על אף שיום פטירתו חל בשבוע הבא, בעולם כבר מציינים במשך יותר מחודש ימים, באירועים גדולים ובפסטיבלים נחשבים את יום פטירתו ה-129 של לואי (אליעזר אריה) לבנדובסקי.
לואי לבנדובסקי – חזן, מלחין ומנצח, יהודי גרמני, מהיוצרים הגדולים בעולם הליטורגיקה היהודית.
כמנצח ראשי בבית הכנסת העתיק בברלין, היה אמון במשך 24 שנים על המשך החדרת תורת אבי החזנות המזרח אירופית - שלמה זולצר, אך משעבר למשרתו בבית הכנסת החדש בברלין, החל לחדש, להופיע וליצור בעצמו, בהתאם לנוסח היהודי המסורתי.
לבנדובסקי, שהחל כ"מתרגל" מקהלתי ליצירותיו של זולצר, ביקש, בשונה ממנו, לכתוב את יצירותיו שלו דווקא לקהל ההמונים, כמעין שירה בציבור, בבתי הכנסת. ואכן, עד מהרה פשט הסגנון החדשני בגרמניה, ולאחר מכן גם מחוצה לה. תכניתו של לבנדובסקי הצליחה ובגדול! ובמשך כ-60 שנה, עד פרוץ השואה, בוצעו יצירותיו של לבנדובסקי כמעט בבלעדיות, בכל קהילות אשכנז בעולם.
יצירותיו של לבנדובסקי היו לעממיות עד כדי כך, שכולנו מבצעים אותן תדיר בלי לדעת שהן שלו: "ויכלו השמים" ו"מגן אבות" לערב שבת, שנחשבות לחלק מ"הנוסח", ו"לך ה' הגדולה" להוצאת ספר התורה. כל אלו מצטרפות ליצירותיו האגדתיות: "מה טובו", "צדיק כתמר", "הללויה", "זכרתי לך", "ויאתיו" ועוד...
את המפנה החלה, ללא ספק, יצירתו "מה טובו" – שחדרה כמעט לכל בית כנסת, עובדה למקהלות בהרכבים שונים, והביאה לכך, שהמוזיקה של זולצר חדלה להיחשב כשיא הזמרה הדתית היהודית האמנותית, ובמקומות רבים אף נדחקה הצידה. יצירותיו של לבנדובסקי, על אף שבנויות לפעמים על מוטיבים זרים (כמו "מה טובו"), נכתבו מגישה של "הדרת קודש" לתפילות, ובמגמה להבליט את התפילות המפארות את הבורא. יצירותיו בנויות, בעיקר, על שירת מקהלה, והן ריתקו ממושכות את השומעים. המתפללים התענגו להצטרף ולשיר עם המקהלה, כאשר החזן היה סולן משני, ושימש להם כאתנחתא בין חלקי היצירה.
את "מה טובו", שזכורה לרבים מאיתנו מפתיחת שידורי הרדיו, מדי יום, בדיוק ב 6:00 בבוקר, פרסם לבנדובסקי בספרו "תודה וזמרה", חלק א', שפורסם בשנת 1876. לבנדובסקי הפורה כתב מאות לחנים, ואף כתב יותר מלחן אחד על אותו הטקסט: "הללויה" ,"לכה דודי", "טוב להודות", "יעלה", "טל", "אנא תבוא", "מה טובו" ועוד - יצירות, שזכו, כאמור, ליותר מלחן אחד ולפעמים אף ל 6 לחנים שונים!
גם בארכיון "יובל" מתועדות, לאורך השנים, כמה מיצירותיו של לבנדובסקי:
את "מה טובו" ביצענו בשנת 1993, בקונצרט "הצדעה לירושלים". בפתחו של חלקו השני של הקונצרט בוצעה היצירה מפי מקהלת "יובל" בשילוב "האריות" הוותיקים של מקהלת "בן-ברוך". אליהם צירף אבא כסולן את אחד מחברי המקהלה הצעירים, החזן/זמר דב הנדלר, שלימים התפרסם כאחד מן הזמרים החסידיים הבולטים בארץ.
מנצח? בבית כנסת? הכול החל, כאשר החזן אשר ליאון פנה לתלמידו לשעבר – לבנדובסקי, שיפענח את יצירותיו של זולצר. לבנדובסקי התבקש רק "לאמן" את המקהלה, ומכאן ואילך הפך להיות 'מנצחה'. עד אז היה נהוג, שהחזן מסמן ומדריך את המקהלה הסובבת אותו, תוך כדי התפילה. לבנדובסקי לא היה חזן, אלא רק 'מנצח', דמות ראשונה של מנצח-קומפוזיטור במוסיקה הדתית היהודית. הוא אינו עובר בעצמו לפני התיבה, כי אם עומד לימינו של החזן. הוא היה הראשון, שנשא בתואר: ״מנצח המקהלה״ – לפניו פשוט לא הייתה קיימת משרה כמות זאת.
יהי זכרו ברוך!