ניצול השואה שנמלט לישראל והפך לרב | חייו של הרב דרוקמן

הרב דרוקמן נולד בט"ז בחשוון ה'תרצ"ג בעיר קיטוב שבפולין (כיום היא בשטח אוקראינה). לאחר הכיבוש הנאצי הסתתר עם הוריו במחבוא שנחפר מתחת לבית דודו באזור הלא יהודי של העיירה. בקיץ ה'תש"ב נמלטו הוריו ביחד עמו לצ'רנוביץ, שהייתה אז תחת שלטון רומניה, שם שהו במשך שנה.

בחלק מהזמן שהה הרב בבית יתומים ובהמשך מסרו אותו הוריו לזוג יהודים חשוכי ילדים שקיבלו סרטיפיקטים והם העלו אותו יחד עמם לארץ ישראל, בחודש אב ה'תש"ד, באחת משלוש הספינות שהפליגו בים השחור מקונסטנצה לאיסטנבול. על פי התוכנית המקורית, היו אמורים הוא והוריו המאמצים להפליג על ספינת ה'מפקורה', אולם הם איחרו והועלו על ספינה אחרת וכך ניצלו חייהם מגורלה של הספינה, שטובעה בידי צוללת וכמעט כל נוסעיה נספו. לאחר המלחמה עלו הוריו ארצה ומשפחתו התאחדה.

בארץ ישראל למד במוסד עלייה ובישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה. בשנת ה'תשי"ב (1952), הצטרף להנהלה הארצית. לאחר מכן למד אצל הרב צבי יהודה הכהן קוק בישיבת "מרכז הרב" בירושלים.

בשנת תשט"ז (1955–1956) יצא בשליחות בני עקיבא לארצות הברית. בתום שליחותו חזר ארצה ולימד אמונה בישיבת מרכז הרב.

בשנת תשכ"ג, רבו, הרב צבי יהודה קוק, שלח אותו לעמוד בראשות הישיבה התיכונית אור עציון ובשנת ה'תשל"ז הקים את הישיבה הגבוהה אור עציון.

הרב דרוקמן כיהן כחבר הכנסת וסגן שר הדתות מטעם המפד"ל, מחנה הציונות הדתית ומורשה, בשנים 1977-1988 ופעם שנייה בין השנים 1999-2003. בשנים 2004–2012 כיהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה. הרב זכה בתואר חתן פרס ישראל על מפעל חיים לשנת ה'תשע"ב (2012).

הרב היה פעיל פוליטית רבות והיה פעיל בתנועת "גוש אמונים". לקראת פינוי יישובי סיני ירד עם משפחתו ותלמידיו לחבל ימית.

בכ"ג בחשוון ה'תשנ"ד, נפצע בפיגוע ירי שבוצע לעבר רכבו בדרכו לקריית ארבע. בפיגוע נרצח נהגו, אפי איובי הי"ד, תושב כפר דרום. השב"כ, שחשש שזהו ניסיון התנקשות ברב, העמיד שמירה בסמוך לביתו במרכז שפירא למשך מספר חודשים.

הרב דרוקמן הותיר אחריו את רעייתו ד"ר שרה דרוקמן ותשעה ילדים, מהם אחת מאומצת.