דף פה
*שמואל בדבר שלב"ל.
א. האומרת קונם שאיני עושָׂה על פיך לת''ק א''צ להפר לר''ע יפר שמא תעדיף ולריב''נ יפר שמא יגרשנה ותאסר, ומייתי דשמואל פסק כריב''נ ש''מ דקסבר אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם ומקשינן ממקדיש מעשי ידי אשתו דעושה ואוכלת והמותר לר''מ הקדש ולר''י הסנדלר חולין ולשמואל הכי הלכתא ומתרצינן 1. פסק כריב''נ רק לענין העדפה, ודחי לימא הכי להדיא, או שיפסוק כת''ק או שיאמר אין הלכה כר''ע. 2. קונמות שאני דיכול לאסור דשלב''ל הואיל ויכול לאסור עליו חבירו, ודחי ה"מ בפירותיו אבל מנין לאסור דשלב''ל על חבירו והרי אין אדם אוסר פירות של חבירו על חבירו. 3. הכא איירי שאומרת יקדשו ידי לעושיהם וידים איתנהו בעולם ויחול מתי שתתגרש, ומייתי דדומה להו''א למוכר שדה ומקדיש לכשיקחנה דמהני, ודחי דהכא לאו בידה ודמי לשדה שמכרה דא''א לומר שתקדש לכשיקחנה, ואמרינן שאשה גופה בידה משא''כ שדה שהיא ביד הלוקח, ודומה לשדה ממושכנת דיכול להקדיש לכשיפדנה ודחי דאשה אין בידיה להתגרש, אלא דמיא לשדה שממושכנת לעשר שנים ודחי דלאשה ליכא קיצותא. 4. למסקנא שאני קונמות שהם קדושת הגוף וכדאמרינן הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד ותני ועוד שמא יגרשנה.
שאלות לחזרה ושינון
א. פסקי שמואל בדבר שלא בא לעולם ויישוב דבריו (4)