

עוד קשה, מה פירוש הכתוב ״אחר שילוחיה״?

כתוב שבאמצע דרכם למצרים החליט משה בעצת אהרון לשלח את ציפורה חזרה לביתו של אביה.

האם לשילוח הזה התכוונה התורה?

ואם כן מדוע חשוב להזכיר את מה שאנחנו כבר יודעים מפרשות קודמות?

עוד קשה לי, מדוע ״שילוחיה״ בלשון רבים, הרי הוא שלח אותה פעם אחת.

מרש״י הקדוש אפשר להבין שהמילה ״שילוחיה״ אומרת שמשה גירש את אשתו ממש וכעת החזירה, אבל עדיין קשה מדוע ״שילוחיה״ בלשון רבים?

גם אם נגיד שמשה גירש אותה, הרי עשה זאת פעם אחת.

בתרגום ״אונקלוס״ מפרש ״אחר שילוחיה״ - ״בתר דפטרה״, משמע לשון גירוש ולא שליחה רגילה כמו שמתרגם למשל את הכתוב ״שלח עמי ויעבדוני״ - ״שלח עמי ויפלחון קדמי״, לשון שליחה רגילה.

גם משמעות ברכת ״ברוך שפטרנו מענשו של זה״ - מראה על הוצאת ילד הבר מצווה מרשותו של האב לרשותו של הילד עצמו.

לפי דברים אלו הוא ממש גירש אותה, אבל מדוע ״שילוחיה״ בלשון רבים?

3:

על שאלת ו׳ החיבור של ״וישמע יתרו״, חשבתי להסביר שיש קשר חזק מאד בין פרשת ״עמלק״ שמסיימת את הפרשה הקודמת לפרשת ״יתרו״.

צריך לנסות להבין מי זה או מה זה בכלל ״יתרו״? מה הוא בא לסמל? מה היא החשיבות שלו?

כדי להבין מה זה ״יתרו״, צריך קודם להבין מה זה ״עמלק״, מה המשמעות שלו ומה הוא בא לסמל לנו.

כשבא עמלק להלחם בישראל, הוא עשה זאת ללא סיבה.
לא היה להם גבול משותף, ישראל לא עבר בדרכו, למעשה, עמלק הגיע ממקום רחוק במצוות אמו, רק כדי לנסות להשמיד את עם ישראל ללא שום סיבה.

כמו כולם, גם העמלקים שמעו על הניסים המיוחדים שנעשו לעם ישראל, גם הם הבינו את החוזק של הקב״ה, אבל שלא כעמים אחרים שהסתפקו בלרעוד מפחד, הם החליטו להשמיד את עם ישראל.

עמלק הוא אותו אחד ששונא את עם ישראל ללא סיבה.
אין לו מריבה עם ישראל על שטחים, שום דבר ממה שישראל עושה לא קשור אליו, למרות זאת יש בו שינאה עמוקה בלתי מוסברת לישראל.

שורש השינאה הזאת היא בעצם השינאה לקב״ה.
הם מודעים לכוחו, אבל שונאים אותו.

הפרשה הקודמת מסתיימת ברוע הקיצוני אותו יש להשמיד לחלוטין.
וכתשובת המשקל פותחת פרשתנו ומסבירה לנו מי הוא האנטיתזה החיובי לעמלק.

יתרו שמע בדיוק את אותם הדברים ששמע עמלק, אך הוא בחר להבין שהקב״ה וישראל הם מקור הטוב בעולם, ששם ורק שם נמצאת האמת המוחלטת.

שלא כמו עמלק, יתרו בחר לבקש להתקרב לעם ישראל, לזרוק את העבר, להודות שטעה, להבין דבר מתוך דבר את הגדולה של הקב״ה, להבין את הקשר בין מה שעשו מצרים לישראל ובין העונש שקיבלו.

לפי דברים אלו, כגודל החשיבות למחוק את זכר עמלק ואת מה שהוא מייצג, כך גודל החשיבות להאדיר את יתרו ולקבע את זכרו עד סוף כל הדורות דווקא בפרשה החשובה של קבלת עם ישראל את התורה.

זאת הסיבה שכתוב ״וישמע יתרו״ בו׳ החיבור

4:

לגבי השאלה מדוע התורה מציינת פה שיתרו ״כהן מדין״.

ישנה דרגה של אנשים שקרובים לקב״ה ולתורתו, קירבה חזקה ללא שאלות ותהיות, קירבה של כאלו שלא בדקו את האופציות האחרות.

בקירבה הזאת יש חיסרון במובן מסוים, כי אולי אם היו מנסים דרכים אחרות של עבודות זרות למיניהם, מי מבטיח לנו שעדיין היו דבקים בקב״ה.

הדרגה האולטימטיבית שאותה מחפש הקב״ה, היא את אלה שחקרו וניסו ובדקו כל דרך אפשרית, וכשהגיעו לדרך ה׳ מייד הבינו שכל מה שניסו היה בבחינת שקר.

זאת היתה מעלתו של יתרו, המעלה שאותה רוצה הקב״ה להנציח.

יתרו בדק וניסה הכל, יתירה מזאת הוא היה כהן, אחד שמבין יותר מאחרים, אחד שמשכנע ועוזר לאחרים ללכת באותה דרך.

יתרו מסמל את הנצחון המוחלט של הקב״ה על הסיטרא אחרא, על כל העבודות זרות למיניהם, על כל הקליפות בעולם.

זה יסביר מדוע חשוב לתורה לציין את היותו ״כהן מדין״.

היותו כזה מגביר את החוזק של הדרך החדשה שבחר, אילולא היה כהן מדין, היה הרבה פחות חוזק לקרבתו לעם ישראל.

חשבתי עוד להסביר, שאולי לאחר שבחר בדרך החדשה, הוא לא הסתפק להשאיר את התהליך החשוב שעבר רק לעצמו, אלא היה עסוק ללמד אותה לרבים, את אותם אחרים שמשך בעבר לעבודה זרה, מנסה הוא עכשיו להסביר להם שטעה ולמשוך אותם איתו לדרך החדשה.

לפי זה, ה״כהן מדין״ של פרשתנו הוא כהן חיובי, לא כהן של עבודה זרה, אלא כהן בבחינת אשיות חשובה במדין, כזה שאחרים יסכימו ללכת אחריו גם בדרכו החדשה.

לפי דברים אלו חשבתי אולי לנסות להסביר מדוע התורה מציינת גם פעמיים את היותו חותן משה, וגם כותבת ״את ציפורה אשת משה״.

כתוב שאמו של עמלק היתה זאת שציוותה עליו להשמיד את ישראל.

כתשובת המשקל לאמו ההרסנית של עמלק אומר יתרו, שלא כמו אותה אמא מרשעת, אני בעצמי לוקח בידיים את הבת והנכדים שלי ומקרב אותם לעם ישראל ולקב״ה.

5:

כתוב שיתרו לקח את בתו ״אחר שילוחיה״.

ישנה מחלוקת על איזה סוג שילוח מדובר, האם שילוחה לדרכה במובן הפיזי או שילוחה מהיות אשתו, גירושין.

לפי הסוברים שמשה גירש את אשתו ממש, מעשהו של יתרו מקבל משנה תוקף, כי ממש פיזית הוא דואג לקחת את בתו להנשא מחדש למשה.

לכאורה קשה, לפי פירוש זה הרי הוא לא היה באותו זמן חותן משה, אלא חותנו לשעבר, מדוע התורה קוראת לו בתואר לא נכון?

חשבתי להסביר שהתורה באה להעיד על רצונו האמיתי לדבוק במשה.

גם אם ״על הנייר״ הוא כבר לא חותנו, אבל בתוך תוכו הוא מרגיש מחובר ויודע שהוא לא יוותר עד שידבק במשה גם משפחתית וגם ערכית.

לכן וישמע יתרו חותן משה, וגם ויקח יתרו חותן משה.

גם בבחינת השמיעה וההבנה הוא דבק במשה וגם בפרקטיקה המעשית הוא דבק במשה, יתרו שמע הבין והפנים וגם דאג להחזיר את ציפורה להתחתן שוב עם משה.

אמא של עמלק ניסתה להרוס, אביה של ציפורה רוצה לבנות.

זה גם יסביר מדוע כתוב ״ציפורה אשת משה״.

זה שרצונו של יתרו להיות שוב חותנו של משה לא עושה את ציפורה אשת משה, לכן התורה אומרת לנו ״ציפורה אשת משה״ להעיד לנו שמשה אכן מחזיר אותה להיות אשתו.

יתרו הוא תשובת המשקל האולטימטיבית לעמלק.

6:

לגבי מה ששאלתי על המילה ״שילוחיה״ ברבים, חשבתי להגיד שאכן יש במילה זאת שני מובנים.

האחד שילוח פיזי לדרכה אל אביה, ואחד שילוחה מלהיות אשתו.

שניהם חשובים כדי להעצים את מעשהו של יתרו.

הוא גם לקח אותה פיזית בדרכם למשה, וגם דאג להחזיר אותה להיות אשתו.

7:

חשבתי לתרץ בעוד אפשרות.

ידועה המחלוקת לגבי מה היתה זמן הגעתו של יתרו למשה כאן בפרשה, האם לפני קבלת התורה או לאחריה.

אולי בפסוק ״ ויקח יתרו חותן משה את ציפורה אשת משה אחר שילוחיה״ יש רמז לזמן הגעתו של יתרו.

לאחר שילוחיה - לאחר שקיבלנו את לוח יה - את לוחות הברית.

״שילוחיה״ - ש׳ - שקיבלנו, י׳ - עשרת הדיברות, לוח יה - לוחות הברית.

לפי זה שילוחיה בלשון רבים בגלל שהוא בא לאחר הפעמיים שקיבלנו את לוחות הברית, הראשונות שנשברו, והשניות שנשארו.

בברכת שבת שלום
עמירן דביר (דבורקין) הלוי