פרק ד': חשיפת כותב השורות על הטענה שהמערה בה הסתתר התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי, לא נמצאת בפקיעין שבגליל, אלא במרחק של כחצי שעה נסיעה מבני ברק וירושלים ב'יער בן שמן', במערה המכונה "מערת הנזירים", גרמה לרבים לבקר במקום זה, הפורח בימים אלו, אף יותר מהרי מירון.
- המקובל יצא עם תפילין, הפריח יונה לבנה וגילה את הסוד | "מערת רשב"י" - נחשפת
- 'מערת הנזירים' היא 'מערת הרשב"י'? אלו האתרים ההיסטוריים שמוטלים בספק
- מערת רשב"י ביער בן שמן? הארכיאולוג הבכיר ירד לשטח, זו מסקנתו
כך באחד הימים האחרונים יצרו עמי קשר כמה מגולשי 'כיכר השבת', וביקשו שאקח אותם לכל אותם "מקומות קדושים" ביער בן שמן.
ואכן, ביום חורפי בו חייכה השמש מקיר לקיר, יצאנו לסיור באתרי יער בן שמן השונים, ולשמחת המטיילים, לא רק ל"מקומות הקדושים", אלא אף ל"מקומות הרטובים".
את היום התחלנו בטבילה ב"בור נחום איש גמזו" בפאתי תל גמזו העתיק המשקיף על גוש דן, שככל הנראה נמצא במיקומה ההיסטורי של העיר "גמזו" הקדומה עליה מסופר בספר 'דברי הימים' על הפלישתים שלכדו את: "בֵּית-שֶׁמֶשׁ וְאֶת-אַיָּלוֹן.. וְאֶת-גִּמְזוֹ וְאֶת-בְּנֹתֶיהָ; וַיֵּשְׁבוּ, שָׁם[1]".
לאחר הטבילה הוגברה הקדושה בליבנו, והמשכנו את סיורנו אל האתרים ההיסטוריים "מערת אל חביס" (מערת האסיר) עליה מספר חוקרים הציעו שהיא המערה בה הסתתר רשב"י ובנו רבי אלעזר י"ג שנים מאת הרומאים.
לאחר הביקור במערה, פנינו אל "בריכת ביר א-שמי" הסמוכה, עליה ישנם הטוענים שהיא שריד למסורת על המעיין שנברא לרשב"י ליד המערה בה הסתתר, ואף השתמר בשם "א-שמי" – רבי "שמעון" בר יוחאי.
בקרנו גם בעוד מערה סמוכה - מערת קבורה עתיקה מזמן הרומאים, שגם היא אחת ההצעות של פרופ' זאב וילנאי שיתכן שרשב"י הסתתר בתוכה.
הטענה שהמערה בה הסתתר הרשב"י, נמצאת ביער בן שמן, מצויה בראש ובראשונה בספר 'זוהר חדש' (פרשת כי תבא) שם הובא על "רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי הָלַךְ לוֹ וּבָרַח למַדְבְּרָא דְלוּד (לְמִדְבַּר לוֹד), וְנִגְנַז בִּמְעָרָה אַחַת". לשון הזוה"ק "מדבר", הוא לא כבימינו "מדבר יהודה" או "מדבר סיני", אלא כוונתו למקום שממה שלא גרים בו ליד העיר לוד, שהוא באזור יער בן שמן.
גם במקרא הלשון "מדבר" הוא כך, וכפי המובא בחומש בראשית (פרק ל"ז פסוק כ"ב): "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן, אַל-תִּשְׁפְּכוּ-דָם--הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל-הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר, וְיָד אַל-תִּשְׁלְחוּ-בוֹ: לְמַעַן, הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם, לַהֲשִׁיבוֹ, אֶל-אָבִיו". בור יוסף בדותן הוא מקום ידוע בימינו, והוא עונה בהחלט על הגדרת "מדבר" כמקום שממה שלא מתגוררים אנשים.
חץ וקשת ברחבת מערת רשב"י
בביקורנו עם גולשי 'כיכר השבת' ברחבת "בקעת הנזירים" שישנם הסבורים שהוא האמור בזוהר הקדוש "מערתא דבקע", ובה הסתתר רשב"י, נערכנו לטקס מיוחד במינו.
אם בכתבה הראשונה בנושא זה, סיקרנו את הטקס שערך המקובל הגה"צ רבי נתנאל ניר שהפריח יונה לבנה לשמים, תוך כדי הסבר שהוא מְשַׁחְזֵר את היונה מסיפור רשב"י בצאתו מהמערה, בביקור זה זכינו לקיים מנהג עתיק יומין הקשור ישירות לרשב"י הקדוש.
הטקס אותו זכינו לקיים בהתרגשות גדולה, הוא כפי שכותב הגה"ק ה'בני יששכר'[2], שמנהג התלמידים לירות בקשת ביום ל"ג בעומר, עליו מרחיב הגה"ק ה'מאור ושמש' שנרמז בו סוד גדול.
במספר מקורות נטען שמנהג זה נהגו המלמדים והילדים, והטעם לזה הוא שבימי רבי שמעון בר יוחאי לא נראתה הקשת כמבואר בירושלמי[3].
היו אף שנתנו לכך רמז, שקש"ת הוא ראשי תיבות ש'מע ק'ול ת'פילתנו, ואין יותר מל"ג בעומר יום שמסוגל להמתיק את הדינים. עוד הביאו הצדיקים שצריך האדם לזרוק חיצים ובליסטראות נגד יצרו, ולהלביש את עצמו בכלי נצחי קרב, וכדי לרמז למלחמת האדם עם יצרו נוהגים לירות בקשת בל"ג בעומר, וכך נהגו כ"ק אדמו"רי צאנז, קארלין, ויז'ניץ וקאסאן ביום ל"ג בעומר לדרוך החץ בקשת מטעמים אלו.
מסופר על ה'אמרי חיים' מויז'ניץ שהיה אומר בעת יריית החץ: "וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק, א מפלה פאר אלע שונאי ישראל". ואירע מעשה פלאי על הרה"ק מסטרעטין שיצא עם תלמידיו ביער וירה קשתו לארבע רוחות השמים, ורצה ה' יתברך שחץ אחד מידיו הקדושות פגע ברשע מפורסם צורר היהודים, ונתבטל גזירה קשה שאיימה לפגוע בכלל ישראל[4].
ומן הראוי להביא את דברי הרה"ק רבי נחמן מברסלב ב'ספר המידות' שלו, שחץ וקשת בל"ג בעומר זה סגולה לבנים, ודפח"ח.
עוד טעם יש לחץ וקשת בל"ג בעומר ע"פ מסורת שבין היתר מתבססת על 'אגרת רב שרירא גאון', שתלמידיו של רבי עקיבה שהפסיקו להיפטר בל"ג בעומר, הם בעצם היו חייליו של בר כוכבה, בו תמך רבי עקיבה, וכך באתר עמית תחת הכותרת: ל"ג בָּעוֹמֶר – מִנְהֲגֵי הַחַג", הובא ההסבר הבא: "תַּלְמִידֵי בָּתֵּי הַמִּדְרָשׁ נָהֲגוּ לָצֵאת לְחֵיק הַטֶּבַע וּלְשַׂחֵק בְּחֵץ וְקֶשֶׁת- לְהִתְחָרוֹת בַּקְּלִיעָה וּבָרִיצָה-לְאוֹת הִזְדַּהוּת עִם הַגְּבוּרָה הַצְּבָאִית שֶׁל לוֹחֲמֵי בַּר-כּוֹכְבָא, שֶׁנִּלְחֲמוּ בַּיְּעָרוֹת וּבַחֻרְשׁוֹת".
כך נערכנו מבעוד מועד, והצטיידנו בערכת חץ וקשת, וברחבת המערה ערכנו תחרות קבוצתית. בטוחני שלפי מקורות אלו של צדיקי החסידות, פעלנו ישועות לטובת הפרט והכלל.
• • •
קבוצת גולשי אתר 'כיכר השבת' אותם לקחתי לסיור, נדהמו שברחבת המערה, אין כל שילוט המעיד על הצעות הזיהוי של פרופ' זאב וילנאי וד"ר שמואל זילכא על רשב"י שהתחבא במעמקיה והיא היא האמורה בזוהר הקדוש "מַדְבְּרָא דְלוּד".
את הדרישה להציב שלט המעיד על ההיסטוריה של המקום, העלה כותב השורות לנציג רשות העתיקות, שמהם (ובצדק) לא ציפינו להציב שלט על הטענה שמערת רשב"י היא פה, שכן אלו פועלים לפי אמות מידה מדעיות מדויקות.
אלא שהתברר שעיריית מודיעין הסמוכה, באתר רשמי מטעמה פרסמה את טענות אלו על הזיהוי של "מערת הנזירים", כ"מערת רשב"י", ותחת הכותרת "מערת אל חאביס (''מערת האסירים''), לאחר שהביאו את ההיסטוריה הרשמית של המערה (שנזירים נוצרים התגוררו בה וכו'), הביאו בהאי לישנא:
"בזוהר ישנה התייחסות למערה זו שכונתה "מערתא דלוד" (מערת לוד על שום קרבתה ללוד)... פרשנות נוספת למערת אל -חאביס היא שזו מערה בה התבודדו ר' שמעון בר-יוחאי ובנו במשך שנים רבות, מערה המזוהה בדרך כלל עם מירון שבגליל".
פנינו לדובר עיריית מודיעין מר אייל מלול בבקשה שיסביר מדוע מידע שמובא באתר רשמי מטעם העירייה, לא מובא לידיעת המטייל בשילוט רשמי, אולם לצערנו טרם התקבלה תגובתו, אותה נפרסמה לאחר שנקבלה.
•
אין באמור בכתבה משום המלצה לבצע את מסלול הטיול האמור. הדברים נכתבו כתיאור חוויה של הכותב, ואינם מהווים המלצה על בטיחות המסלול. כל המבקר במקום או מבצע את המסלול, עושה זאת על אחריותו הבלעדית.
כתמיד, נמליץ לגולשים היקרים לציית לשילוט בשטח מטעם הרשויות ולהקפיד על הוראות הבטיחות והוראות החוק. בכל יציאה לטבע מומלץ להתעדכן על מזג האוויר, ולהתייעץ עם הרשויות המוסמכות לכך. בשמורות הטבע חלה חובת תיאום מוקדם באתר רט"ג.
לבירורים אודות כניסה למים וכו':
- מוקד המידע של רשות הטבע והגנים 3639*
- תיאום טיולים מוקד טבע 02-6247955
- קו ליער 1-800-350-550
•
[1] ד"ה ב', פרק כ"ח, פסוק י"ח
[2] מאמר חודש אייר אות ד
[3] ברכות פ"ט ה"ב
[4] ראה אתר דרשו: "א מפלה פאר אלע שונאי ישראל" – מקורות וטעמים למנהג צדיקים לירות בחץ וקשת בל"ג בעומר" מאת הרב ישראל יעקב פרבר והרב יהודה לייב שטיסל מח"ס 'המנהג'.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com