ילדים יקרים, רוצים לשמוע בדיחה או חידה?
ילדים: רוצים גם וגם, לא משנה הסדר.
טוב, אז נתחיל עם חידה:
מיהו זה שנולד מהול, ובכל זאת היה ערל?
נכון מאוד, משה רבינו. הוא גם נולד מהול כמסופר בפ' שמות ("ותרא אותו כי טוב הוא" - שנולד מהול) וגם היה "ערל שפתים" (מגמגם קשה) ככתוב בפרשתנו - וארא.
אפרופו גמגומו של משה, נעבור לבדיחה:
הברסלב'ר צועק: קוראים לי, נ נח נחמ נחמן מאומן ואני מֶגַמְ מֶגַמְ גֶם.
החבדני"ק צועק: הרבי מליובאוויטש מלך המשיח חי וקים.
חבדני"ק מתחתן עם ברסלבית, מה צועק הילד?
נ נכ נכון שהרבי מלך המשיח חי וקים.
ומכאן לגופה של שאלה עצומה ויפהפיה, אותה שואל הרבי מליובאוויטש על מהלך הפרשה:
משה המגמגם מקבל פקודה (צו אלוקי) "אתה תדבר אל פרעה", משה טוען, הרי אני "ערל שפתים" מגמגם קשה "ואיך ישמעני פרעה"?
עונה לו הקב"ה: אחרי שאתה תדבר את דברי, "אהרן אחיך יהיה נביאך" הוא יתרגם את דבריך מלשון הקודש (אותה פרעה לא הבין) ויסביר את דבריך המגומגמים.
רק שנשאלת השאלה:
אם כן, מכיון שבין כה נזקקים אנו לתרגומו של אהרן, לשם מה נאלץ משה רבינו לשבור את השיניים לפני פרעה? עדיף יותר שידבר אהרן מיד את דברי האלוקים?
לפני המהפכה הבולשביקית, היתה תקופת הצארים (מלך - משפחת המלוכה) ברוסיה. ניקולאי הראשון השני ועוד.
באותם ימים היו הרבה גזירות על הישוב היהודי, והחפץ חיים ועוד מגדולי ישראל פעלו לטובת הכלל. הרבי הרש"ב מליובאוויטש (החמישי לבית חב"ד) אף הוא הפעיל את מלוא כוחו ושתדלנותו לעזור לטובת כלל ישראל.
כל גדולי ישראל דאז הקימו ועד מיוחד ושיתפו פעולה מלא מלא, היתה אז הרמוניה נפלאה בין גדולי ישראל מכמה זרמים שונים.
באחת האסיפות בהן הרבי הרש"ב לא היה נוכח הוא שלח את בנו הרבי הריי"ץ שהיה אז צעיר ביותר לפי ערך (בשנות העשרים עד השלושים לחייו).
להיותו צעיר ביותר הוא שלח איתו את אחד מזקני החסידים בחב"ד, שמו רבי שמואל בצלאל (הרשב"ץ). וכך אמר לו הרבי: אמנם אתה המבוגר, ואתה זה שתעמוד לחזק את ההצעות שמגיש בני, אך זכור תזכור: הוא, ורק הוא, הקובע את המהלכים, ואתה תפקידך רק כדי לחזק את דבריו, ושיהיה להם משקל יתר, לאחר שישמעו מפי חסיד מבוגר.
משמעות הדברים היא:
אמנם הרבי הריי"ץ היה אז צעיר, אבל הוא בן הרבי, הוא זה שניתנו לו כוחות מיוחדים, הוא זה שיכול להגיע הכי הרבה.
החסיד הזקן, הרשב"ץ, על אף מעלותיו הגדולות, הוא יכול אמנם לעזור לרבי הצעיר, אך עליו לזכור שהוא רק המשמש בקודש, תקפידו הוא לשאת את כליו של הרבי.
כך בעניננו:
משה הוא אמנם הצעיר, והוא אמנם "כבד פה וכבד לשון" "ערל שפתיים" אך הוא הוא הרבי, לו ניתנו הכוחות להכניע את קליפת פרעה, ולכן דווקא הוא יעמוד מול פרעה וישא את דבר האלוקים.
אמנם נזקקים אנו לשירותו-נביאותו של אהרן שימליץ יתרגם ויבאר את דברי משה, אך סוף סוף ההכנעה היא באה מכוחו של משה.
וזאת למה?
ועוד יותר:
הרי "מי שם פה לאדם", הלא הקב"ה יכל לרפא את גמגומו של משה, ואז משה עצמו יעמוד מול פרעה ללא צורך במתרגם. א למה לעבוד בצורה של טלפון שבור? זה גם - לכאורה - לא מכובד? משה עומד מגמגם לפני פרעה כדי שיבוא הנציג הרהוט וידברר אותו. למה ככה?
וההסבר המפתיע והכי פשוט, אומר הרבי כך:
כדי להצליח לנצח את כוחות הקליפה, כוחות הכישוף, כוחות הטבע, צריך ביטול מוחלט לצו האלוקי, ביטול מוחלט להקב"ה, מה שמכונה בחסידות "ביטול במציאות".
דווקא בגלל גמגומו העמוק והקשה של משה הוא הגיע לבחינת ביטול מוחלט, הוא הגיע להבנה שכל היכולת שלו לדבר למרות היותו "ערל שפתיים" זה הקב"ה המדבר מתוך גרונו.
לכן דווקא הוא המגמגם, ה"ביטול במציאות" הוא זה שיעמוד לפני פרעה, רק לאחריו יבואו כל הנביאים המעונבים והרהוטים ויתרגמו ויבארו את דבריו.
זה כמובן הוראה לכל אחד בחייו הפרטיים והכלליים, קודם כל עלינו לזכור שאנו (הגוף שלנו) כשלעצמנו "עפר ואפר". עיקר מציאותנו היא ניצוץ אלוקי קטן ונחבא השורה בתוך תוכינו "חלק אלוק ממעל ממש", ורק לאחריו מגיע כל השכבות של הגוף הבגדים והעניבה, אם אך נזכור את הסדר הזה נצליח להתגבר על כל כוחות הטומאה והרשע שבעולם.
שבת שלום!
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר.
לתגובות והארות:
misraeli770@gmail.com