פרק ה': אנו עוסקים במכתבו החריף של כ"ק הרבי הריי"צ מליובאוויטש ל"מועצת התורה" (כדבריו), ועל תגובתו הארוכה של העסקן האגודאי רבי מנדל קמינר שיצא להגן בחירוף נפש על גדולי ישראל שכיהנו דאז במועצת גדולי התורה, כמרנן ורבנן הגאונים רבי חיים עויזר גרוזינסקי והרבי מגור, לאחר שהדברים שכתב הרבי הריי"צ "הורדתם את כבוד התורה והיראה, חיללתם אותה, בזותם את דבר ד' מילאתם עפר בעיני על היראים... שלובי זרוע ילכו את העגל אשר העמידו... הרוח אשר בפי נביאי אחאב... פרץ גדרם של ראשונים... הניף את החרבה אל צואר ילדי ישראל", צרמו לו.
- "תרמית פוליטיק"; ההתנגדות ההיסטורית של האדמו"רים ל"אגודת ישראל"
- העסקן ה'אגודאי' שננזף על-ידי האדמו"ר מגור
- היחס לציונות: חלופת המכתבים בין הרבי מגור לאדמו"ר הריי"צ
- התגובה החריפה לאגרתו של האדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש
• • •
אחת מטענותיו של הרבי הריי"צ שמוסדות הלימוד שהקימה 'אגודת ישראל', אינם בדרך ישראל סבא. המדובר על גימנסיה "חבצלת" שהוקמה בורשא בעקבות זעקת הורים חסידיים שבנותיהם היו רגל אחת בחוץ, ובמקום שילמדו בתיכונים גויים רח"ל, 'אגודת ישראל' הקימה בשבילם כמין מוסדות קירוב.
בנות אלו למדו ב"חבצלת" לימודי חול בפולנית ולימודי קודש בעברית, וקיבלו תעודות בגרות, ומנהלי הגימנסיה עשו כל שביכולתם שבנות אלו יתחתנו עם יהודים ותשמורנה על התורה והמצוות ברמה כזו או אחרת. אחד ממנהלי אותו מוסד היה חסיד גור ירא ושלם בן משפחתו הקרוב של האדמו"ר מגור, בנו של אחיינו ר' מנדל קמינר, ר' יצחק מאיר קמינר[1].
ברם, מרוסטוב בדרום רוסיה, הרבי הריי"צ לא הבין לפשר הקמת מוסד זה, וכתב מכתב חריף לגדולי ישראל בורשא שהורו להקים את מוסד זה.
לטענות הרבי הריי"צ הגיב ר' מנדל: "כבר דנו גדולי תורה הרבה פעמים על חינוך הבנות של החרדים שעזוב מאד, עד שהבנות מקלקלות כל הדור בהיותן לאמהות ומחנכות".
לא רק על מוסד תיכון גימנסיה זה התנגד הרבי הריי"צ, אלא אף על תלמודי התורה של 'אגודת ישראל' "יסודי התורה" שהתנהלו באווירה חרדית לחלוטין, ושפת האידיש נישאה בגאון ברחבי כותליהם, אלא משום ששעתיים בלבד ביום למדו בה לימודי חול מתמטיקה ופולנית.
לטענותיו של הרבי הריי"צ כנגד רשת תלמודי התורה "יסודי התורה" ר' מנדל קמינר הגיב בארוכה, תוך שהוא טען שאגודה בפולין מיישמת את הוראת זקנו מייסד חסידות חב"ד כ"ק האדמו"ר הזקן הגר"ז מלאדי, וכך דבריו: "לימודי חול בהם רק מעשה וחצי עד שתי שעות ביום, ורק שפת המדינה וחשבון, וזה גם היה קודם, כי אצל כל מלמד ומלמד בא מורה ולמד לימודי חול, אך תחת שהיה אז בלי שום השגחה נסדר הדבר באופן מסודר".
לגבי שפת המדינה ר' מנדל קמינר הוסיף בסוגריים "מה שגם הגה"ק מלאדי זצלה"ה בעל השו"ע ציווה ללמדה", כשכוונתו ככל הנראה על תלונתו של התניא לאחר שחרורו ממאסרו בפטרבורג כי אילו ידע רוסית ולא נזקק למתורגמן במגעיו עם השלטונות, היה לו קל יותר[2].
לאחר שר' מנדל קמינר מגן בדבריו על רשתות החינוך של 'אגודת ישראל' שאינם משנים כמלא הנימה מדרך ישראל סבא, דוחה את האשמתו של הרבי הריי"צ שטען ש'אגודת ישראל' הורידה את כבוד התורה, וכך דבריו: "ועל הכל כותב כ"ק שליט"א: "הורדתם כבוד התורה", "בזותם אותה" – בה בעת שכל הרואים מודים שב"ה הצלנו והגדלנו כבוד התורה ולימודה, ומאות אלפים התלמידים של החדרים "יסודי התורה" יכולים להעיד על זה, ויכולים לנסותם בתורה ויראת שמיים גם לעומת תלמידי הישיבות ברוסיא אף מקודם המלחמה...".
אחת האשמות של הרבי הריי"צ כלפי 'אגודת ישראל' היא שהאחרונה התחברה עם האורתודוקסים מגרמניה ממשיכי דרכו של הגרש"ר הירש, ועל זאת מגיב ר' מנדל קמינר שהאיחוד היה רק ארגוני, אולם לא לגבי שיטת החינוך "וכל מדינה ומדינה יש לה אוטונומיה גמורה להתנהג כפי דעת גדוליה".
ברם, ר' מנדל קמינר לא נמנע מלהטיף מוסר ליהודי רוסיה, שלפי דעתו לא בטוח כלל וכלל שניהלו את המלחמה עם החילוניות באופן הטוב ביותר, וכך דבריו: "אדרבה, יראה לנו התוצאות הטובות ברוסיא שאין שם ולא היה שם אגודה? ומאיזו מדינה יצאו הבולשביקים היהודים המחריבים את כל עולם היהדות ולוחמים בכל הקדוש לנו – אם לא מרוסיה המדינה שכ"ק[3] משתבח בה?".
נראה שר' מנדל קמינר היה יצוק מחומר שלא קיימים עסקנים בימינו, שכן בסיום מכתבו לרבי הריי"צ הוא הדגיש כי "תוכחתו אינה מבהילה אותנו כלל וכלל", ואף ייעץ לו לחזור בתשובה: "הרבה הרבה צריך להעתיק אל ה' שירחם עליו ויסלח לו על שגגתו זו".
את המכתב מסיים ר' מנדל קמינר "תוכחתו איננה מבהילה אותנו כלל וכלל כי, בטחוננו חזק בד' ואשר בשמו נדגל ולמען כבודו עשינו את כל המעשים האלה אשר ציום אלוהים ויכלנו עמוד".
ממשיך ר' מנדל קמינר, ומעלה השערה שהמכתב התקיף שהובא בשמו של הרבי הריי"צ, אינו אלא זיוף:
"ולהפך הננו שואלים, מה יעשה ליום הדין וליום התוכחה בעת שישוב על כסא המשפט ישאלהו איך ההין והרהיב לדבר סרה על... ד' הנאמנים וקדושיו ולתת אותם לפורצי גדר או לעוברי דת לבוזי תורה ולנביאי הבעל (אם העתקה שנתנו לאדמו"ר מגור שליט"א היא אמיתית ואין בה שום זיוף), הרבה והרבה צריך להעתיק אל ד' שירחם עליו ויסלח לו על שגגתו זו".
המכתב נחתם בשם לשכת המרכז של "אגודת שלומי אמוני ישראל" בפולני': חיים ביאלער ומענדל קאמינר.
להרחבה ועיון נוסף:
'החסידות ושיבת ציון', (תל אביב תשמ"ו 1986), אלפסי יצחק.
"רבי מנדל קמינר ספר הזיכרון והצאצאים" (ירושלים תשע"ז), ישראל נתנאל רובין.
עיתון "דער יוד".
'שיחות קודש' תשל"ז א (ניו יורק תשמ"ו).
אלה אזכרה ב (ניו יורק תשי"ז).
רפאל נחמן הכהן, "שמועות וסיפורים מרבותינו הקדושים" (ניו יורק תש"נ)
ספר השיחות של הרבי הריי"צ, תרפ"ח - תרצ"א, ניו יורק תשס"ב.
קראוס שמואל, 'נשיא וחסיד', (כפר חב"ד תש"ט).
•
[1] אלה אזכרה ב (ניו יורק תשי"ז) עמ' 72
[2] ראה בעניין זה רפאל נחמן הכהן, "שמועות וסיפורים מרבותינו הקדושים" (ניו יורק תש"נ) ח"א עמ' 111. ספר השיחות של הרבי הריי"צ, תרפ"ח - תרצ"א, ניו יורק תשס"ב, עמ' 229.
[3] בספר ר' מנדל קמינר – ספר הזיכרון והצאצאים (ירושלים תשע"ז עמ' נ), הועלתה אפשרות שרבי מנדל קמינר האשים ברמיזה את הרבי הריי"צ על הצעירים הרבים ממשפחות חב"דיות שהצטרפו לקומוניסטים, ביניהם שני הקצינים שהיו עתידים לעצור את הריי"צ עצמו בתרפ"ט. למפרע התברר שגם בין המתפקרים לציונות היה אצל חב"ד ייצוג בדמות ארבעת שרי החינוך הראשונים של מדינת ישראל, בתקופה בה התרחש שמד נגד ילדי העולים, היו כולם ממוצא חבד"י, וכך גם הנשיא זלמן שזר, וכפי שכתב ר' מנדל קמינר: "כל גדולי הדור בפולין, ליטא ואונגרין סלובקיא וכו' הינם – ע"פ דבריו - נביאי אחאב ועושי העגל", ורק הוא הנהו היחיד שנשאר נביא לד'"?
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com