"וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים: וַיִּשָּׂא הָעָם אֶת בְּצֵקוֹ טֶרֶם יֶחְמָץ מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם: ... וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם".
העם יוצא בחיפזון וללא שהות להכנת לחם כראוי, ולכן הם אוכלים מצות.
באופן מפתיע הופכות המצות הללו לשמש כסמל מרכזי של יציאת מצרים, כפי המופיע בהגדה של פסח "מצה זו שאנו אוכלים על שום מה, על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ". לא היציאה עצמה, לא הגאולה מן הסבל והמעבר החד מן האופל אל האור, ואף לא בחירתנו כעם הנבחר עומדים במרכז, אלא דווקא פרט לכאורה שולי באופן היציאה שהתרחש עקב נסיבות הזמן הדוחק, הוא העומד במרכז היציאה ממצרים, מדוע?
מעם השקוע בטומאה לעם הנבחר
עם ישראל בהיותו במצרים, נתון בשפל רוחני כשהוא שקוע עמוק בתוך מ"ט שערי טומאה ואינו מצדיק במעשיו אלו מהלך ניסי למען גאולתו. אלא שה' הבטיח לאברהם כי יוציא את בניו ויקחם לו לעם. אך לצורך כך נדרש מהעם ליצור נקודת בסיס כלשהי, שתוכל להצדיק את מהלך הגאולה הניסי.
העם נדרש לדבר אחד: לעמוד במבחן האמונה בה', שרק היא יכולה לגלם את קיומו של הקשר הנצחי בין העם לאלוקיו ולהוות בסיס איתן לכינון הברית העתידה להיכרת עימם למרגלות הר סיני.
כבר בהיותם במצרים עליהם לבטא זאת ולנהוג כמאמינים. הם מצטווים להקריב את האליל המצרי, השה, ולאוכלו כאשר 'מתניהם חגורים ומקלם בידיהם' כאילו הם כבר יוצאים ממצרים, חרף סירובו העיקש של פרעה לשחררם.
עוז האמונה הזה עמד גם בעצם נכונותם לצאת ממצרים מונהגים על ידי משה אל ארץ לא זרועה מקום מדבר ושממה, משפחות שלמות על עולליהם וטפם, אל הבלתי נודע, מבלי שיש להם צל של מושג כיצד יוכלו להתקיים ולשרוד את תנאי הדרך הקשים. (ואכן, ארבע חמישיות מהעם לא עמדו בנסיון זה ולא יצאו ממצרים), בנוסף, נדרש מהם אף לצאת בחיפזון וללא יכולת התארגנות להכנת צידה - 'וְגַם צֵדָה לֹא עָשׂוּ לָהֶם'. אופן היציאה היה במהירות ובחיפזון כזו שלא הותירה פנאי להכנת לחם לארוחה אחת, ולמרות הכל יצא עם ישראל ביד רמה ממצרים במפגן אמונה עילאי וביטחון נחרץ בדבר ה'.
עמידתם בניסיון זה מעניקה להם את הזכות להבחר כעם ה' ותגדיר מעתה את לוז הקשר האמיץ איתו לאורך כל ההיסטוריה ואף בגאולה העתידית, כמבואר בדברי הנביא: "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה".
המצה - כמאפיין מרכזי
זו הסיבה שהמצה המסמלת את ההליכה אחרי ה' - אל המדבר ללא צידה וללא כל התארגנות, הפכה להיות המאפיין הבולט ביותר של היציאה, משום שהיא טבעה בדם ליבם את חותם היציאה ממצרים, כביטוי לעמידתם במבחן האמונה, שהעניקה את ההצדקה ללקחיתם לעם.
סמליות טוטאליות
בכך ניתן להבין את הטעם, מדוע מעבר לציווי על אכילת מצה נצטווינו להמנע מאכילת חמץ מכל וכל, ובאזהרת כרת החמורה השמורה לאיסורים המהווים את יסודי הדת, ולא זו בלבד אלא שבפסח נאסר אף קיום החמץ בבית, שכן, המצה מסמלת את העמידה במבחן האמונה בה' המהווה את בסיסו של העם היהודי, ומשכך יש להראותה בפסח בצורה מוחלטת ובלתי מסוייגת.
***
לפיד האמונה נישא מאז בעוז ובגאון מדור לדור, צולח ניסיונות של ממלכות אדירות ועמים רבים לכבות את גחלתו מעמנו. למרות עיסוקנו במצוות וברעיונות הרבים המקיפים את מרחב היהדות, עלינו לזכור כי הבסיס האיתן והיחיד עליו יצוק הקשר שלנו עם ה', הן כאומה והן כיחידים, הוא האמונה בה'. משכך, עלינו לפתח את הכרתנו ביסודות האמונה, להבין ולהשכיל בחיבור הנצחי שהיא מעניקה, בין האדם לבוראו ובין העם לאלוקיו.