1:
״ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו״.
חז״ל לימדו אותנו כלל, שבכל מקום בתורה שכתוב בו - ״אלה״ - מתחיל עניין חדש שלא קשור לעניין הקודם.
כאשר כתוב - ״ואלה״ - מוסיף על הראשונים, דהיינו שהוא המשך לכתוב קודם.
אם כן צריך להבין מהו הקשר של תחילת חומש ״שמות״ לחומש ״בראשית״?
ה״אור החיים״ הקדוש מסביר שהקשר לחומש ״בראשית״ הוא שבאה התורה להגיד שהיו אלה הבאים מצריימה צדיקים כאבותיהם.
מה ראשונים להם, אברהם, יצחק ויעקב צדיקים עליונים, כמעשה האבות כך הבנים שכל אלו השבטים צדיקים כאבותיהם.
עוד הוא מוסיף שזמן הגלות החלה ב״ברית בין הבתרים״, שם הבטיח הקב״ה לאברהם ״ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם״.
הגלות מתחילה מ״זרעך״ מלידת יצחק, משם סופרים את הארבע מאות שנה.
אם כן זה מה שבא להוסיף פה ה״ואלה״, תחילת הגלות היתה בחומש הקודם, בשבתם בארץ ישראל משנולד יצחק, ופה בפרשה זו ממשיכה הגלות במצרים.
״ואלה שמות הבאים מצריימה״ - להמשיך את הגלות שהתחילה קודם לכן.
2:
״וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא״.
הגמרא בברכות (נה.) אומרת: ״אמר ר׳ חמא בר ר׳ חנינא, מפני מה מת יוסף קודם לאחיו מפני שהנהיג עצמו ברבנות״.
מהיכן יודעים אנו שמת יוסף קודם לאחיו?
רש״י שם בגמרא מסביר שמזה שכתוב ״וימת יוסף וכל אחיו״ רואים שמת לפניהם.
בספר ״תורה תמימה״ מסביר שרש״י מוכיח דבר זה מזה שבסוף פרשת ״ויחי״ כבר כתוב שמת יוסף ומדוע צריכה התורה לכתוב זאת שוב?
אלא כדי להגיד לנו שמת לפניהם ואכן יוסף מת בגיל מאה ועשר שנים, לעומת שאר אחיו שמתו בגיל מאה ועשרים.
לוי מת בגיל מאה שלושים ושבע כמובא גם ב״פרקי דר׳ אליעזר״ שלוי ירד למצרים בגיל ארבעים וחמש וחי שם תשעים ושתיים שנים.
איפה רואים שהנהיג עצמו יוסף ברבנות?
ב״פרקי דרבי אליעזר״ מובא שימיו של יוסף קוצרו בעשר שנים כנגד עשר פעמים ששמע מאחיו את המשפט ״יעקב עבדיך אבינו״, ולא אמר להם כלום.
אבל אם ננסה לספור נצליח למצוא רק חמש פעמים כאלו, אחת בסוף פרשת ״מקץ״ וארבע פעמים בתחילת פרשת ״ויגש״.
אלא שיוסף שמע את אותן חמש פעמים גם מהם וגם מהמתורגמן, אם כן יוצא עשר פעמים שבגללם יוסף הצדיק נענש קשות על שהנהיג עצמו ברבנות (כלפי אחיו).
3:
״ויקם מלך חדש על מצרים שלא ידע את יוסף״.
הגמרא במסכת ״עירובין״ (נג.) מביאה מחלוקת רב ושמואל, אחד אומר שמדובר במלך חדש ממש שבא לאחר שהקודם מת או הורד ממלכותו, והשני סובר שמדובר באותו מלך, אלא שבגלל מותו של יוסף ואחיו החליט להתכחש אל בני ישראל.
לפי שתי הדעות צריך להסביר שמה שכתוב ״לא ידע את יוסף״, שעשה עצמו כאילו לא ידע את יוסף.
גם לדעה שאומרת שזהו מלך חדש, הרי ברור ששמע על יוסף ופועלו למען מצרים.
חשבתי על עוד רעיון להסבר הפסוק ״שלא ידע את יוסף״.
בפרשת ״ויחי״ כתוב שיוסף מבקש מפרעה שיתן לו לקבור את יעקב בארץ ישראל ואומר לו ״אבי השביעני לאמר..״ ופרעה עונה לו ״עלה וקבור את אביך כאשר השביעך״.
רש״י הקדוש מדייק שם שפרעה נתן לו אישור דווקא בגלל שבועת יוסף ליעקב ובלעדיה לא היה מסכים פרעה.
ומדוע? הגמרא במסכת סוטה (לו:) מספרת שכשאמר פרעה ליוסף ״ובלעדיך לא ירים איש ידו״ באו איצטגניני פרעה ואמרו לו האם עבד שקנו אותו בעשרים שקל ימלוך עלינו?!
ענה להם פרעה שהוא רואה בו גינוני מלכות, בחכמה, בגבורה וביופי.
אמרו לו, אם יש לו גינוני מלכות אמור הוא לדעת שבעים לשון.
בא גבריאל המלאך ולימד את יוסף שבעים לשון.
היה פרעה שואל אותו שאלות, כל שאלה בלשון אחר והיה יוסף עונה לו תשובות באותו לשון.
כשסיים פרעה את שבעים השאלות, שאל אותו יוסף שאלה בשפת לשון הקודש ולא ידע פרעה לענות עליה כי לא הבין את לשון הקודש.
עניין ידיעת השפות היה חשוב מאד במצרים ורק מי שידע הכי הרבה שפות ראוי היה לשבת על כסא המלך.
עכשיו פרעה נכנס לבעיה קשה, אם היה מתפרסם הדבר שיוסף יודע שפה אחת יותר ממנו היו צריכים להעביר את המלוכה ליוסף.
מה עשה פרעה? השביע את יוסף לבל יגלה סוד זה לאף אחד ויוסף אכן הסכים.
כשביקש יוסף מפרעה רשות לקבור את יעקב בארץ ישראל, בתחילה סרב פרעה.
אמר לו יוסף ששבועה הוא נשבע לאביו וחייב למלאנה.
אמר לו פרעה שעדיין הוא לא מסכים וביקש ממנו שיפר את השבועה שנשבע ליעקב.
ענה לו יוסף שאם ככה, גם את השבועה שנשבע לו שלא לגלות שהוא יודע לשון אחת יותר ממנו, גם אותה הוא יפר.
רק אז בלית ברירה התרצה פרעה.
לפי דברים אלו רציתי להסביר את הכתוב: ״ויקם מלך חדש שלא ידע את יוסף״ - שאותו מלך שלא ידע את השפה השבעים ואחת של יוסף ועד עכשיו היה מפחד שיוסף יגלה את סודו ולכן היה חייב להתנהג עם יוסף ועם בני ישראל בטוב, אך משנפטר יוסף הוא נהיה כמלך חדש שבעיית ה״לא ידע״ כבר לא אקטואלית, כי משמת יוסף נשאר פרעה זה שיודע הכי הרבה שפות ואם כן לא מחוייב להתנהג בטוב לעם ישראל.
הטור מוקדש לזכרה של עליזה פרידה בת שמשון לבית רוקח, אמו של חברי היקר כאח אהוב לי חנניה רוקח.
עליזה החזירה נשמתה לבוראה היום, יהי זכרה ברוך.
בברכת שבת שלום
עמירן דביר (דבורקין) הלוי