דף ב
*הלשונות בנזירות.
א. מייתי דכנויי וידות נזירות כנזירות, והמסכתא שייכא אגב הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין. והלשונות בקבלות נזירות ומ"ט 1. האומר אהא הוי יד לנזירות ואיירי שנזיר עובר לפניו, ולא אמרינן שכוונתו אהא בתענית דאיירי שנזיר עובר לפניו וכן בעינן שאמר בלבו דכוונתו להיות נזיר דאל''כ דלמא נתכון לפטרו מקרבנותיו וקמ''ל דבעינן פיו ולבו שוין. ואף דפתח בכנויין מפרש ידות להו''א דאורחיה לפתוח במאי דסליק, ולמסקנא מתחיל בעיקר ומפרש ידות שהואיל ואתיין מדרשא חביבי ליה. 2. אהא נאה הוי יד ואינו אנאה במצוות דאיירי שתפוס בשער נזיר, ואף לר''א הקפר דנזיר נקרא חוטא ה''מ בטמא משא''כ בטהור לכן שייך לקרותו נאה. 3. הריני כזה, בנזיר עובר לפניו. 4. נזיק נזיח פזיח אלו כינויי נזירות. 5. הריני מסלסל, ואינו תורה דכתיב סלסלה ותרוממך דאיירי שתפוס בשערו. 6. הריני מכלכל וכדאמרינן לסוד כלכול זהו בת צידעא, ואינו מיזן עניי דאיירי בתפוס בשערו. 7. הרי עלי לשלח פרע מלשון שלחיך פרדס רימונים, ואף דכתיב שולח מים ומשמע גילוח תנא יליף בגז''ש פרע או דשולח מים נמי הוי לשון ריבוי לפרי. 8. הרי עלי צפורין אינו נזיר ולר''מ הוי נזיר, והטעם לר''ל דקבל עליו צפורים שסמוכין לשיער גבי קרא דנבוכדנצר ופליגי האם אדם מתפיס במידי דסמיך ליה, ולרבי יוחנן לכו''ע אינו מתפיס וימין זו שבועה בעצמה אלא חיישינן שנתכון לצפורי נזיר טמא, דאם כוונתו היתה לצפורי נדבה הו''ל למימר קן ולא נתכוון לצפורי מצורע או לפטור נזיר טמא דאיירי שנזיר טהור עובר לפניו, ואיכא בינייהו בפירש ציפורין הסמוכין לשיער ואין נזיר עובר לפניו. 9. האומר הריני נזיר רק מאחד הדברים, לר''ש פטור עד שיזור מכולם דדריש מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג ולאידך אתי לצירוף, ולחכמים חלו עליו כל דקדוקי נזירות שנאמר מיין ושכר יזיר, ולר''ש אתי לאסור יין מצוה שנשבע שישתה ושכר למעט שאר דברים המשכרין.
שאלות לחזרה ושינון
א. הלשונות בקבלת נזירות ומ"ט (9)