אלימות בכבישים – להחליף את האספלט
רצח על רקע כבוד הרמזור שמאן דהוא חתך אותך, ללא בקשת מחילה - פציעה קשה באמצעות מוט כהה, רק בשל עקיפה מעצבנת, פינצור גלגלי הרכב על ידי מקבילך לנתיב, רק בגלל שלא באת לו בטוב - סיבה שיכולה להתקבל מאד טוב בבית משפט קונבנציונלי.
אלו רק מקצת מהתעלולים המסוכנים שמתרחשים בכבישי ישראל – כל יום כל היום ולפעמים גם בלילה.
'אלימות בכבישים' קוראים לזה, אם לא שמתם לב מישהו רומז לכם שמשהו בחומר הכימי המצוי באספלט תוצרת כחול לבן, משפיע על העצבים של הנהג הישראלי.
לראיה האלימות הזו מתרחשת אך ורק בכבישים – לא בשום מקום אחר.
או שאולי האלימות הזו בכבישים היא תוצרה של רפיסות 'משטרת התנועה', כאשר שאר יחידות המשטרה מתפקדות באופן ראוי ויוצא מגדר הרגיל.
יתכן שבלל הכשל הוא חינוכי כי החינוך לסובלנות בכבישים שעליו יגידו אמון ציבור מורי הנהיגה בישראל – כשל כישלון חרוץ.
ואנחנו הציבור החרדי – איפה אנחנו בכל הקידמה הזו של האלימות, האם אנחנו נמצאים מקופחים איפה שהוא מאחור, ועלינו היא פסחה כמו בכל דבר ואנחנו כמגזר נטולי אלימות.
אז זהו שלא, גם אצלנו האספלט ברחוב בר אילן – כמשל, משפיע גם משפיע על העוברים ושבים וסתם הולכי הרגל תמימים, משתמשי הדרך.
אמנם האספלט די מגורד ברחוב, בשל עבודות המתבצעות בשצף קצף לטובת 'הרכבת הקלה', והנחת תשתיות עירונית ואחרת מתחת לכביש – אך מי שם לב לכך שאין אספלט כרגע, ההשפעה היא השפעה מרחבית ורעיונית במיוחד.
בכל יום ויום מגיעים לרחוב המתחדש, כמה עשרות בני אדם, בלבוש מסורתי אותנטי, ובשם ה' ובתורתו הקדושה הם נותנים פירוש חדש למושג 'כי מציון תצא תורה'- כי אם ציון בכבישיה השונים יש אלימות, הם יביאו גירסה מתקדמת של אלימות תורנית – יגידו, זאת תוך כדי שהם הופכים גדרות שהונחו כדי למנוע נפילת המשתמשים במדרכה, כדי למנוע מהם ליפול לבורות חפורים, כן גם הרס של רכבי עבודה של קבלנים רגילים ושל קבלני משנה, חסימת הכבישים ופגיעה במשתמשי הדרך השונים והמגוונים.
אט אט והופכים לאלימות כמטרה ואפילו לא כאמצעי, די כדי לראות את המבטים החדורים ואת השמחה לאיד מול חברת השמירה שעובדיה עומדים נבוכים ומוטרדים מול התועה שלא נתפשת בשכל אנושי.
הזו תורה וזו שכרה.
ועם כל זאת איך וכמעט ושכחתי את הנגב, את האלימות בנגב, שם בנגב יש לתופעה שם יחודי, קוראים לזה חוסר משילות בנגב, גם כן מכבסת מילים, שמחזירה אותנו לפתגם הידוע – 'אותה גברת בשינוי אדרת'.
אז זהו שזה לא הנגב, ולא המשילות ולא האספלט, וגם לא האלימות במשפחה, או האלימות כנגד נשים וילדים.
זהו צירוף של מרקחת שלמה של כישלון ערכים.
ולא נלך רחוק, רק נחשוב מה עובר על ילד תמים שמביא ציונים נפלאים בחיידר, ההתנהגות שלו בבית למופת, ורק במקרה ועבר דרך הפגנה אלימה תוצרת המגזר, ובה הוא רואה איך רכוש מושחת, איך אנשים מוכים, איך נוסעי הדרך סובלים, ואין פוצה ואין מצפצף – אדרבה, יש מעודדים ומצטרפים.
לאן זה לוקח אותו, ומה המראות האלו מטמיעים בו, ועד כמה הם מטמאים אותו, לאן המראות הללו יקחו אותו, ולמה נתפלא שבעוד כמה שנים הוא יכה את אשתו, יריב עם שכנו, ויפעל להשיג את מבוקשו באלימות.
במידה לא מועטת אנו לא שונים בהרבה ממדינה שסולם ערכיה נמדד באימוץ הלהט"בים, ופחות מיחס הוגן ושפה נאותה בין אדם לחברו – סתם כך כי הוא אדם, גם אם אינו נמנה על ק"ק של להט"בים מוחצנים ועלובים.
חשבתי שעד שאנו מנסים לשמור את עינינו ממראות נוסעי הרכבת הקלה המתוכננת, בואו ונסיר את עינינו מלראות מראות אלימות מרושעת ומשחיתה.
אולי כך נהיה בני אדם פחות אלימים ויותר טובים.