פרשתנו פותחת במילים "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע, וַיֵּלֶךְ חָרָנָה", זוהי תחילתה של גלות.
יעקב גדל על ברכי הסבא הגדול אברהם (אבי האמונה ומפיצה, ואבי האומה העברית).
חונך על ידי אבא ענק כיצחק ("עולה תמימה" "פסק ממנו יצר הרע" "הקב"ה קרא עליו את שמו בחייו").
בהמשך היה "איש תם יושב אוהלים" ("אוהלי - ישיבת - שם ועבר").
ולאחר כל התהליך המרשים הזה, נוטל יעקב את מקל הנדודים ויוצא ל"חרן"" חרון אף של מקום" מקום הארמיים הרמאים.
שם - בחרן - הולך יעקב לבנות את "בית ישראל" ארבעה אמהות (ארבעה נשים ליעקב) ושנים עשר שבטים "שבטי י-ה", הוא הולך להקים את העם היהודי.
והנה כבר הוראה ראשונה שמסיק הרבי מליובאוויטש מהתהליך: לפני שהולכים להקים בית יהודי צריך ללמוד תורה בישיבה, להטעין את מצברי הרוח לפני שנוחתים לקרקע המציאות.
בדרך יעקב עובר בהר המוריה, עוד בטרם הספיק לעמוד על טיבו של מקום קדוש זה ולפתע שקעה החמה (הקדימה את זמנה) ויעקב נשכב לישון: "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו, וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא".
מספר לנו רש"י שיעקב לקח אבנים ובנה כמין מרזב מסביב לראש - "וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו" - להגנה מפני חיות רעות המסתובבות בלילה.
שואל הרבי: אם יעקב חושש מחיות רעות למה הוא עושה הגנה רק מסביב לראש, הרי החיות רעות יכולות לפגוע בשאר הגוף? ואם יעקב בוטח בה', אז לא היה יעקב צריך לעשות הגנה אפילו מסביב לראש?
אלא מסביר הרבי:
יעקב בנה הגנה לתפיסת עולמו ("ראשו") הרוחנית.
יעקב ידע שהוא יוצא ל"חרן" מקום של אנשים מושחתים עליהם חז"ל הדביקו את התוית "חרון אף של מקום", ידע גם ידע שיצטרך לצאת מאהלה של תורה ולעמול קשה לפרנס ולהתמודד עם קשיי הגלות.
לשם כך יעקב קובע לעצמו, הראש יישאר מוגן. הידיים יעבדו כמאמר "יגיע כפיך כי תאכל" אך (יגיע כפיים ולא יגיע ראש) הראש (קרי: השכל והאמונה) יישאר קודש לה'.
וההוראה אלינו ברורה.
יהודי מאמין (ובפרט אם הוא בן ישיבה) יוצא לחיים, עליו לזכור "הנה אנכי (הקב"ה בכבודו ובעצמו) עמך, ושמרתיך בכל אשר תלך". כשיהודי זוכר זאת הוא נשאר נאמן למקור, הוא לא פוחד ודואג מתלאות הדרך, והאמונה נשארת יציבה ואיתנה.
ואז מתגלה שדווקא בתוך כל התלאות והגלות הסבל והבדידות, שם צומחים להם השבטים, שם גודל ומתרחב העם היהודי.
*
השבת - ט' כסלו - יחול יום ההולדת ויום היארצייט של הרבי האמצעי רבי דוב בער, הוא בנו וממשיך דרכו של רבינו אדמו"ר הזקן מייסד חסידות חב"ד. (לרבינו בעל התניא היו רק בנות במשך כ-18 שנים. לפני שהרב רבינו דובער, המגיד ממזריטש, הסתלק בי'ט כסלו תקל"ג, קרא לתלמידו רבינו בעל התניא ואמר לו "בן יולד לך, וקראת אותו בשמי". ואכן בתוך השנה להסתלקות של הרב המגיד, ביום ט' כסלו תקל"ד נולד רבינו דובער בנו הגדול של בעל התניא).
הוא היה שקוע בתורת החסידות בכל להט נשמתו, עד שאמרו עליו: אם יחתכו לו אצבע, לא יצא דם, יצא חסידות.
פעם גזר עליו אביו רבינו הזקן, שלא ייכנס לשמוע דברי חסידות, ועקב כך הוא נהיה חולה. בא אביו ולבקרו, ואמר לפניו דברי חסידות, ויהי בריא.
כשיהודי זוכר שה' איתו בכל מצב, אז כמובן אין מקום לדאגות כלל. אכן, נשאר רק דאגה אחת ויחידה, איפה אפשר לשמוע עוד ועוד דברי אלוקים חיים.
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר.
לתגובות והארות:
misraeli770@gmail.com