בחור הישיבה משכונת הר נוף בירושלים, אריה שצ'ופק הי"ד, נרצח באכזריות בפיגוע המשולב שהתרחש לפני שלושה שבועות בכניסה לעיר ירושלים.
אריה נטמן בהר המנוחות בירושלים ועל מצבתו נכתב: "השקיע כוחותיו בתורה ובעבודה מתוך יראת ה' טהורה. שמחת החיים האיר פניו ומחמתה האיר פניו לכל רואיו, חסדיו לברואים אין ספורות ועל כן אהוב הוא למקום ולבריאות".
אריה, למד בישיבת 'הרי יהודה' במושב בית מאיר שבמועצה אזורית מטה יהודה, צפונית לבית שמש, חבריו שהתקשו לעכל את האסון הנורא שהתרגש עליהם, סיפרו על תחושותיהם ל'כיכר השבת'.
דניאל, סיפר: "הוא היה חבר טוב שלא יוצא לריב איתו, כיף להיות איתו, כיף לדבר איתו. אריה היה סוג של חבר נאמן, כשאתה לידו יש לך רוגע ושלווה, היה לו מידות טובות".
"אתמול ישבנו כולנו ודיברנו", הוא משחזר, "אריה לפעמים גם היה עצוב, אבל הוא היה שומר את זה לעצמו ומשדר לחברים שלו שתמיד הכל בסדר. פעם אחרונה שדיברנו זה היה לילה לפני הפיגוע. לפני ערבית הוא אמר לי 'בוא לסיבוב, ללכת לבד זה פחות נחמד'. הלכנו למצפה, ישבנו, דיברנו, צחקנו על החיים, היה יוצא לנו הרבה לשבת ולדבר ביחד".
על השבת האחרונה עם אריה הוא מספר: "היתה שבת ישיבה, הוא ישב, דיבר ושר שירי שבת. זאת היתה שבת מרוממת איתו, יום אחד לא הייתי, הוא שאל אותי למה לא הגעתי לישיבה, אמרתי לו שהלכתי לעבוד, הוא שאל אותי כמה עשית? אמרתי לו 40 שקל, אז הוא אמר לי שאפשר יותר, הוא ינסה לארגן לי עבודה של 70 שקל. הוא תמיד היה מנסה לדאוג לי, היום אני עצוב, הוא היה חבר טוב, היינו נוסעים לשבתות ביחד, היינו נוסעים ביחד, הוא היה שמח".
דוד, חבר נוסף של אריה, שהיה בדרכו לתחנה אתמול וניצל בנס מהפיגוע מספר ל'כיכר השבת': "אני יצאתי מהבית בעשרה לשבע, אני קושר את האופניים שלי כל בוקר בצד שני של הכביש, ואז הלכתי ברגל לכיון התחנה. הרמזור היה אדום, עברתי את הרמזור הראשון, את השני לא הספקתי ואז היה הפיצוץ. לא חשבתי שזה פיגוע, זה היה פיצוץ חזק, אדיר, נשארתי על המקום לא זזתי.
"חבר שלי שנפצע רץ אלי ושאל מה קרה לי, הוא היה פצוע, היה לו חור בראש והרבה דם. הוא אמר לי שהוא לא מרגיש טוב, שהוא מתעלף, הלכתי לקרוא לאמבולנס. אחרי שהוא פונה, התקשרתי לראש הישיבה, לא חשבתי שזה יקרה לאריה, הכוננים של הצלה הגיעו ממש מהר. לא הלכתי לעזור לפצועים כי אין לי איך לעזור להם, אין לי ידע בהצלה, חשבתי בהתחלה שזה לא פיצוץ שהורג".
הרב שלום קרלינסקי, איש צוות בישיבה, מספר ל'כיכר השבת': "אריה היה בחור ישיבה לוחם, לוחם בלהצליח. ביום שלישי בסדר א' בבוקר הוא למד וסיים את ההספק 10 דקות לפני הסדר, החברותא שלו אמר לו 'בוא נצא לסיבוב', אבל אריה אמר לו: 'לא, בוא נחזור שוב'. כולם אהבו אותו", הוא אומר.