"סבא טננבוים ממירון", תמיד היה אגדה עבורי. מדובר ברב יעקב טננבוים, שסבי – הרב מנחם מענדל טננבוים – הינו אחיינו. לצערי לא זכיתי להכיר אותו אישית. הוא נפטר ביום שני האחרון בגיל 99, כמה חודשים לפני גיל מאה. ככתב וקרוב משפחה סקרן אותי לשמוע עליו וכמה שיותר. לצערי, רק אחרי פטירתו זכיתי להיוודע לגדולתו.
כעת, שלושה ימים לאחר פטירתו, יצאתי למסע בעקבותיו. שמעתי מבניו, נכדיו ואחיינו, סבי שיבל"א, על קורות חייו. ואני תקווה, כי יהיו הדברים לעילוי נשמתו.
עולה לארץ הקודש
הרב יעקב טננבוים זצ"ל נולד בטורנה שבסלובקיה בשנת תרפ"ד (1923). הוא נצר למשפחת רבנים מיוחסת. אביו היה רב של טורנה וגם אבי אביו. בבחרותו נשלח לישיבה בפאקש שבהונגריה וזכה ללמוד בחברותא עם האדמו"ר מערלוי. כיוון שכך, זכה במשך שנים רבות, בחודש אלול, לביקור בביתו של האדמור מערלוי שהיה משוחח איתו ארוכות.
בשואה האיומה הוא איבד את רוב בני משפחתו, כאשר הוא עצמו ניצל בניסים גדולים מהמחנות. יחד עם קבוצת חברים הם התחפשו והצליחו לברוח מהתופת. רק לאחר המלחמה הוא גילה בהונגריה שארבע אחיותיו – מכל המשפחה שנספתה – נותרו בחיים.
לאחר המלחמה עלה על אניית המעפילים 'אקסודוס'. הבריטים החזירו אותה לקפריסין ומשם לגרמניה. בתחילת חודש אייר תש"ח, בזמן מלחמת השחרור, הצליח טננבוים להגיע לארץ ומיד גויס לצבא.
הרב יעקב טננבוים זצ"ל סיפר בעבר ל'שיחת השבוע' איך הקימו את מירון: "לאחר כיבוש מירון, הציע אחד החיילים בחטיבה, ר' יוסי גלילי ז"ל, ליישב את המושב. בל"ג בעומר תש"ט כבר ערכנו במקום סעודה גדולה לכבוד רשב"י".
על הציון הקדוש
חיילי חטיבה שבע, ביניהם הרב טננבוים, נלחמו באזור הצפון ונערכו לכיבוש הכפר הערבי מירון, אלא שלהפתעתם הם גילו כי הערבים ברחו עוד קודם בוא הצבא. כשנכנסו לציון הרשב"י שמחו לראות כי הערבים לא פגעו בציון הקדוש, אולם בהמשך גילו כי קצה מצבת התנא האלוקי – שבור ופגום.
בשיחות עם השבויים נודע להם כי הערבים ניסו להרוס את המצבות של רשב"י ובנו רבי אלעזר. הערבי שהנחית את המכה הראשונה על הציון החל לזעוק מכאבים, חבריו נבהלו וההרס הופסק. החיילים היהודים ניסו לחפש אבן שתשלים את המצבה. כשמצאו אבן גילו כי זו החתיכה שנשברה מהמצבה והושלכה החוצה.
כדי שיוכלו לחגוג את הילולת הרשב"י הוצרכו הרב טננבוים וחבריו לנקות את השטח ממקושים. לאחר שהם חגגו ורקדו ביום ההילולא היה ברור להם שהם הולכים להקים שם יישוב. כך למעשה היה הרב טננבוים המתיישב הראשון במירון. הרבה לפני שזה נהיה משתלם לגור שם...
הרב יעקב טננבוים סיפר בעבר על הילולת הרשב"י: "לא חלמנו שזה יגיע לממדים הגדולים של היום. משנה לשנה הציבור גדל והלך בקצב מדהים".
הגרעין הראשוני של היישוב היו קבוצת עולים מרומניה שהסוכנות היהודית הביאה. עם הזמן הקימו במקום בתים הראויים למגורים והפכו את המקום ליישוב מן המניין. לפרנסתם הקימו לול עופות ועבדו בייעור המקום. למעשה, כל היער שאנו רואים סביב מירון – הינו תודות למתיישבים הראשונים במירון.
הוא זכה לאריכות ימים. אני אומר לנכד שלו.
"כן. הוא היה נעים הליכות. כזה שמשרה על סביבתו אווירה טובה. ייתכן שדברים אלו הועילו לו להגיע לגיל הזה", אומר הנכד ומוסיף דבר מה חשוב: "הוא היה הראשון להגיע לבית הכנת. ידוע דברי הגמרא שמי שמגיע ראשון לבית הכנסת זוכה לאריכות ימים. סבא הוא הדוגמה לכך שדברי הגמרא מתקיימים כפשוטם".
מאז ומתמיד עבד הרב יעקב טננבוים בחקלאות היישוב, כשהוא נהנה מפרי ידיו. אין מי מתושבי היישוב שלא מפליא עליו שבחים. כולם זוכרים אותו כאוהב ישראל באמת ונעים הליכות. סבי, הרב טננבוים, אומר כי רבים מתושבי היישוב קוראים לו "צדיק". כפשוטו, כי כך באמת היה. יש מי מתושבי הישוב שמשמיע באוזנינו כי הוא היה "צדיק נסתר" של דורנו.
זכה להקים דור ישירם מבורך. חתנו, יבדלחט"א, הרב מרדכי הלפרין, שימש יו"ר ועד היישוב שנים רבות ונכדו הרב יוסי הלפרין משמש שליח חב"ד במקום.
הלוואי ונזכה ללכת בדרכיו.