השבת נקרא את פרשת 'בְּשַׁלַּח' שנקראת גם 'שַׁבַּת שִׁירָה', משום שבפרשה זו נמצאת השירה הגדולה 'שירת הים', ששרו משה ובני ישראל לאחר הנס הגדול שהשלים את היציאה ממצרים – נס קריעת ים סוף.
מאז אנו אומרים בכל יום בתפילת שחרית את השירה שנפתחת במילים: "אָז יָשִׁיר משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת".
המהר"ל מפראג זצ"ל הנהיג להביא ב'שבת שירה' את כל הילדים לחצר בית הכנסת. שם היו המורים מספרים לילדים את סיפור 'קריעת ים סוף', ומדגישים שאפילו הציפורים שרו ורקדו בשעה שמשה ובני ישראל שרו את שירת הים. בנוסף היו מספרים שהילדים הקטנים קטפו מפירות האילנות שצמחו בים ונתנו אותם לציפורים.
לאחר שמיעת הסיפור היו הילדים משליכים גרגרי חיטה לתרנגולים ולציפורים, זכר לפירות שנתנו הילדים לציפורים בים סוף.
המהר"ל מפראג זצ"ל היה מברך את הילדים, ומאחל להורים שיגדלו את בניהם ובנותיהם לתורה לחופה ולמעשים טובים, ושיידעו להכיר טובה כל ימיהם על מעשי החסד הנעשים עמהם.
כך היה הצדיק משריש בילדים את מעלת הכרת הטוב.