במוצ"ש האחרון הגיעו לכיכר הבימה בתל אביב (לפחות ע"פ נתוני המארגנים) 80,000 איש להפגין נגד.
נגד מה? שאלה מצוינת.
חלק נשאו שלטים [ודגלי פלסטין] בגין "הכיבוש המשחית", אחרים זעקו נגד ממשלה של חרדים ונצלנים, והיו (כנראה הרוב) שזעקו על ,הפיכה דיקטטורית ורמיסת בג"ץ ומערכת המשפט בישראל…".
אני מאמין שחלקים רבים מנוכחי ההפגנה הלגיטימית הזו לא ממש מעורים בפרטים של הרפורמה המשפטית החדשה של יריב לוין, ספק אם הם מכירים את המדוכה הזו ובקיאים בה.
הייתי שמח להכיר לחלק מהמפגינים למשל את הדברים שאמרה לפני כמה שנים שרת המשפטים דאז ציפי לבני (מבאי ומיחצני ההפגנה) על הוד קדושתו השופט אהרון ברק:
"ברק הוא קול דומיננטי שמשכפל עצמו לעוד שופטים ובשל כך מאבד בית המשפט העליון את מעמדו. לא אהיה חותמת גומי לגחמות המינויים של ברק, וכשרת המשפטים אבקש אשתדל להשפיע על אופיו והרכבו של בית המשפט העליון…".
עמית סגל סיפר השבוע שלא היה שר משפטים אחד בדור האחרון שלא זכה מברק למקלחת האקטיביסטית הצוננת שלו.
"אלוהים, לאן הגענו", זעק ב-2018 לאחר שתש כוחו בשל כהונה ממושכת מדי של איילת שקד. "הדמוקרטיה הישראלית נמצאת במדרון חלקלק ומי יודע היכן זה ייעצר... הדיקטטורה של הרוב... אם נמשיך כך נתקרב לשם".
כשיוסי ביילין - לא איש ליכוד בעליל - הציע לשקול את ביטול שיטת הסניוריטי, הוא נזף בברק: "המערכת עצמה מרגישה שהיא מושלמת... היא הופכת לשמרנית ולקפואה בגלל ההערכה העצמית הגבוהה שלה, והיא מאבדת את זכותה ואת העם".
כששר המשפטים דניאל פרידמן הציע לפני עשור וחצי שינויים במערכת, ברק עלה על גדותיו: "מעשיו של פרידמן לא באים לי כהפתעה, ובכל זאת הם מפתיעים אותי. אתה יודע, כך זה עם המוות: הוא אף פעם לא מפתיע, אבל הוא בא כהפתעה". את המצב הגדיר כבר אז "צונאמי", ובליבו חש "פחד על מה שעלול להתרחש", ואז הסביר: "זה סיוט, זו תחילתו של הסוף"…
אגלה לכם שההמונים לא יצאו אז לרחובות, וראה זה פלא, הצונמי לא בא, אדמת הדמוקרטיה נותרה פורה ומצמחת.
ככלל, כל הפגנה שאינה נושאת בחובה אלימות או ונדליזם היא הפגנה ראויה. זכותו הלגיטימית של הציבור למחות. אבל היו כמה עניינים "מוזרים" בשולי הפגנת הענק הזו שכדאי לעמוד עליהם:
מעולם לא הייתה כאן כזו רוח גבית ומעודדת של התקשורת על כל אגפיה להפגנה כנגד השלטון.
מעולם לא נראה קאסט כה רחב של עיתונאים, מגישים ואנשי תקשורת, שצייצו, כתבו התראיינו ודחפו את הציבור להגיע ולמחות. הגדיל להדהים עיתון "ידיעות אחרונות" שבוקר לאחר ההפגנה, זעק והתריע על זינוק עצום ברשת במושג "מלחמת אחים", כשבעמוד הקודם תחת הכותרת "ויהי חושך" - קרא הפובליציסט יהונתן גפן מפורשות ל... מלחמת אחים.
מעולם לא היו כאן ראשי ממשלה לשעבר, שרים, קצינים בכירים בהם סגן רמטכ"ל שקראו בקול גדול ומפורש למרוד בממשלה ובחוקיה. מול המצלמה הם התפתלו במשפטים מסוגננים ומתוחכמים בכדי לא להיות מואשמים בבגידה והמרדה, אבל המסר היה ברור - לא מעניין כמה ולמה בחרו בה, חייבים למרוד בממשלה הנוכחית ושיקפוץ לנו הרוב.
גם כפפות המשי בהן השתמשו שוטרי ישראל כנגד אלה שירדו לאיילון וחסמו את ציר הכבישים הסואן, היו דמיון רחוק בהפגנת החרדים הקיצוניים שהתקיימה למחרת בירושלים (מפגין נפצע שם קשה מבעיטת סוס של הפרשים).
ובכלל, אנו, אנשי ימין, חרדים ודתיים אוהדי הממשלה הנוכחית, צריכים להפנים וללמוד שזו רק ההתחלה. זה לא ייעצר, זה ילך ויגבר. הצד השני למרות קוטנו המספרי - לא יוותר, הוא מעולם לא קיבל, לא מקבל ולא יקבל את תוצאות הבחירות האחרונות וזה כלל אינו משנה מה תחליט וכיצד תפעל הממשלה הנוכחית. מבחינתם, רוב העם הינו בור, פאנט, צאן טועה ותוהה ורק אצלם שוכנת האמת הצרופה והדרך הנכונה.
זו ארץ דמוקרטית. זכותו הלגיטימית של כל ציבור להפגין לצווח ולזעוק, אבל לרגע אסור לשכוח: אנחנו היינו אלה שהשתתפו בהפגנה הגדולה באמת שהתרחשה ב-1 לנובמבר ברחבי הקלפיות בארץ והחלטנו על עצמנו.