מי כעמך ישראל
אני נמצא בערב שבת קודש, השעה 13:40 - במטוס אל על בסלוניקי – כניסת השבת בירושלים בשעה 16:36, ואני כמובן במתח נוראי, כי הטיסה הייתה אמורה לטוס בעשר בבוקר חזרה לישראל.
ביום שישי, בשעה 9:30 עומדים הנוסעים בפתח 'הגייט', בהמתנה לדיילים שיפתחו את שעריו לירידה למטוס, שאמור לנחות ולהגיע מארץ בכל רגע, לפי התוכנית אנו אמורים לנחות בארץ בשעה 13:05, משהו כמו סביר מינוס, אבל זה מה שיש.
מעבר לחלון הזכוכית הענק שבטרמינל נראים עובדי הנמל ממתינים למטוס אל על, שינחת מטיסתו מהארץ ולהוריד נוסעים, ולהעלות את הממתינים בטרמינל, פנסי כיוון המטוס בידם של עובדי הנמל, שרוול המחבר את הנמל למטוס גם הוא מוכן.
רק שהמטוס מסרב לנחות ולהגיע.
הערפל
ערפל כבד כיסה את מסלול הנחיתה, כבר לא היה ניתן לראות את עובדי הנמל מחלון הטרמינל, אפילו השרוול נראה רק בקצהו המחובר לטרמינל .
טייס אל על נאלץ לנחות באתונה מרחק של 40 ד' טיסה, ולהמתין לבאות.
השעה כבר 11:30, זו כבר שעה קריטית, לקבלת החלטות לאן פנינו, ולמי עלינו לפנות אם בכלל, להזכיר שבת נכנסת בירושלים בשעה 16:05.
טלפון שלי לח"כ אורי מקלב, ואני מדווח לו בקצרה, מקלב עונה לי: 'הבנתי מטפל'.
כמה ד' לאחר מכן מגיע אחראי על הביטחון מטעם ישראל, שנשלח על ידי חבר אל על לטפל בנו – היינו סה"כ כ – 40 שומרי שבת.
בראשית דבריו: חברת אל על מבקשת לומר שהיא לוקחת אחריות על כך שכולכם תמצאו עצמכם בשבת במקום הראוי לכם כפי שהייתם רוצים ומצפים.
או שנחזיר אתכם למלון בסלוניקי – תחת חב"ד – על חשבון אל על, או שנמריא ונביא אתכם כל איש לביתו לפני כניסת השבת, או שנשכן אתכם במלון קרוב לנתב"ג – אנחנו איתכם.
לא היה לנו ואין לנו מושג מהי מדת האחריות המשפטית של אל על למקרה שכזה אם בכלל, הרי מדובר בכוח עליון, היה ברור לנו שאל על היא חברה שדואגת ללקוחותיה בלי קשר לחובה המשפטית, משהו ברמה לאומית אנושית.
עמדנו בפני דילמה לא פשוטה, מצד אחד להוציא את המזוודות ולחזור לעיר, זו פעולה שלבטח תעכב את המטוס בהמראתו לארץ, ומה שיגרום וודאי לחילול שבת, ומצד שני אם נטוס לא ברור האם נספיק להגיע למקום סביר לפני כניסת השבת, או שמא ניאלץ לשבות בנתב"ג.
קיבלנו החלטה לטוס, ובמקרה הגרוע לשבות בנתב"ג ולא לגרום לחילול שבת.
הטייס הבטיח להאיץ את טיסתו, ובכך לקצר את השהות באוויר בחצי שעה, ובמקביל לבקש נתיבים אלטרנטיביים שגם הם יחישו את הגעתנו לארץ.
וכן אורך זמן הטיסה קוצר בחצי שעה.
בזמן שאנו בטיסה, היו שדאגו, מקלב, אל על, חב"ד ועוד אנשים טובים, הדייל הראשי הודיע ברמקול, שכל מי שמעוניין, מזומן לאירוח בכפר חב"ד, כולל הסעה שממתינה לנו בפתח המטוס, בהתחייבות שנגיע לפני הדלקת נרות, שבת וחנוכה.
במקביל הטייס יצר קשר עם הארץ שיודיעו למשפחתנו שלא יגיעו לאסוף אותנו מנתב"ג, ושלא יתקעו גם הם.
נחתנו בשלום 20 ד' לפני כניסת שבת, הגענו לכפר שם קיבלו אותנו בחום ואהבה שרק בחב"ד יודעים להרעיף, היתה לנו שבת של התעלות רוחנית וגשמית שאין כמותה.
השתתפנו בהתוועדויות, (בפעם הראשונה בחיינו) שמענו דברי תורה עמוקים ויסודיים, ופינו היה מלא שירה ותודה לבורא עולם על שהעניק לנו שבת כזו, הצלה כזו ושם חלקנו בעם שכולו טוב.
מי כעמך ישראל – כבר אמרנו.