ליארצייט של רבי נתן – עשרה בטבת
לחיות ולמוות בישוב הדעת – תאור פטירתו
"כל הבוכה על אדם כשר, מוחלין לו על כל עוונותיו, כל המוריד דמעות על אדם כשר, הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו" (שבת ק"ה ע"ב).
רבי נתן היה תלמידו הנאמן והמובהק של רבי נחמן, ומסר נפשו למען פרסום והפצת תורתו הקדושה של רבו! וממנו, תוצאות חיים עד היום, ואמר עליו רבי נחמן:
"לולא רבי נתן, לא היה נשאר דף אחד מכל הכתובים שלי".
היה ידוע בכינויו מוהרנ"ת, השקיע את כל כוחו ונפשו, כספו ורצונו, לעשות רצון רבו, הגדירו זאת:
"הקריב עצמו, כל כולו לעם ישראל! להביא להם את האוצרות שירש מבית גנזיו של רבינו". ואולי נזכה להוריד דמעה...
ולא נתן – מוט רגלנו!
האימרה שחסידיו מפארים אותו: "השם נפשנו בחיים, ולא נתן למוט רגלו":
אם לא נתן, אם לא מוהרנ"ת - למוט רגלינו...
אמר מוהרנ"ת בסוף ימיו: "פעם רבינו אמר, שולחן כזה כמו שהיה אצלי כבר לא יהי עד ביאת המשיח".
ואני אומר (על עצמי): "גם שולחן כשלי, לא יהיה עד ביאת המשיח" (שיחות וסיפורים עמ' עא).
# מה חלם מוהרנ"ת? כמה שבועות לפני פטירתו, בשבת חנוכה תר"ה, חלם מוהרנ"ת:
"ראיתי את רבינו, אוחז בידו את ה'ספר הנשרף', וביקשתי מרבינו שילמד עמי בספר זה. השיב לי רבינו:
"עבור זה הינך כבר צריך לבוא אלי"... (שש"ק, א' תרס"א).
ואמר אז מוהרנ"ת 'אני רץ ישר לרבנו'...
הוא לא יכול ללכת, הוא רץ...
# החלום - רמז להסתלקותו: בליל שבת הבא, רמז מוהרנ"ת לחסידיו שהוא עומד לעזוב אותם, בפר' מקץ, מוהרנ"ת אמר תורה 'בענין המנורה', ואח"כ - רקד קצת (ליקוטי הלכות, ר"ח, ז' נד).
כשקם רבי נתן מהשולחן, הוא סיפר שחלם שביקש מרבינו ללמוד איתו את ספר הנשרף, וענה רבנו, שכדי ללמוד את הספר, הוא מוכרח לבוא אליו...
ואמר: "אעפ"י שרבינו אמר לי פעם - "ה' עמך ואל תפחד", אעפ"כ, מפחד אני מחלום זה" (שש"ק א' תרס"א).
מוהרנ"ת סיפר את החלום ברבים, כדי לרמוז על הסתלקותו...
# סיפור הסתלקותו: תלמידיו תארו את ימיו האחרונים באגרת ששלחו לאנשי טשהערין, נביא חלק מהדברים בשפתם האוטנטית.
# הבדלה - מוצ"ש האחרון לחייו: "ואחר כך אמר ההבדלה בבכיה גדולה, כשהתחיל בתיבות - "הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד" הוא חזר הרבה פעמים על התיבות "ולא אפחד" (שש"ק א' תרנז).
"באמצע הלילה נחלש עד למאוד, ובכל היום גברה חולשתו...".
ונחלש מאוד באותו השבוע, אך הוסיף לומר תורה לתלמידיו.
# תורתו האחרונה, נכתבה - יומיים לפני מותו: יומיים לפני פטירתו (יום ד'), מוהרנ"ת כתב את ההלכה האחרונה בחייו בליקוטי הלכות, סוף הלכות ר"ח (הל' ז'), כפי שתועד:
"כתב מו"ר בעל המחבר הזה, ב' ימים קודם הסתלקותו בעת חולשתו הגדול, אעפ"כ התגבר בכל כוחותיו וכתב מה שהשיג אז".
# ביום פטירתו - שישי לפנות בוקר: "אור ליום ו' ערב שבת קודש קראנו לפניו ב' מעשיות מרבינו, מעשה א' ומעשה ב'.
# ככה בפשטות - 'עתה העת שאשוב הביתה: "כשגמרו לקרוא לפני מוהרנ"ת את המעשה הב', והגיעו לתיבות "נלכה ונסעה ושבו לביתם" ביקש מתלמידיו שיחזרו כמה פעמים על המשפט, ואח"כ אמר: "עתה העת שאשוב הביתה".
"וקודם אור היום, וציווה להביא לו מים חמין, לעשות לו אמבטיה לכבוד שבת קודש, וקודם שהביאו לו האמבטיה, דיבר הרבה כמעט כצוואה, וכך אמר:
"צריכים אתם להחזיק עצמכם ביחד באהבה גדולה...".
# ציווה להדפיס - דף אחד תיקון לכל! ואמר לתלמידיו: "אך אני מקווה, שדף אחד מספרי רבינו יהיה תיקון לכל. ובכן, מצוה אני עליכם שעיקר עסקיכם יהיה, להדפיס את הספרים שיתקיימו "יפוצו מעיינותיך חוצה" (משלי ה' טז) ותהיו חזקים - בממון, ברצון ובטרחא.
# בבוקר פטירתו ביקש תנ"ך ששם- 'כל טוב':
"בבוקר (עשרה בטבת) התלבש בציצית ותפילין, והתפלל בכל הכוחות, ואמר סליחות, ובכה בשעת קריאת התורה.
בבוקר פטירתו, הוא למד וסיים את השולחן ערוך, ואמרו לו שיביאו לו ש"ע קטן, כדי שלא תהיה לו טרחה רבה, ואמר להם: "אל תהיו מסורים לי כל כך". ואח"כ - אמר תהילים.
ואח"כ ביקש: "שיתן לו 'כל טוב'", ושאלו אותו, למה הוא מתכוון, ופירש: "תן לי התנ"ך, זהו כל טוב..." התנ"ך היה אחד משיעוריו הקבועים.
# "זאת התורה אדם כי ימות" – עד הרגע האחרון: כותב תלמידו "כי זאת ראינו עין בעין, שמוחו היה דבוק בתורה עד - הרגע האחרונה, של הסתלקותו, שנסתלק ביום ו' עש"ק פ' ויגש עשרה בטבת שנת תר"ה לפ"ק".
"וראינו בעינינו שקיים מאמר חז"ל: 'זאת התורה, אדם כי ימות וכו' -שחייב אדם לעסוק בתורה, עד - יום מותו".
# עד נשמת אפו האחרונה: "כי עד כמעט ברגע האחרונה של הסתלקותו שמענו ממנו חידושי תורה, אך, לא היה בכוחו לכתוב עוד, ואפילו לדבר כל מה שהיה במוחו לא היה באפשר".
# וביקש שיביאו נרות: "אח"כ שלח אחר נרות, ואמר בזה הלשון: נר שבת ונר יום טוב ונר חנוכה הוא ענין אחד".
ואמר: "שיש לו על ענין זה תילי תילים של הלכות, פלאי פלאות רק אין לי כח". מוחו היה דבוק בתורה עד - הרגע האחרון!
# אמירת הלכה בהתלהבות - שעה לפני מותו:
התאור הזה מתאים רק לנשמה גבוה, כמו שהיה לרבי נתן, ששעה אחת לפני שיצאה נשמתו, וכשהוא:
בחולשה נוראה, הוא ממשיך להתלהב - מנרות שבת!
ומתארים את רגעיו האחרונים:
"ומגודל התלהבותו, הורם מעט ממיטתו, ונשאר מושב מעט, והתחיל לומר בהתלהבות נורא מאד, בזה הלשון:
'נרות של שבת' 'נרות של שבת' - ואמר זאת בהתלהבות נורא כמה וכמה פעמים, וגילה לנו אז, תורה נפלאה מענין הנרות דקדושה, וכלל כולם בפירוש - נר שבת ונר יו"ט ונרות של חנוכה..." וכו'. ובסוף אמר:
"יש לי עתה בזה תילי תילין של הלכות, אך אין לי כח לדבר יותר... ובמעט זמן קצר, לערך שעה נסתלק... "
# וכתבו תלמידיו: "מה נאמר מה נדבר, אוי לנו על שברינו, נחלה מכתנו, אבל זאת נחמתנו ואשרינו, מה טוב חלקינו ומה נעים גורלנו, ומה יפה ירושתנו שזכינו לירש ממנו תורות וחידושים כאלה וכאלה אשרינו".
# מדבריו האחרונים: תיקון האדם ע"י התקשרות לצדיקים:
"אחר כך אמר לר' נחמן מטולטשין פסוק זה: 'לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו' - שהעיקר הוא התקשרות לצדיקים":
שעושים תיקון בכל העולמות - במותם, עוד יותר מבחייהם, שהם מתקנים את נשמות ישראל:
"ומכניעין הס"א והקליפות הנאחזין בנשמות הנפולות בעונותיהם".
# על מה נאנח ברגעיו האחרונים?
כשהיה ברגעיו האחרונים על ערש דווי נאנח, ולפתע פנה אל אנ"ש ואמר:
"מה אתם חושבים שאני מתאנח על שמיעטתי בלימוד התורה במשך ימי חיי, או שמא לא התפללתי כדבעי? לא ולא! לא על כך גונח אני. כמה שיכולתי שמרתי על הזמן בלימוד ובתפילה.
אולם מתאנח אני כי מי יודע אם יצאתי ידי חובת התמימות של רבינו" (שש"ק, א' תריג).
# האם הורע לך? בחסד גדול!
"אח"כ ציווה לכל אנ"ש לילך למקווה, והלכנו למקווה, וכשבאנו מהמקווה התגברה החולאת עד למאד".
"ובאתה אליו הצדקת מרת אדל ושאלה אותו: האם הורע לכם? (וואס איז אייך עפיס ערגער געווארן?) והשיב: בחסד גדול" (סע מיט גרויס חסד!).
# תפילתו ברגעי חייו האחרונים: "ואח"כ לא דיבר עמנו יותר, רק שמענו שאמר: 'יברכך', 'ברכת המפיל' ו'חנון המרבה לסלוח' ו'מקדש השבת' ו'ברוך אתה בקודש' 'אחד'".
# הסתלק - במיתת נשיקה:
"והסתלקותו היה ממש בנשיקה, תיכף אחר הדלקת נר של שבת קודש".
"ובא לקבורה במוצאי שבת קודש בכבוד גדול עד למאוד, אפילו מהכת המתנגדים..."
וסיימו תלמידיו במילים: "השי"ת ינחם אותנו, וישמח את לבבנו הנשבר,כאשר ידעתם - שכל רצונו וכוספו, רק - לשמוח בה' ובתורתו הקדושה".
# הסתלקותו בערב שבת לאחר הדלקת נרות שבת:
מוהרנ"ת החזיר את נשמתו הטהורה, ביום שישי עשרה בטבת תר"ה, מיד לאחר הדלקת נרות שבת קודש, כשהיה בן שישים וארבע שנים ואחד עשר חדשים.
# יציאת נשמתו – דבוק בקונו, בישוב הדעת נפלא: ובעת הסתלקותו היה: "בישוב הדעת נפלא ונורא, כאשר הוא דבוק בדבקות עצומה עם בוראו עד הרגע האחרון, כשהצוואה הקדושה על שפתו - להמשיך ולחזק את בית רבינו, להפיץ את ספריו, והעיקר להתקשר אליו ולקיים עצותיו הנפלאות, כי היא כל תקוותינו לנצח".
# ומסיימים תלמידיו: "ואמנם דבר רבינו יקום לעולם, תורתו נלמדת ונשמרת - עד היום הזה, ע"י אלפים רבים מישראל, והכל מכוחו של אותו תלמיד נאמן - שהשליך נפשו מנגד! ומסר נפשו! למען מטרה קדושה זו, וממנה - תוצאות חיים עד היום הזה".
# מה חלם רבי נפתלי באותו ערב שבת שנפטר רבי נתן?
שבת נכנסה, ולא היה ניתן להעביר את הודעת הפטירה, אבל, נפתלי חברו הטוב של מוהרנ"ת, חלם אותו באותו ליל שבת, הוא ראה את מוהרנ"ת בחלום רץ...
שאל אותו רבי נפתלי: "נתן, להיכן אתה רץ?"
אני? ישר לרבינו!... השיב מוהרנ"ת - תוך שהוא ממשיך בריצתו...
או אז, "הבין רבי נפתלי כי מוהרנ"ת איננו, והודיע זאת תיכף לאנשי שלומינו, עוד באותו שבת בבוקר, שליבם התחלחל ולא רצו להאמין לבשורה קשה זו..."
"אולם אחר השבת, נתאשרה כי אמנם אמת היא הבשורה המרה והנוראה" (שש"ק א' תרנ"ה).
והחידוש בדבר, שעוד לפני שנקבר:
מוהרנ"ת הודיע שהוא רץ בדרך ישר לרבינו...
# דומית השבת – כשהגוף הקדוש מונח על הארץ: "באותה שבת, שררה אוירה קשה ומדכאה, בעת שגופו הקדוש של מוהרנ"ת היה מונח על הארץ. אולם מחמת קדושת השבת, התחזקו החסידים ועודדו זה את זה, לא בכו ולא הספידו, אלא, התהלכו בשקט ובדומיה".
"הרב ר' אהרן רבה של ברסלב, שהכיר ברוב גדלותו של מוהרנ"ת, שח בפני החסידים, והזכיר שרבינו סיים את התורה בשבת חנוכה האחרונה לחייו (ליקוטי מוהר"ן, תנינא ז,) בציטוט הפסוק:
"ויהושע בן נון מלא רוח חכמה, כי סמך משה את ידיו עליו" - ידענו, אמר ר' אהרן, שרבינו התכוון בתורה זו עליו... (שש"ק א' תרנד).
# הלווית מוהרנ"ת במוצאי שבת: "הלויית מוהרנ"ת התקיימה במוצאי שבת י"ב טבת תר"ה. כאשר רבים רבים מישראל יצאו ללוותו ולחלוק לו את הכבוד הראוי, הוא נקבר בכבוד גדול שרחשו לו כל הציבור כולל מחוגי המתנגדים".
"אנשי שלומינו, היו אבלים ודואבים, וביכו את מורם ומאורם שנסתלק מהם. ובעת הקבורה - לא יכלו להרבות במילים".
ר' אהרון רבה של ברסלב אמר רק זאת: "אצלו היה כל האוצר של רבינו!".
וקרא ר' מאיר לייב בלעכער במר ליבו: "זה היה יהודי אמיתי! כך צריך להיות יהודי!" ללא כחל ושרק (טובות זכרונות, עמ' קכה).
# "פני יהושוע - כפי לבנה": "למרות שהחורף האוקראיני היה אז בעיצומו, ובאותו מוצאי שבת של ההלוויה, היו השמים מעוננים וקודרים, הרי שלמרבית הפלא, כששבו הקהל מהלווית מוהרנ"ת, נתבהרו השמים, וכל הקהל שעדיין לא קידשו את הלבנה, זכו לקיים קידוש לבנה כדין, והדבר היה נדיר מאד, שהפליא את לב הכל".
# הוא הלבנה כלפי - רבו ה'חמה': "אנ"ש מצאו לכך מיד רמז, למה שאמרו חז"ל 'פני יהושע כפני לבנה'. והרי מוהרנ"ת היה בבחינת יהושע, בחינת לבנה, כלפי רבינו שהיה - בבחינת חמה, כנזכר רבות לעיל".
"כי כל פעולתו של מוהרנ"ת בכל ימי חייו, היה להחזיר ולהמשיך לעולם את האור הגדול של רבינו - ולהאירו בעולם החשוך. ולכן האירה הלבנה בעת עלותו לגנזי מרומים".
# איך החזיק מעמד בכל הרדיפות שסבל? מי שקורא על הסבל שעבר, לא מבין - איך רבי נתן החזיק מעמד עם כל הרדיפות, סבל כל הזמן, סבל ארוך ומתמשך, שהיה איום ונורא?
את התשובה הוא נתן, רגע לפני שנכנס לכלא:
"העולם הזה אינו שווה, שיתנו - אנחה עבורו"!
מוהרנ"ת - לא רק אמר את מילים אלו, הוא - חי אותם!
רבי נתן חי מהחיות ומהאור האלוקי, ולכן, היה מאושר וטוב לו כל הימים, ואף שגררו אותו עקוד באזיקים, ונאמניו פסעו לידו מזועזעים, ענה ואמר:
"איני רואה זאת, ואיני שומע - כלל! הנה קרוב מאד, אומרים כבר שכבר חלפו עברו - ארבעים שנה ממוהרנ"ת"
"כה חי אותו ארי שרף, שהיה בבחינת סולם מוצב ארצה, אך ראשו מגיע השמיימיה" מוהרנ"ת הנחיל מורשת לדורי דורות: "ובכוחו חיה וקיימת אותה חסידות מפוארת עד היום הזה ולנצח".
# מה שווים חיי שעה, לעומת - ניצחון נצחי? הוא החדיר את הכח לעמוד בקושי וניסיון – לדורי דורות, במילים שאמר ימים ספורים לפני הסתלקותו:
"יענקל", אמר מוהרנ"ת: נכון שהשי"ת גומר ומנצח..."
מוהרנ"ת עבר הרבה סבל ויסורין, והוכיח ששום דבר לא לחינם:
"והאש הזאת תוקד, לנצח - לא תכבה"!
כהבטחת רבו הגדול, שדומה למלאך ה' צבאות, שבלי תלמידו:
מיין פייערל וועט שוין טלויעאן ביז משיח וועט קומען ---
# מגילת הסתרים – מה היה כתוב בא?
פעם דחקו ברבי נפתלי שיגלה, מה נכתב ב'מגילת הסתרים' שמוהרנ"ת כתב מפי רבי נחמן, ואמר: במגילה כתוב מה יקרה:
"קודם הגאולה ובעת הגאולה, ולאחר הגאולה".
והוסיף: "אני לא יכול לגלות כלום, כי הוזהרתי על כך מרבנו".
ואמר רבי נפתלי, שמה שכן מותר לו לומר:
המשיך ואמר, מה שמותר לו לגלות, שאמר רבי נחמן:
"אם העולם יקבלו את הספר ליקוטי מוהר"ן הקדוש והנורא, אזי יכולים כבר להכין את עצמינו - לקראת ביאת המשיח...".
לע"נ רבי נתן בן רבי נפתלי הירץ שטערנהארץ ואימו הצדקת מרת חיה לאנע, זכותו תגן עלינו, ונזכה במהרה לביאת משיח צדקנו במהרה, אמן!