לעקשנים: כך תגרמו לבעל ללכת לטיפול

1. הציעו לו ללכת לטיפול למען רווחת המשפחה כולה

אם יש לכם ילדים, זה בסדר לגשת לנושא באמירת משהו בסגנון של "אנחנו צריכים ללכת לטיפול בשבילם". לדעת הד"ר, הקו הזה יכול להיות יעיל - אחרי הכל, טובת הצאצאים היא אחד המניעים החזקים ביותר שיש - וגם נכון ב-100 אחוז, שכן כל המערכת המשפחתית נפגעת כאשר אחד ההורים או שניהם לא דואגים לבריאות הנפשית שלהם.

עם זאת, ה"אנחנו" בהצהרה זו הוא קריטי, מכיוון שהוא מעורר רוח צוות ומונע תרחיש שבו הבעל שלכן ירגיש בודד או מושמץ כאבא. בסופו של יום, "הורות היא קשה בטירוף ונדרשים כישורים רבים כדי לנווט בה כצוות. טיפול יכול לעזור לאנשים לבנות את המיומנויות האלה ומעולם לא פגשתי משפחה שלא הרוויחה מזה", אומרת קוק.

2. אל תהיו שיפוטיות

הדרך המהירה ביותר למנוע מבן הזוג שלכן ללכת לטיפול היא על ידי התגוננות - ומכיוון שבעיות בבריאות הנפש הן כל כך סטיגמטיות, ניתן מאד בקלות ליפול אליה. מיותר לציין שכל בקשה מהבעל לראות פסיכולוג, הכוללת התקפות אופי נוקבות, עלולה להיכשל. (לדוגמה: "כל מה שאתה עושה זה לשבת על הספה. אתה באמת צריך לקבל סיוע מבחוץ".)

ד"ר קוק מסבירה כי "אנשים רבים לא מחפשים עזרה כי הם חוששים שאחרים יראו אותם כ'חלשים' או 'שבורים', אבל אם היא מוצעת בצורה אדיבה ואוהבת, הסטיגמה תוסר ויש סיכוי שתעברו את זה". לכן, היו חכמות וחכו לרגע רגוע שבו אתם מרגישים מחוברים רגשית, כך שהבקשה שלכן תגיע ממקום של אכפתיות אמיתית ולא מתסכול.

3. השתמשו בתקשורת ברורה וכנה

אתן בטח לא מופתעות לגלות שאינכן יכולות לשכנע את הבעל שלכן לעבור טיפול, באמצעות עלבונות. מה שאולי לא הבנתן, הוא שלא משנה כמה כוונותיכן טהורות, אמירת יותר מדי דברים יכולה גם להזיק. כשאתן מעלות את הנושא איתו, אל תשמשו כפסיכולוג על ידי מתן עצות או אבחנות. אתן לא מקצועניות. במקום זאת, היצמדו למשפטים פשוטים וישירים (שנאמרים בטון לא שיפוטי, כאמור) כמו: "היי, אני חושבת שטיפול באמת יכול לעזור עם [הכניסו כאן התנהגות ספציפית]". בשורה התחתונה: היו ברורות וישרות, אבל קצרות ונעימות.

4. אל תאיימו או תציבו אולטימטומים

איומים ואולטימטומים יכולים ללבוש צורות רבות, אבל הם תמיד רעיון רע. כשאתן רוצות לגרום לשותף שלכן לחיים ללכת לראות איש מקצוע מורשה בתחום בריאות הנפש, הנה כמה איומים שכדאי להימנע מהם:

"אם אתה לא הולך לטיפול, סיימתי עם הנישואין האלו!". זה לא נדיר שדבר כזה נאמר במערכת יחסים לא טובה - אבל במקרים רבים, האדם שמציב את האולטימטום לא באמת רוצה להתגרש והוא פשוט נואש לשינוי. למרבה הצער, אתן לא יכולות לגרום למישהו עקשן להשתנות. "המשפט הזה היא כנראה מה שיגרום לפרטנר שלכן לראות מטפל. עם זאת, אולטימטומים לא עובדים בטווח הארוך ולעיתים קרובות פוגעים בטיפול בגלל שמוטיבציה עצמאית חסרה פה במשוואה".

"אני לא עושה [הכניסו את הדבר הרצוי] עד שאתה הולך לטיפול!" ולמקרה שתהיתן, לומר לבעל שלכן "אני אעשה את [הכניסו את הדבר הרצוי], אם תלך לטיפול", זה לא מועיל באותה מידה. הצהרות אלו כוללות איום למנוע ממנו משהו שהוא מעריך (אוכל, הבטחה להשתתף באירוע יחד) ו/או שימוש בהן כשוחד. "איומים כאלה דומים לאולטימטומים של גירושין בכך שהם יכולים לעורר ציות מהיר (הוא ישתתף בפגישה אחת), אבל המחויבות שלו תתפוגג באותה מהירות", אומרת ד"ר קוק.

"אם אתה לא הולך לטיפול, אני מספר ל[הכניסו שם של אדם חשוב] על [הכניסו התנהגות בעייתית]". אם אתן שוקלות להניע את השותף שלכן לחיים ללכת לטיפול על ידי איום לספר לקרוב משפחה על התקפי הפאניקה, מצבי הרוח שלו... אל תעשו את זה. בדרך כלל לא מומלץ לאיים, אבל סוג זה שונה במקצת בכך שהוא בעצם מהווה סחיטה רגשית.

ד"ר קוק מסבירה: "עם איום שמנצל את מאבקי בריאות הנפש של מישהו אחר כדי להשיג תוצאה רצויה (כלומר, הוא ילך לטיפול) רק תשחקו את האמון ביניכם ותפגעו עוד יותר בקשר שלכם. מנקודת מבט של מטפל, זה כמו לנסות לבנות בית באוויר, ללא בסיס - והלקוח נכנס לטיפול מתוך משהו שניתן לתאר רק ככפייה".