"ויחי יעקב בארץ מצרים" – יעקב אבינו מלמד שאפשר לחיות:
חיים מושלמים וטובים, גם במקום - הכי חשוך! כמו - מצרים!
מצרים היתה ארץ כל כך טמאה, עד שכמעט לא היה אפשר, להתפלל בא, עד משה רבינו היה יוצא להתפלל מחוץ למצרים.
יעקב אבינו חי את החיים הכי אמיתיים ומושלמים, ושכינה שורתה עליו, במקום הכי טמא, וגם כל עם ישראל חיו שם את התורה הקדושה, עד שיעקב אבינו כמעט יכל לגלות לבניו את הקץ.
תשמח, והשכינה - תהיה איתך!
איך שהשכינה הקדושה שורה במקום טמאה כמצרים?
יעקב אבינו מלמד את סוד השראת השכינה!
השמחה היא - סוד השראת השכינה, זהו סוד - השמח בחלקו!
וזה מה נרמז בתיבת 'ויחי', 'ויחי' בגימטריא - 'טוב'.
יעקב אבינו, הצליח לחיות במצרים חיים אמיתיים, כי:
מחשבתו היתה דבוקה כל הזמן בטוב שהקב"ה נתן לו!
יעקב אבינו, לא נתן אחיזה לשום מחשבה, אפילו לא הקלה שבקלים לאחוז במה שאינו טוב, לאחוז ברע, ומכח כך, זכה:
שמכח השמחה - שהשכינה שרתה עליו!
ולכן, שמה של ארץ 'גושן' השתנה ל'גושנה', שיוצא בגימטריא 'ישמח', הה"א שנוספה רומזת – לשכינה הקדושה.
מי יאיר פניו לבורא יתברך?
כיצד האדם יכול לקבל בכל מקום, זמן ומצב את הארת פני ה'?
אם הוא יאיר בעצמו את פניו לה' יתברך!
אנו חיים דעה רווחת, שתמיד צריך לשאוף ליותר, אבל, שוכחים להסתכל ולראות את כל הטוב הקיים, ולהודות עליו, ומתייחסים אליו, כאילו הוא בטל לעומת מה שאנו עוד רוצים להשיג, ואנו:
נוטים לשכוח, דבר בסיסי חשוב מאוד!
כל מה שהקב"ה נותן לאדם, הוא בחסד ובמתנת חינם!
ולכן, חשוב מאוד שהאדם יראה את כל הטוב שחננו אלוקים וישמח בחלקו בגשמיות וברוחניות, וירגיש ויחשוב:
שכבר קיבל את כל מה שנצרך לו!
כי זאת הדרך, שמביאה לשמוח ולהודות:
בלב שלם על כל הטוב מנת חלקו!
השמחה שלך - הנחת רוח לה' יתברך!
אדם שמתהלך שמח ומרוצה, הוא זוכה לעשות לקב"ה את הנחת רוח הכי גדול, וע"י כך מביא:
לגילוי האלוקות בעולם, וזוכה להיות - משכן לקדושת ה' יתברך.
משל לאדם, שיש לו כמה ילדים, אבל, הוא אוהב שמתלווה אליו דווקא ילד אחד, שהמייחד אותו, שהוא:
עושה לו תמיד נחת רוח, כי - תמיד הוא שמח!
אדם שמח, נושא עיניו לשמים ומבקש מה' יתברך, שירחם עליו, שהוא יתברך יפן אליו ברחמים, ובחסדיו המרובים משיב לאדם: "מנעי קולך מבכי..." תודה לבורא יתברך על הקיים, ומשם תבקש את רחמיו.
זהירות - עצבות מעוררת דינים!
לא נשמע הגיוני, ואין לאדם לצפות, שרחמי שמים יתעוררו עליו אם כל היום הוא בעצבות, כי:
אדם שנמצא בעצבות, מעורר – דינים על עצמו!
אדם שכל היום חושב על חסרונותיו, או על מה שלא השיג, או בעיה שמצריכה פתרון, גורם:
שמחשבות אלו יביאו אותו לרפיון – עצבות ואזלת יד.
מחשבה טובה מביאה – גילוי אלוקות!
אדם רואה רק את הטוב שיש בבריאה, רק את הטוב שחנן אותו האלוקים, בלי:
להכניס את מחשבתו להסתכלות לא טובה!
מהמקום הזה, הוא ימשוך על עצמו חיים טובים, על אף:
שלא הכל מושלם כפי שרוצה ומדמיין, ובכוחו להאיר גם את המקום הכי חשוך:
באור ה' יתברך, אור האלוקות - השכינה הקדושה.
קנין בנפש – ארבעים יום!
כשמשה רבינו עלה למרום לקבל את התורה, הוא:
במשך ארבעים יום קנה את מידת - השמח בחלקו.
משה רבנו הבין בכל יום, כיצד הוא צריך לשמוח במצבו, עד שלאחר הארבעים יום, הוא היה מרוצה בכל מציאות ומצב, ואז, קיבל את התורה במתנה.
מכאן, אנו למדים, שכל קנין בנפש נעשה במשך ארבעים יום.
אדם שמתאמץ וזוכה לשמוח בחלקו ארבעים יום – נושע בכל!
ואם קשה לאדם לשמוח, ראוי שיסתכל ויחשוב:
שהמתנה הכי גדולה שקיבל היא - החיים עצמם!
האדם זוכה לחיות בעולם, וקונה בו - נצח נצחים!
רוב הסובל שיש לאדם, כי הוא מסתכל מה יש לחברו, ומזה מגיע שלא מסוגל לראות ולשמוח בחלקו הטוב.
הכל – מתנת חינם!
רק חיי אמונה יכולים להוציא את האדם:
ממחשבה 'מגיע לי'
היצר מערבב את האדם, וגורם לו לחשוב שהכל מגיע לו, ומשכיח ממנו:
כל מציאות חייו היא - מתנת חינם, וחסד לאין שעור, של הבורא יתברך!
חשוב שהאדם לא יקבע במחשבתו:
כמה יכול להיות לו יותר טוב, אלא:
כמה ח"ו לא טוב, היה יכול להיות לו.
כפי מחשבתך – כך השפע!
בדורנו, השפע מתרבה והסבל איתו, אין לאדם בעיה עם חסר גשמי או רוחני, עומק הבעיה היא:
תפיסת הדעת ומחשבת הלב, שאינם - בדרך הנכונה!
האדם, אינו מאפשר לעצמו לחיות את הטוב שהקב"ה חננו, ואם:
יחקוק בליבו את האמונה השלמה, שכל מציאות חייו היא חסד ומתנת חינם מהבורא יתברך, יזכה:
לחיים אמיתיים מתוך - חיות ושמחה!
התהלך לפני – בשמחה!
כדי להתהלך לפני ה' יתברך, צריך להיות "השמח בחלקו"!
רק לשמח בחלקו יש ישוב הדעת לחפש, לראות והבין את רצון ה', כי השמחה היא:
'כלי' לשאוב ולהמשיך, לקבל ולקנות את - קנין התורה הקדושה.
צדיקי הדורות השיגו את מידת השמח בחלקו, ומשם המשיכו דרגה אחרי דרגה להשיג את פנימיות התורה ושלמות האמונה, ועבדו את ה' יתברך מתוך שראו את האלוקות בכל דבר, וזכו:
לחזות בנועם ה', ולהאיר עצמם באור פני מלך חיים.
הרואה - חושך, עולמו - נחשך יותר!
דורנו שרוי בחשיכה ואפלה גדולה, ומלא מרירות ויגון, ואפילו אדם רוצה להתחזק, לא מצליח לראות את הטוב שבחייו ומרגיש מסכן, ובסוף בורח לשינה, כדי לשכוח את היגון ואנחה, עד שנדמה לו שלחייו אין שום תקווה, והוא שוכח:
שחיות הנפש והגוף, וכל עבודת ה' תלויים אם יהיה – שמח בחלקו!
ע"י כן, מצוה גדולה ללמוד וללמד את:
דרך התורה הקדושה, להיות - 'השמח בחלקו'!
גם בהישגיו הרוחניים ישמח האדם, ואל יחשוב על שום חסרון, אלא: ידע ויזכור היטב, שיהודי הוא – קדושה בעצמו!
כל יהודי צריך לשמוח מאוד - בקדושת יהדותו!
גם מבלי שיגיע - לשום השגה!
וישיב אל ליבו, שהבורא יתברך, מלא רחמים - לאין קץ ומידה!
וזוהי דרך האמונה בה' יתברך, והיא הדרך:
שבא ישכון אור אלוקותו - על האדם!
שנזכה לאורו יתברך, אמן!
(לוקט ועובד מדברי הגאון הינוקא בגיליון דורשי ה').