האופוריה שלאחר הבחירות נמוגה בערפילי המו״מ המייגע שסופו יגיע אך לוט כרגע בערפל סמיך. קואליציית חלומות ברורה של 64 ח"כים, מול 46 ח"כים לא מלוכדים בלשון המעטה, כששנים טוענים לכתר האופוזיציוני! אחד מהם עוד עלול למצוא דרכו בדיעבד לקואליציה. בתווך עוד 10 ח"כים ערביים, שנתונים לקנייה בכל נושא נתון, למעט נושאים ביטחוניים. תוצאה יותר טובה, דמיונית. ועדיין קואליציה אין.
שוב התברר הכלל הידוע, ׳מה שניתן לעשות היום! תזדרז ותעשה אתמול. מחר זה עלול להסתבך׳, וזה הסתבך. נתניהו יכל להרכיב קואליציה בתוך 48 שעות, הוא התמהמה, שותפיו הביטו אחור, והפכו לנציבים ומתעקשים. יותר ממה שמעניין אותם גמולם ותפקידם, מטריד אותם מה קיבלו האחרים. לא לצאת פריירים, זה המוטו שמנחה. עוד לא דיברנו על הבעיות בליכוד, בתוך הבית.
לשם שינוי השמיכה לא קצרה ולא חסר תפקידים. הבעיה, מעט התפקידים המתאימים ליהודים שומרי תורה ומצוות, המשמשים שליחים נאמנים לציבור שבחר בעדם. נציגי הציבור החרדי חייבים להתמקד בפעילויות שמשרתות את הצרכים והאג׳נדות שמנחים את קהל בוחריהם. מטבע הדברים שגם נציגי הציבור הדתי מחפשים להשפיע באותם תחומים, א״כ לא רק, למזלנו. מבחר התפקידים שמעניינים אותם, רחב יותר.
ממשלת-השיסוי הולכת הביתה שנה וחצי מאוחר מדי, את נזקיה ופצעיה ייקח זמן רב לתקן. בחסות תקשורת שהתמסרה לחלוטין, הם ׳ידעו׳ לשלוט, ושלטו. הפונים הסידרתים לבג״ץ נגד כל עוולה שלטונית, יצאו לשנת שבתון מתמשכת. הם כבר חזרו, אז מה? כיום מול תקשורת עוינת בעליל, מול קטני אמונה וקומה המסיתים ומאיימים להוציא ׳מיליון איש לרחובות׳, יהיה קשה. אבל אפשרי. צריך להפנים שאפשר, לא רק צריך. ׳אסור לפחד כלל׳. רק עמידה על עקרונות ושלטון אמיתי ללא פחד מהפקידים, יבטיחו שלטון ממושך למשך שנים.
מאחר שאסור לפחד, במו״מ אסור לוותר. מה שייחתם! ספק באם יתקיים, מה שיידחה ולא יסוכם מראש ובמפורש, הסיכויים למימוש וקיום קטנים עד לא קיימים. לאחר שהליכוד ישביע את רעבונו בעניינים המעניינים אותו ואת צרכי מנהיגו, הדרך תהיה פתוחה לממלכתיים בראשות גנץ, להציל את המדינה מהפיראטים החרדים. בני גנץ כבר התבטא: אכנס לקואליציה, רק כדי להציל את המדינה! בני-גנץ פתח, ׳פתח׳ של סיכה, כדי שיפתח לפני האולם, כשיבוא הזמן.
׳ולא תהיה כהנת כפונדקית׳. מה שהובטח לאחרים מגיע גם ויותר לשותפים הנאמנים. שותפים שהוכיחו את נאמנותם בעבר ולא רק כהבטחה לעתיד. שותפים שהלכו אחר בנימין-נתניהו במדבר האופוזיציוני, ולא נענו לפיתויים קורצים ומפתים, גם היום ניתן להוריד עבורנו את הירח והכוכבים, באם נשנה עמדה ופוזיציה. אנו חלק הומוגני ממחנה הימין, אך לא בכיס ולא שבויים.
אפס מו״מ, אלו דרישות סף, שעליהם לא מדברים ולא נכנסים למשאים ומתנים. החזרת הסטטוס קוו בענייני-דת והפרהסיה הציבורית היהודית למעמדם, עדכון השחיקה בתקציבי החינוך והכנסת התקציבים לבסיס התקציב, דם ילד חרדי לא חיוור יותר. תיקון מיידי בשכר כלל עובדי החינוך החרדי לפי הרפורמה החדשה, עבודת חרדי/ת לא שווה פחות. החזרת הבג״צ לגודלו הטבעי והמקורי ע״י חקיקת פסקת ההגבלה שתשאיר את הכנסת כריבון ומחוקק, ותשלול מהבג״צ את היכולת לפסול חקיקה חוקית כדי לשמור על האג׳נדה של ׳רחביה פינת טלביה׳ והחנפים לה. תקצוב מלא לצרכי דת, מסורת והווי יהודי כמו לספורט, אמנות, תיאטרון ומוזיקה אתנית. שליטה מלאה במינויי הציבור החרדי-דתי, ראשות הועדות הקשורות ישירות לאופי חייו. על זה לא מנהלים שיחות או דיבורים מיותרים, זוהי נקודת ההתחלה.
שורת דרישות מינימאליות, שנציגי הציבור החרדי, חייבים להתנות ומראש. כמובן בנוסף למינויים הפרסונאליים, שחשיבותם רבה לעין ערוך בעזרה לציבור הכללי והדתי-חרדי. ואל יבושו מפני המכלימים, את הדין וחשבון הם חייבים למצביעיהם הנאמנים, לא לעיתונאים עוקצים ותקשורת-עוינת בכל מקרה. הציבור ׳מעריך׳ אנשים העומדים על דעתם וצרכי קהל-שולחם, הוא ׳יאריך׳ אפו, גם באם המו״מ יתמשך. סוף טוב ישכיח את תלאות הדרך.