אין ילד שלא מחכה לבר מצווה שלו, ואין מבוגר שלא זוכר את הבר מצווה שלו. מדובר באירוע דרמטי בחיים שמסמל את המעבר מילדות לבגרות, אולם למרות שמדובר באירוע משמח ומרגש - חשוב לדעת שהוא טומן בחובו גם לא מעט פחדים:
אם עקבתם פעם אחרי נערי בר מצווה - לבטח שמתם לב שבחלק מהמקרים הם מתנהגים כמו ילדים קטנים: הם יכולים להמשיך ולשחק במכוניות, או להציק לאחות הקטנה, ולמרות שאתם מצפים שהתנהגותם תהיה בוגרת יותר - יתכן ולא תראו עליהם כל שינוי, כשבחלק מהמקרים הם אף יתנהגו בצורה ילדותית בהרבה.
האם מדובר במצב תקין?
לפני שננסה לתת פתרון, חשוב שנבין את הסיטואציה שבה נמצא חתן בר מצווה: הוא מתחיל להניח תפילין כמו הגדולים, הוא עובר ללבוש שתואם את חברת הבוגרים - והוא מבין שמשהו בחיים שלו אמור להשתנות. הוא מבין שמצופה ממנו להתבגר - כשלא תמיד הוא מבין את המשמעות של זה. בנוסף, הוא מבין שמצופה ממנו להתנהג בצורה שהוא לא רגיל, כשלפעמים בתוכו הוא עדיין ילד - האם אותנו זה לא היה מפחיד?!
אז מה נכון לעשות?
נסו לתווך לו את הסיטואציה שבה הוא נמצא. דברו אתו על כך שלמרות שהוא נעשה בר מצווה אתם לא מצפים ממנו להשתנות בבת אחת, ושהחיים הם רצף איטי של התקדמות. הסבירו לו את המשמעות והחשיבות של התקדמות מדודה ועקבית על פני שינוי מהיר ודרמטי, והדגישו בפניו שאתם לא מצפים ממנו להתבגר בבת אחת - ותתפלאו לגלות שדווקא ההסבר הזה יסייע לו להתבגר במהירות גדולה בהרבה וללא חששות.
בנוסף, חשוב שתדברו אתו על התחושות של הפחד מלהיות גדול ועל הפחד מלקחת אחריות מול חוסר האחריות של הילדות - תתפלאו לגלות שדווקא מתן הלגיטימציה לתחושת הבלבול, וההבנה של הרצון להישאר בעולם הילדות - יגרמו לו להסכים להתבגר הרבה יותר בקלות, ולהשתחרר מהעולם הזה עם הרבה פחות התנגדות פנימית.
. . .
במקביל - חשוב לשים לב שבחלק מהמקרים דווקא תראו את הבן שלכם מתרצן באחת: מתחיל ללמוד ללא הפסקה, מקפיד על דקדוקי הלכה עדינים, ואף ממעט בשיחת חולין עם חבריו, אולם המבט שעל פניו משדר לכם לא רק רצינות - אלא גם מתח מוגבר, בלבול, ורצינות מוגזמת.
בחלק מהמקרים מדובר בתופעה דומה: הבן שלכם מגיע לגיל שבו הוא מבין שהחיים שלו אמורים להשתנות, אולם הוא אינו יודע מה מצופה ממנו. יתכן שהוא ינסה לקפוץ למדרגות שאינן תואמות את גילו, מאידך יתכן שהנפש שלו מבולבלת ודורשת דווקא להישאר בתקופת הילדות. שינוי דרמטי שכזה לא יכול להחזיק מעמד לאורך זמן אם הוא מגיע בצורה שאינה תואמת את גילו.
נסו להגיע אתו לשיח פתוח וכנה - על התחושות שלו, על הצורך שלו להשתנות, על הדרך לבצע שינויים בחיים - תוך הכרה בצרכים הרגשיים של הנפש ולא מתוך התעלמות ממנה. הדגישו בפניו שלמרות שאתם שבעי נחת מהלימוד שלו ומההקפדה שלו על שמירת המצוות שכמובן מלמדת על כך שהוא יכול להגיע לדרגה רוחנית גבוהה - מותר לו עדיין להרגיש ילד, להתנהג כילד, ולהתקדם בקצב שהוא מרגיש שנכון לו.
•
(לפניות לכותב: israel@kikar.co.il)