פרק ב': אמש ציטטנו את פרשנותו של מוהר"ש שיק מיבניאל זצוק"ל שביאר בדברי האדמו"ר רבי נחמן מברסלב זי"ע[1] שיש ללמוד בגרסה בבקיאות בלא הבנה כלל בעיון.
דעה זו היא לא דעת יחיד, ויש שמצאו מקורות לכך בכתבי רבנו בחיי[2] תלמיד הרשב"א, והשל"ה הקדוש[3].
ציטט את רבנו בחיי והשל"ה מרן הגר"ע יוסף[4] וסיכם שבתורה די בקריאה, אע"פ שאינו מבין. מה שאין כן משנה בה צריך לעסוק בהבנה ועומק העיון, וכפי שכתב רבינו הט"ז הגאון רבי דוד הלוי סגל שעסק התורה היינו בעיון ופלפול, ופלפול על ידי עמל ויגיעה[5].
במקום אחר דן הגר"ע יוסף בדין זה, ושם הובאו מקורות שספר הזוהר הקדוש דינו לא כמו גמרא שחובה ללומדה בעיון, אלא מותר ללומדה ללא הבנה, וכך פסק מרן החיד"א: "ושכן אמר האר"י ז"ל לבעל תשובה אחד ללמוד בזוה"ק ה' דפים בכל יום בשגם לא יבין".
לדעתו של החיד"א הצטרף הגר"ח פלאג'י ובשם המקובלים הזכיר שדווקא הלימוד משנה צריך שיבין פירוש התיבות, אבל בזוה"ק אע"פ שאינו מבין כלל יעלה לרצון לפני ה'".
כאמור, פוסק מרן הגר"ע יוסף ש"בוודאי המסיים את הזוהר הקדוש שפיר דמי לעשות סעודת סיום אע"פ שלא הבין סודותיו, ופוטר מתענית בכורות בע"פ".
ומה הדין למי שקרא מסכת ללא הבנה, ורוצה לסיימה בערב פסח, בתור סיום ל"תענית בכורות". האם הסיום חל והצום נשבר?
מדגיש הגר"ע יוסף שרק בלימוד ספר הזוהר הקדוש, מותר לסיימו ולערוך סעודת מצוה ולשבור את הצום בלי להבין. אבל בלימוד גמרא או ששה סדרי משנה, אין להקל בלי פירוש והבנה. לאחר פסק זה שולל הגר"ע יוסף דעה של מקובל בשם רבי דוד מג'אר שסבר ש"עיקר הלימוד הוא הגרסה אף באין מבין(!)".
המקובל רבי דוד מג'אר חי בירושלים לפני יותר ממאתיים שנים וכיהן כאחד מחכמי ישיבת המקובלים בית אל בעיר העתיקה.
וכך דברי הגר"ע יוסף: "ומה שהובא בספר 'זכור לאברהם' לגאון רבי אברהם ב"ר שמואל אלקלעי שכתב הרה"ג ר' דוד מג'אר ז"ל שע"פ הסוד עיקר הלימוד הוא הגירסא, אף באין מבין, אין דבריו מחוורים, והעיקר כמש"כ לעיל מפי סופרים ופי ספרים".
בדקתי במקור בספר 'זכור לאברהם', ואכן מביא רבי אברהם אלקלאי בהאי לישנא: "ומפי השמועה שה"ה המקובל האלהי מהר"ר מאג'ר יצ"ו היא היה אומר שע"פ הסוד עיקר הלימוד היא הגירסא אף באין מבין כך שמעתי".
דברים אלו הם כמעט 'שיטה יחידאי' בפולמוס זה של 'עיון או בקיאות', וע"פ המקובל רבי דוד מג'אר בכל התורה כולה אין צורך ללמוד לא בעיון ולא בבקיאות, אלא רק 'גירסה' בלבד.
• • •
המקובל רבי דוד מג'אר חיבר ספרי קבלה רבים, וכיהן כאחד מחכמי ישיבת המקובלים בית אל.
רבי דוד חיבר סידור עם כוונות קבלה, וחיבר ספרים רבים. ספרו המפורסם הוא 'חסדי דוד'. נפטר בכ' באדר תק"ס (1800).
למעשה יוצא שפרשנותו של מוהר"ש בדברי רבי נחמן מברסלב שיש ללימוד הבקיאות בלי להבין כלל - מעלה גדולה, קיבלה חיזוק מעדותו של רבי אברהם אלקלאי מדברי המקובל רבי דוד מאג'ר, שמועה שכאמור מרן הגר"ע יוסף חלק עליה מכל וכל.
•
[1] שיחות הר"ן ע"ו
[2] בספרו כד הקמח כתב ש"כבר ידוע שקריאת התורה מצוה גדולה היא אע"פ שלא יבין מה שקורא, כי פעמים שיקרא אדם פרשה מן התורה ולא יתבונן בעצמו שקרא כלל מתוך שהוא מחשב בדברים אחרים, והוא שדרשו בפ"ק דע"ז (יט) לעולם ליגרוס איניש אע"ג שלא ידע מאי קאמר, וקריאה זו קראוה חז"ל מצות קריאה ואע"פ שאינו מבין כל מה שהוא קורא וכו'".
[3] בח"א (שבועות דנ"ה סע"ב) הביא את דברי רבנו בחיי הנ"ל, וכתב: "ומצאתי כתוב והפלא שאמר הכתוב והגית בו יומם ולילה יוראה כי ההגייה והיא הקריאה לבד תבוא אל הסגולה הזאת, וגם לנביאים וכתובים, (ובכלל זה ספר תהילים), תדבק סגולה זו, כשתהיה קריאתם בלשון הקדש".
[4] וכתב: והוסיף שלפי זה יש לפרש את דברי חז"ל במסכת ברכות: "ואתנה לך את לוחות האבן אלו עשרת הדברות, והתורה זה מקרא, והמצוה זה משנה", ופירש רש"י, תורה זה מקרא, שמצוה לקרוא בתורה, מצוה זו משנה שיתעסקו במשנה.
[5] ראה בהרחבה יביע אומר.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com