הגמרא במסכת ברכות (כב ע"ב) מביאה את מחלוקת רב חסדא ורב המנונא מה דינו של המפסיק מתפילתו בשל אונס כגון שנזקק להתפנות, האם בחלוף האונס עליו לחזור לתחילת התפילה בשל ההפסק או שבחלוף האונס יכול הוא לחזור למקום שבו הוא הפסיק את תפילתו.
בהמשך הסוגיא מביאה הגמרא את דעת רב אשי הסובר כי מחלוקת רב חסדא ורב המנונא [האם המפסיק מתפילתו חוזר למקום שפסק או לראש התפילה] מתייחסת רק למקרה שבו המתפלל הפסיק את תפילתו למשך זמן קצר, אבל במקרה שהמתפלל הפסיק את תפילתו ושהה בהפסקה למשך זמן ארוך שניתן להתפלל בו את כל התפילה [מראשיתה ועד סופה], הרי שעליו לחזור לתחילת התפילה.
שיטת התוספות כי קיימת הבחנה בין הפסקה מאונס לבין הפסקה מרצון
בעניין דברי רב אשי הקשו התוספות, שלכאורה ההבחנה שרב אשי עושה בין הפסקה ושהייה לזמן קצר המאפשרת חזרה למקום שפסק בו, לבין הפסקה ושהייה לזמן ארוך המחייבת חזרה לתחילת התפילה איננה עולה בקנה אחד עם הגמרא במסכת ראש השנה האומרת שניתן לתקוע תשע תקיעות ביום ראש השנה אף באופן שהתקיעות אינן רצופות וקיימת הפסקה ושהייה ארוכה בין תקיעה לתקיעה, וכן שניתן לקרוא את המגילה בפורים בהפסקות ולמרות שהקורא שוהה בין פרק לפרק, וממילא מקשים התוספות שמדין שהייה בתקיעות ובמקרא מגילה עולה כי גם הפסקה ושהייה ארוכה איננה מחייבת חזרה לתחילת המצווה [תחילת התקיעות או תחילת המגילה] ואיננה מהווה הפסק החותך בין תחילת המצווה להמשכה.
לאור קושייה זו מבארים התוספות (ברכות כב ע"ב ד"ה אלא) כי קיימת הבחנה בין סוגיית הגמרא במסכת ברכות לעניין תפילה לבין סוגיית הגמרא במסכת ראש השנה לעניין תקיעת שופר, בסוגיית הגמרא לעניין תפילה השהייה הארוכה מהווה הפסק ומחייבת חזרה לתחילת התפילה, משום שההפסקה נגרמה באונס והיא נכפתה על המתפלל שכן הצורך להתפנות הרי שהוא אוסר בתפילה ומחייב הפסקה ולכן הפסקה באונס מהווה הפסק מוחלט ככל שהיא היתה ארוכה וניתן היה לסיים את התפילה במהלך ההפסקה, אבל השהייה בסוגיית הגמרא במסכת ראש השנה היתה מרצונו של התוקע או הקורא במגילה וממילא הפסקה מתוכננת ורצונית, איננה מהווה הפסק הגורם לנתק בין תחילת המצווה ולהמשך קיום המצווה לאחר ההפסקה.
שיהוי בקריאת שמע
בהמשך הסוגיא הגמרא דנה בעניין הפסק ושיהוי בקיום מצוות קריאת שמע. הגמרא (ברכות כד ע"ב) מספרת שרבי יוחנן ורבי אבהו הלכו ביחד בדרך ובעת שרבי יוחנן קרא קריאת שמע הם הגיעו למקום שאיננו נקי שאסור בדברי תורה וקריאת שמע, לאחר שעברו את המקום שאיננו נקי נחלקו רבי יוחנן ורבי אבהו האם יש לחזור לתחילת קריאת שמע או שניתן להמשיך מהפסוק שעצר בו. [ועיין בתוספות ברכות כב ע"ב ד"ה אלא שמבארים כי מחלוקת רבי אבהו ורבי יוחנן תלויה במחלוקת נוספת האם מי שהולך במקום שאיננו נקי מותר בקריאת שמע ולכן ככל שמותר לקרוא הרי שהפסקה מהקריאה איננה נחשבת כהפסקה באונס אלא כהפסקה מרצון וממילא שהיא איננה מוגדרת כהפסק לשיטת התוספות].
מחלוקת הראשונים האם קיימת הבחנה בין הפסקה מאונס להפסקה מרצון
כאמור לעיל שיטת התוספות היא שיש הבדל בין הפסקה במקרה של אונס לבין הפסקה מרצון שבהפסקה זו גם אם שהה כדי לסיים את כל קריאת שמע הרי שהוא זאת חוזר למקום שעצר.
הרמב"ם (פרק ב מהלכות קריאת שמע הלכה ב) וכן הרי"ף חולקים על שיטת התוספות וסוברים שאין להבחין בין הפסקה מאונס לבין הפסקה מרצון ובכל מקרה של הפסקה באמצע קיום מצווה כגון באמצע קריאת שמע, מקרא מגילה או אמירת הלל, על המפסיק לחזור למקום שפסק בו אפילו אם שהה כדי לסיים את כל הקריאה ואפילו אם הפסיק את קיום המצווה בשל אונס, אומנם בהפסקה באמצע התפילה סוברים הרי"ף והרמב"ם שיש לה דין שונה, ואם שהה כדי לסיים את כל התפילה הרי שעליו לחזור לתחילת התפילה .
להלכה פוסק השולחן ערוך (אורח חיים סימן סה סעיף א) את שיטת הרי"ף והרמב"ם והרמ"א פוסק את שיטת התוספות
"קראה סירוגין, דהיינו שהתחיל לקרות והפסיק בין בשתיקה בין בדיבור וחזר וגמרה, אפילו שהה כדי לגמור את כולה, יצא אפילו היה ההפסק מחמת אונס. הגה: ויש אומרים דאם היה אנוס, והפסיק כדי לגמור את כולה, חוזר לראש. והכי נהוג, ומשערין ענין השהייה לפי הקורא ולא לפי רוב בני אדם (רשב"א ס"פ היה קורא). וכן הוא לקמן סימן ק"ד."
שיהוי בשתיקה עד שהציבור יסיים ה' אלוקיכם אמת
לעניין שהייה בסוף קריאת שמע וכגון במקרה שהציבור במניין טרם התקבץ או טרם שטרם סיימו עשרה את קריאת שמע כתב הערוך השולחן (אורח חיים סימן סה סעיף ה) כי שהייה זו איננה נחשבת כהפסק: "ולפי מה שנתבאר אין שום חשש כשמאריכים הצבור בפיוטים קודם שמ"ע והחזנים מנגנים ומאריכים באמצע יוצר אור ובאמצע ברכה אחרונה שלאחר ק"ש שמנגנים בעזרת ויש הפסק באמצע הברכה עוד יותר מכדי לגמור את כולה ומ"מ אינו צריך לחזור לראש לא מיבעיא לשיטת הרי"ף והרמב"ם אלא אפילו לשיטת רוב רבותינו דבאונס תליא הכא לא מיחשב אונס שהרי בידו לגמור הברכות ובודאי לכתחלה אין להפסיק בכל גווני אך אם עושה כן כדי להתפלל בצבור הוי כדיעבד ואונס לא מקרי כמ"ש
לאור דברי הערוך השולחן עולה כי מי שסיים את קריאת שמע וממתין לציבור כדי יסיימו את פרשת קריאת שמע כדי להתפלל שמונה עשרה עם הציבור, הרי שהשהייה איננה מוגדרת כהפסק המחייב חזרה לתחילת הקריאה ויכול להמשיך ממקום שפסק.
ולעניין הלכה למעשה בשל חומרת הדברים וקיום מצוות קריאת שמע יש לשאול מורה הוראה כיצד לנהוג.
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה