כמה פעמים ביום אתם אומרים או שומעים את צמד המילים "אני עסוק"? על פי דו"ח שפורסם לאחרונה במגזין "דה הרווארד ביזנס ריביו", התשובה היא, ככל הנראה: הרבה יותר ממה שאתם מעלים בדעתכם. למה? כי אתם מעריכים את המציאות של להיות עסוקים עד כדי כך, שמשתמשים בה כדי לקבוע את המעמד של בני אדם. ככל שהם עמוסים יותר, כנראה שהם משגשגים יותר בעיניים שלכם.
הדו"ח משווה את האנשים של דורנו לאלו של לפני מאה שנה, כדי באמת לקבוע את הסטטוס שלהם. בעבר בני אדם שבקושי רב הבדילו בין יום שלישי לחמישי, נתפסו כחזקים. היום? אם אתם מתגעגעים לארוחות ערב עם המשפחה כי "מה לעשות? יש הרבה עבודה במשרד", כנראה שהצלחתם בחיים.
זה לא קורה בכל מקום מערבי. באיטליה, למשל, הדו"ח מצא את ההפך הגמור. האיטלקים עדיין מקשרים בין זמן מנוחה גדול לעושר.
הדו"ח חושב שזה קשור לאמונה שטיפוסים בעלי חשיבה כספית, מוכשרים, עובדים קשה ושאפתניים, הם האנשים המבוקשים ביותר בשוק העבודה. להיות תמיד בפעילות ולקיים לוח שנה גדוש מעביר את הרושם שאתם מבוקשים מאוד. דהיינו, בעלי מעמד גבוה, כאמור.
הדו"ח ערך כמה מחקרים שונים כדי להוכיח זאת. במחקר אחד הנבדקים ציינו מה דעתם על אדם שמרכיב אוזניות, לעומת אותו אדם עם זוג אוזניות שאליהן מחובר מיקרופון. אותו אדם, אותם בגדים. התוצאה? המשתתפים דירגו את גרסת האוזניות והמיקרופון כנחשבת יותר מהשניה.
בימינו, כל שעה שלא מלאה בעשייה היא שעה שאנחנו מפגרים בה. כמובן, אין שום דבר רע בלהיות אמביציוזיים ולעבוד קשה. אלו תכונות ראויות להערכה. אבל המחיר של להיות תמיד עסוק לפעמים גבוה מאד. התקפי לב, סרטן ומערכות יחסים כושלות נקשרו ישירות ללחץ ולעבודה מוגזמת. המסר? פנו זמן לעצמכם ולקשרים החשובים לכם. עשייה מתמדת לא בהכרח תשפר את חייכם, הנאה מהדרך לגמרי כן.