לסיפור הזה, אילולי הייתי שומע מכלי ראשון מבעל המעשה, אותו אני מכיר, אגב, באופן אישי מלימודינו המשותפים בישיבה בה התגוררנו בחדרים סמוכים במשך מספר שנים, הייתי מאמין בכל מקרה... כי אין אדם כמעט שלא נתקל בסיפורי מופת ממלאך ה' שדר בינינו ונדמה כבן אדם. אולם, מה שמייחד את הסיפור הזה, זאת ההשפעה הברורה של ברכתו של מרן שר התורה גם לאחר מיתתו.
>> למגזין המלא - כנסו <<
אחרי ההקדמה, ניגש לסיפור. אברך יקר, תושב בני ברק בשם מ. א. (השם המלא שמור במערכת) התחתן לפני קרוב ל-8 שנים. לאחר שנתיים בהם לא נפקד בזרע של קיימא, החל לדרוש ברופאים. בד בבד, הלכו בני הזוג הצעירים להתברך מפיהם של רבנים.
חולפות השנים, והרופאים מסבירים לזוג הצעיר שהם אינם רואים כל בעיה ועל כן אין לאל ידם להושיע. האברך, שהבשורה נפלה עליו כרעם ביום בהיר, נכנס לביתו של מרן שר התורה רבי חיים קנייבסקי זצ"ל ושטח בפניו את כאבו: "הרופאים לא יכולים לעזור, ואני אנה אני בא".
הגר"ח לא התרגש מדברי הרופאים. "זה לא תלוי ברופאים. יהיו לך בעזרת השם ילדים. תלמד מסכת קידושין", הורה הגר"ח לאברך. הרב מ. א. יצא מביתו של הגר"ח מעודד קמעה, אך לא למד את המסכת אותה הורה לו הגר"ח ללמוד.
נעצור רגע, אני כבר רואה בעיני רוחי את תגובות הגולשים הזועמות: "אם הוא מאמין ברב מדוע לא שמע לעצתו". אז אנא מכם, אל תדונו אדם עד שתגיעו למקומו. בפרט שהוא כבר שבע מסגולות ועצות נפלאות משפע הדודים והרבנים חדשות לבקרים. לא הייתה לו כוונה רעה, זה פשוט לא קרה.
חולפת עוד שנה ומיודעינו נכנס שוב אל הגר"ח: "מה יהיה? כבר 5 שנים ואין אור בקצה המנהרה", תינה מ. א. את כאבו וחששותיו בפני הגר"ח. הגר"ח חייך אליו את חיוכו האבהי והמפורסם: "אמרתי לך שאין לך מה לדאוג, אז מדוע אתה דואג? תלמד מסכת שבועות ויהיה בסדר". מיודעינו יוצא מעודד קמעה. אך שוב... לא למד את המסכת אותה הורה לו הגר"ח ללמוד.
חולפות להן השנים ומיודעינו פוקד מפעם לפעם את מעונו של 'כותל הדמעות' של הציבור החרדי, הדתי ואף הכללי בארץ ובעולם כשבכל פעם מורה לו הגר"ח קנייבסקי ללמוד מסכת אחרת. הגר"ח אף הורה לו שלא לעשות טיפולים. "תלמד ויהיה בסדר", אמר הרב. ומיודעינו נרגע. אך שוב לא יצא לו ללמוד ובינתיים כלום לא בסדר. וחוזר חלילה.
כשלושה שבועות לפני פטירתו של הגר"ח, בערב שבת 'מברכין' דחודש אדר ב' התשפ"ב, נכנס מיודעינו (בפעם המי יודע כמה) לביתו של הגר"ח, הפעם - עם חניך אותו ליווה מיודעינו במסגרת תפקידו. מחוץ לסלון ביתו של הגר"ח, המתינו השניים עד שיקראו להם להיכנס. והנה, בחדר ההמתנה פוגש הרב מ.א. את אנשי "טהרת המשפחה", ארגון שבונים מקוואות טהרה ביישובים נידחים.
מטבע הדברים, הם משוחחים בזמן ההמתנה וכששמעו על מצוקתו של מיודעינו המליצו לו לתרום מקווה טהרה. מדובר בסכום עצום של מאות אלפי שקלים. "אנחנו יודעים שר' חיים ממליץ על זה לחשוכי בנים", אמורים לו אנשי הארגון. מ.א. טוען להם שאין לו את הסכומים האלו ואף לא קרוב לכך... אולם, לאחר שרבו הפצרותיהם, נכנע מיודעינו ומתחייב להם בזה הלשון: "ניכנס לר' חיים ונשאל אותו. מה שהוא יורה אני מתחייב לקיים, אפילו אם יאמר לי לתרום מקווה".
כעבור כמה דקות נכנסים החבורה לסלון ביתו של הגר"ח, שם נהג לקבל קהל. אנשי הארגון פנו לגר"ח וסיפרו לו בקצרה את עיקרי חילופי הדברים בינם לבין האברך תוך שהם מציינים כי הרב מ.א. מתחייב לקבל עליו כל מה שיורה הרב. הגר"ח חייך וענה להם: "לבנות מקווה זה טוב, אבל הוא צריך ללמוד מסכת ברכות".
אנשי הארגון לא רצו לפספס את מאות אלפי השקלים שבפתח וניסו 'להתעקש' על בניית המקווה כסגולה שיפקד, אבל הגר"ח בשלו: "תלמד מסכת ברכות - ותיוושע". כל זאת כאמור, 3 שבועות בלבד לפני פטירתו...
יצא מיודעינו מחדרו של הגר"ח שמח וטוב לב אך את מסכת ברכות התמהמה מללמוד. בכל פעם שנזכר בדברי הגר"ח 'צץ לו משהו' והדבר נשכח מליבו. חולפים להם שלושה שבועות ובצהרי שושן פורים מגיעה הבשורה המרה על עטרה כי הוסרה ונזר כי ניטל. מרן שר התורה איננו.
הרב מ.א. לא ידע את נפשו. תחושת החמצה וצער איום קרעו את ליבו. במוצאי שבת מיהר לשים את פעמיו לעבר ביתו של הגר"ח, שם מונחת היתה גופתו של גדול הדור כשהיא עטופה בטלית.
ביקש מבני הבית רשות - ואף קיבל, להיכנס הביתה פנימה ולבכות את מרת נפשו אשר לא יודעת מרגוע מרגע היוודע לו הבשורה הקשה. התנפל מיודעינו על הגופה הדוממת והחל לבכות במשך שעה ארוכה: "רבי", זעק, "אני מבטיח לך שמה שהבטחתי לך כאן בחדר הסמוך אני אקיים! קיים בבקשה את מה שאתה הבטחת לי". יצא מיודעינו מהבית כשהוא אמנם שבור ורצוץ, אך למרבה הפלא, גם מעודד קמעה.
תכנן הרב מ.א. לסיים את מסכת ברכות עד כלות ימי השבעה. אולם רצונות לחוד ומעשים לחוד, וכאש בישרו כרזות הרחוב על עצרות מספד למרן שר התורה עם כלות ימי השבעה - שוב מצא את עצמו מיודעינו כשהוא עדיין לא התחיל ללמוד את מסכת ברכות אותה התחייב לגר"ח לסיים. "טוב", אמר לעצמו. "אסיים עד כלות 30 ימי האבל בעוד שלושה שבועות" ניחם את עצמו.
חולפים להם השבועות הבאים מהר מכפי שתכנן מיודעינו, ושוב הוא מוצא את עצמו בליל השלושים לפטירת הגר"ח, כשמסכת ברכות ממתינה לו בשלמותה... כאן כבר הבין כי עצת היצר היא, וכי אם לא יתחיל ללמוד בזה הרגע, שוב עלול הוא לשכוח את הבטחתו, ומיהר מיד בשעת לילה מאוחרת לבית הכנסת 'צעירים' ברחוב מלצר בבני ברק, שם נטל את מסכת ברכות מארון הספרים. הוא למד את שני הדפים הראשונים של המסכת ושב לביתו.
באותו השבוע, נפקדה אשתו.
תשעה ירחים הם משכו את ההריון, תשעה פרקים יש במסכת ברכות. בכל חודש סיים הרב מ.א. פרק ממסכת ברכות. ויהי באמצע החודש התשיעי, ואשתו של מיודעינו מזעיקה אותו מהר: "מתחילים צירים רציפים וסדורים, זה הזמן ללכת לבית החולים". הזוג הנרגש מחיש את צעדיו לעבר בית החולים מעייני הישועה בבני ברק, שם מבשרים להם הרופאים והאחיות כי אכן, חבלי לידה הם הצירים... אולם, חולפת לה שעה, ואחריה עוד אחת ועוד אחת, ומשהו נתקע... לא מתקדם ולא זז.
הרופאים כבר מתחילים לחשוב על ניתוח קיסרי לאחר שכל תרופות הזירוז לא מועילות, אולם מיודעינו עוצר בעדם: "יש לי שלושה דפים ללמוד.. אחר כך, אם לא יתקדם כלום תעשו ניתוח". מיהר מיודעינו להביא מסכת ברכות לחדר הלידה, שם למד את שלושת הדפים האחרונים של המסכת כשמיד עם תום לימודו - נולדה לבני הזוג המאושר בת, לה חיכו כמעט שמונה שנים תמימות. ויהי לפלא.
בתיעוד המיוחד שמובא לקוראי 'מגזין כיכר', חוגג הרב מ.א. את סיום מסכת ברכות במסיבת ההודיה הנרגשת אותה ערך בבני ברק בהשתתפות כותב השורות ועשרות רבות ממכריהם וממשפחתם של בני הזוג המאושר. בחגיגת סיום המסכת השתתף גם נכדו חביבו של הגר"ח - הרב יעקב קנייבסקי שהיה נוכח בחדרו של הגר"ח לאורך כל השתלשלות האירועים.