שני תותחים הם, יהודה ויוסף.
יוסף הוא תותח ישר - צדיק, שעמד בניסיון הקשה מכל.
יהודה הוא תותח מיושר - בעל תשובה שלמרות הביזיון ממעשה תמר הודה ואמר "צדקה ממני", ולמרות שבתחילה הציע למכור את יוסף, אך לבסוף נעמד כחומה בצורה ובמסירות נפש בעד בנימין.
יוסף הוא צדיק ההולך במסילות הישרות והטבעיות שאלוקים הניח לפניו, "אלוקים עשה את האדם ישר". הוא מנצל הזדמנויות שמתרחשות בדרכו כדי להלדיר אמונה בבאי עולם, אפילו ברית מילה הוא עושה לכל תושבי הנילוס עובדי האלילים, בעצם כמעט כולם אך לא כולם. התורה בסוף פרשתנו מספרת שהכהנים המצריים (קרי: הפרלמנט התרבותי-אלילי של מצרים, ליבת התרבות החמית (תרבות צאצאי חם)) לא השתעבדו ליוסף, להם היה חוק קצוב מאת פרעה ועליהם יוסף לא הצליח להשתלט, ומשם זרע הפורענות העתידה כעבור שנים לא ארוכות לבוא על בני ישראל היורדים מצרימה…
יהודה הוא צדיק שלא רואה בעיניים, הוא הולך בדביקות עילאית שמעל הטבע. נכון, לא. תמיד הוא צועד בדרך הישר (הוא אפילו נכשל במובן מאוד מסויים, במעשה תמר, ובהצעתו למכור את יוסף), אך דווקא בשל כך הוא מודע לחסרונו ומנסה להדביק את הפער באמצעות דביקות שמעל הטבע. יהודה מגיע ליכולות ושאיפות לא שגרתיות, ומשם מגיע המסירות נפש עבור בנימין, עד כדי שהוא מוכן להלחם בממלכה המצרית, אימפריית-על באותם הימים ומרכז הסחר העולמי (באמצעות יוסף ותבואתו התנקז כל הכסף שבעולם למצרים).
לכן כאשר יעקב רוצה להקים ישיבה במצרים הוא שולח דווקא את יהודה "וְאֶת־יְהוּדָה שָׁלַ֤ח לְפָנָיו אֶל־יוֹסֵף לְהוֹרֹת לְפָנָ֖יו גֹּשְׁנָה וַיָּבֹאוּ אַרְצָה גֹּשֶׁן" אומר רש"י הקדוש (פירוש שני): "להורות לפניו לתקן לו בית תלמוד שמשם תצא הוראה".
יעקב רוצה שדווקא יהודה יקים ישיבה "ישיבת יהודה" ולא "ישיבת יוסף" למרות. שיוסף היה ספונסר לא רע בכלל, אבל חינוך צריך להיות מבוסס על שחטת יהודה. לדעת שיכול להיות נפילות, אך כמו הסביבון שעכשיו ראינו, הוא מסתובב מסתובב ואופס נופל, אך מיד אנו תומכים בו ומקימים אותו והוא מסתובב שוב, כך זה יהודה כך זה ב"ישיבת יהודה".
מישיבת יהודה זו צמח ה"נחשון" שבחבורה, זה שידע ש"כדי לצאת ממצרים, צריך אפילו לקפוץ למים".
תנועה נפשית שכזו, שלא מתחשבת בדכי הטבע, זו צומחת מתוך עבודת התשובה, מתוך ההבנה שגם אם נפלתי, ה' איתי "והוי' יגיה חשכי".
בישיבת יוסף לומדים: לא לחטוא!
הראש ישיבה "רבינו יוסף הצדיק" הוא אכן דוגמא למופת, זה שעמד בגבורה מול הגברת "אשת פוטיפר" הבוסי"ת (או לפחות: אשתו של הבוס).
בישיבת יהודה לומדים: יהודי אני, עם נפש אלוקית בוערה. אי לכך, אף פעם לא אבוד, גם אם חלילה נופלים (ברוחניות או בגשמיות) זה רק פרומו לקפיצה-לתשובה-לגאולה.
הראש ישיבה הוא יהודה בכבודו ובעצמו, זה שברגע האמת הודה ולא בוש, חטאתי, "צדקה ממני" ומתוך תנועה זו נולד "פרץ" זה המשיח שנאמר "עלה הפורץ לפניהם" (מדרש).
הרעיון מיוסד על שיחת קודשו (פ' ויגש תשנ"ב) של הרבי מליובאוויטש, שהוא מיוחס למהר"ל מפראג שמיוחס לזרע בית דוד עד לפרץ ויהודה.
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר.
לתגובות והארות:
misraeli770@gmail.com