אתם לא צריכים לשחק עם הילדים שלכם

ובכן, "סיטרווייזינג" הוא מונח שנהגה על ידי המורה לשעבר סוזי אליסון, שהציגה אותו בעמוד האינסטגרם שלה, "ביזי טודלר". sitter = שמרטפות. vising = פיקוח. מה זה אומר בפועל? לתת לילדים לעשות מה שהם רוצים, בלי להתערב להם. הרעיון הזה הוא די מובן מאליו, אבל בעידן של היום, בו הורים מעורבים בכל צעד ושעל של יורשי העצר שלהם ומלאים באשמה אינסופית, פעולת הסיטרווייזינג היא למעשה מהפכנית.

כפי שאליסון מסבירה, לקחת צעד אחורה ולתת לילדים להיות פשוט ילדים זה חיוני לרווחתם ולרווחתכם.

"ילדים צריכים משחק בלי מבוגרים", היא כתבה בסרטון שבו נראו הצאצאים שלה משחקים עם חישוקי הולה הופ ומטפסים על מבנה של משחק. "מבוגרים צריכים זמן להיטען מחדש מהילדים... סיטרוויזינג הוא דבר טוב".

לקליפ של אליסון יש למעלה מ-10,000 לייקים וההאשטאג "סיטרווייזינג" צבר 80,000 צפיות בטיקטוק.

כמובן, אין שום דבר חדש בשמירה על הילדים שלכם מבלי ליצור איתם אינטראקציה, כאמור. אבות ואימהות עשו זאת מאז ומתמיד. אבל בשנים האחרונות, הרעיון שהורים יכולים פשוט לקחת צעד אחורה ולא לפקח על כל תזוזה של יורש העצר שלהם, מרגיש די חדש ובכנות, מומלץ, במיוחד בימים אלו.

"אינכם צריכים לרחף מעל הילדים בזמן שהם משחקים או להרגיש שאתם חייבים לשחק איתם כל הזמן", כותבת אליסון. "אתם יכולים לפקח עליהם ממקום ישיבתכם".

והנה נקודת המפתח בסיטרווייזינג: אתם צריכים לשבת בנחת, להישען לאחור, לתת לצאצא שלכם לעשות את שלו ולא להרגיש נקיפות מצפון על כך. זה באמת בסדר אם התינוק שלכם מבלה 30 דקות במשחק עם גליל נייר טואלט. לפעוט שלכם לא יקרה כלום אם הוא ישוטט במגרש המשחקים בגפו (בטווח ראייתכם, כמובן). תנו לבן שלכם "לקרוא" בעצמו - אינכם צריכים למהר ולהשמיע את האותיות כדי לעזור לו להצליח בגן.

בחנוכה הנוכחי, העניקו לעצמכם את המתנה של סיטרווייזינג. איך? הגדירו עבורם פעילות (או שלא). תנו למתוקים שלכם לדעת שאולי תתרחקו לכמה דקות או שפשוט תעשו זאת באופן אורגני. הגדירו מגבלת זמן או בדקו כמה דקות הם יכולים להחזיק בלי להזדקק לכם. אין כאן נכון או לא נכון (אני לגמרי מתכננת לעשות את זה בעודי שוכבת על הספה), אבל פשוט נוחו, הירגעו ותנו להם להיות. עכשיו, מישהו בבקשה יכול להעביר לי את הקפה שלי?