אולי בעוד יום, אולי בעוד שבועיים – בסוף זה יקרה: ממשלה חדשה תושבע בישראל. ממשלה אמונית על-מלא. ממשלת-חלומות. כך לפחות אנו רוצים להאמין.
אבל ככל שדולפות הידיעות מהחדרים הסגורים של המו"מ הקואליציוני, כך מתבהרת תמונה מטרידה: בכל מה שקשור לתפקידים, משרות וכיבודים – מגלים נציגי המפלגות החרדיות פעלתנות יתר ולוליינות מרשימה. בכל כמה דקות הם מכריזים על משבר במו"מ – והופ, גשם של תפקידי שרים, סגני שרים, שרים במשרדים וראשי ועדות ניתך על הראש. ח"י הנציגים שלנו זכו בפיס: בחסדי שמים, כל אחד מהם יסודר ב'שְטֶעלֶע' מכובד, כראוי לשמו ולמעמדו.
העין לא צרה חלילה בכיבודים ובתופינים שיקבלו חברי הכנסת החרדים. ייהנו הנציגים במשרדיהם ויתרווחו לרווחה. ימנו את מקורביהם וייהנו ממנעמי השלטון. אבל יש קבוצה בעם ישראל, שחשובה יותר מכולנו. למעשה, כל תכלית קיומן של המפלגות החרדיות לא נועדה אלא כדי לשרת אותם ולדאוג עבורם.
זוהי קבוצת עמלי התורה. האברכים היקרים הממיתים עצמם באוהלה של תורה מבוקר עד ליל.
הם יכלו ליהנות מרווחה כלכלית ולהשתעשע ממנעמי-עולם - אבל בחרו בחיים של פת במלח ומים במשורה, הכל למען מטרה אחת: לשבת בבית השם כל ימי חייהם, לחזות בנועם השם ולבקר בהיכלו. להחזיק את העולם בתורתם, להיות אלה שדרכם תתממש הבטחת הנצח של 'כי לא תישכח מפי זרעו'.
הם הממשיכים של שושלת התורה. הם השליחים של כולנו. הם הגאווה של הציבור החרדי כולו. הם זכות הקיום של כל אחד ואחד מאיתנו.
ולמרבה הפלא, בכל המו"מ המפותל - דומה שהם נשכחו. נזנחו הצידה. כמו נתקפו חברי הכנסת החרדים הלם ואלם מפני כמה מילים חלולות שיזרוק איזה פוליטיקאי או איש תקשורת.
יצאנו להצביע
אם נצטרך להצביע על הנזק המרכזי שחוללה הממשלה היוצאת – הנקודה תהיה הפיכתם של לומדי התורה לסרח עודף, להצגתם כ"נֵטֶל על החברה הישראלית", כ"אוכלוסיה לא יצרנית", עפ"ל. בכירי הממשלה היוצאת זלזלו בהם, שר האוצר התעמר בנשותיהם ובפעוטותיהם. הכיוון הכללי היה: כמה שפחות אברכים לומדי תורה - ככה יותר טוב לארנק הישראלי.
הממשלה פגעה בכבודם של לומדי התורה, זלזלה בהם והורידה את קרנם. ואנחנו עמדנו מנגד. נשכנו שפתיים. ליבנו דאב על השפלת התורה עד עפר.
כנגד הגישה הנפסדת הזו התקוממנו, הזדעקנו, מחינו במר נפש ויצאנו בהמונינו להצביע. נתנו בידי הנציגים שלנו כוח עצום – ח"י נציגים, ועוד היד נטויה עם החוק הנורבגי.
האם חברי הכנסת החרדים עומדים בציפייה של מצביעיהם? האם הם מבינים שכל מעייניהם צריכים להיות נתונים בראש ובראשונה לשיפור חייהם של האברכים, ורק לאחר מכן לדאוג לג'וב עבור ח"כ פלוני ולסדר כיבוד עבור נציג פלמוני?
האם הפנימו המפלגות החרדיות את המסר שקיבלו מהמצביעים – כי עליהם לדאוג ללומדי התורה, לממש את החוזה הציבורי של 'יששכר וזבולון' ולשפר את חייהם הכלכליים של ילדי האברכים?
האם הם מבינים שהציבור החרדי כולו מצפה מהם 'לא לראות בעיניים' ולהיבהל מאיזה מסע תקשורתי או צקצוק לשון פוליטי?
לשם מה נשלחתם, ח"כים חרדים יקרים, אם לא בשביל לרומם את כבודם של האברכים ולהציב סדר עדיפות לאומי ברור, שבו עמלי התורה, ה'שבט לוי' של כלל ישראל, אלה שמקיימים בכל רגע ורגע את מאמר הכתוב 'אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי' – יזכו למינימום של תמיכה כלכלית עבור קיומם?
לשפשף את העיניים
קשה להעלות על הדעת את עוצמת המבוכה כאשר אנו מתוודעים לעובדה שדווקא יו"ר מפלגת 'הציונות הדתית', בצלאל סמוטריץ', הוא שמעלה על נס את לומדי התורה. הוא זה שדופק על השולחן בחדרי המו"מ ודורש את הכפלת המלגה הזעומה, העומדת על כ-700 שקלים.
אז אחרי שסמוטריץ' העלה את הדרישה – המינימום שמצופה מנציגינו הוא להצטרף, לתת את הגיבוי הדרוש ולהיות חלק מהדרישה החד-משמעית.
ומה קורה בפועל? צריך לשפשף את העיניים כדי להאמין. למרבה הפלא, מכיוונן של חלק מהסיעות החרדיות נושבת רוח של קרירות בואכה אדישות במקרה הגרוע, או פחד ושיתוק במקרה הטוב. "לא צריך כל כך הרבה", התבטא בכיר באחת המפלגות החרדיות. וההלם, עצום.
ואנחנו, בני הציבור החרדי כולו, עומדים ותוהים: מדוע נעדרת תודעת השליחות? מדוע נשכחה מוסכמת היסוד שעומדת בבסיס הקיום של כל מפלגה חרדית: קודם כל נשלחתם לרומם ולהאדיר את כבוד התורה. להם אין מי שידאג.
בעולם מתוקן, שכרו של אברך היה אמור לעמוד על אלפי שקלים. כן כן, בניכוי ההסתה בתקשורת – הם העתודה של עם ישראל, וראוי להקצות בעבורם של משאב אפשרי. אבל 1,400 שקלים, עם יוקר המחיה והמדד הנוסק ועליית המחירים – זהו מינימום סמלי, ועליו רוב ראשי הכוללים עוד נדרשים להוסיף כהנה וכהנה. על פחות ממנו אין לנציגים החרדיים מנדט להתפשר.
במקום לדרוש סכומי עתק לעניינים של שררה וכבוד; במקום להתעקש עבור כל מיני תפקידים פיקטיביים שעולים סכומי עתק למשלם המיסים - הגיע הזמן לשנות גישה. להצהיר בגאון, בראש מורם ובגאוות יחידה פנימית: האברכים תחילה.
שער המגזין של 'בקהילה' מוקדש השבוע למשימות החשובות המוטלות לפתחם של הנציגים החרדים לקראת הקמת הקואליציה בשלל עניינים גשמיים כמו דיור, תחבורה ותעסוקה. אין בכך סתירה מול הסוגיות הנ"ל, אך ברי לכל בר דעת כי עמלי התורה מעל לכל. הם זכות קיומנו. זהו השבוע השלישי בו כותב השורות עוסק בסוגיית מלגת האברכים, אך לא נשקוט עד שנוכל לומר תודה.
אנו פונים לנציגים שלנו בפנייה ברורה ופשוטה: לעת כזאת הגעתם למלכות! הזדמנות שכזו לא תחזור. ממשו את הכוח שניתן בידיכם, ותדרשו את מה שמגיע ללומדי התורה, זכות הקיום שלנו-שלכם, של כל מי שחי במדינה הזאת.