מתי התחיל הבעש"ט הקדוש לרפא חולים?
לפני שהבעל שם טוב הקדוש שימש כ'בעל שם', הוא קבע את דירתו בק"ק טלוסט, והיה שם מלמד.
לא היה ביכולתו לעשות לו מנין בביתו, והיה מקבץ אצלו אנשים להתפלל עימם. והיה לבוש רק במעיל עליון קצר של צמר, ואצבעות הרגלים היו יוצאות דרך חורי הנעלים, כי היה עני מאוד.
הבעל שם טוב הקדוש היה הולך למקווה קודם התפילה, אפילו בתקופת טבת, שהיתה קרה מאוד, אבל בשעת התפילה היו נוטפים ממנו טיפות זיעה כמו פולין.
אח"כ, הזדמנו לבעל שם טוב הקדוש כמה חולים, שהגיעו אליו שירפא אותם, ולא רצה לקבל אותם, עד שפעם אחת הביאו משוגע או משוגעת ולא רצה לקבל אותו.
ובלילה הגידו לו שמלאו לו ששה ושלושים שנה, ובבוקר חשב חשבונו והיה כן, וקיבל אותו משוגע וריפא אותו.
או אז הוא עזב את המלמדות והתחיל לשמש כ'בעל שם', וקיבל את חמיו ז"ל לסופר, והיו נוסעים אליו מכל המקומות.
הערת העורך: אחרי לבטים רבים החלטתי, שדווקא פרסום הסיפור הוא כבוד גדול לבעל שם טוב הקדוש, שמלמד אותנו ומוכיח, איך עובדים את ה' יתברך מתוך מסירות נפש אמיתית, וכלל לא משנה, אם יש או אין לאדם, מה שצריך או מקובל, או מה יחשבו עליו, כי בכל ענייני האדם צריך שיהיה לו את: מידת ההשתוות.
האריז"ל אמר למהרח"ו, אתה יודע איך זכית לכל הגדולה והמעלות הגבוהות שלך בעבודת ה'? דע לך:
שכל מה שזכית, הוא בגלל שכלל לא התייחסת לעולם הזה.
מאמרותיו של הבעל שם טוב הקדוש 'צידה' לדרך לשבוע טוב ומבורך
הבעל שם טוב הקדוש מלמד את האדם - איך אפשר לא להתייחס לעניני העולם הזה, וזוהי: מידת השתוות.
"שויתי ה' לנגדי תמיד": שויתי הוא מלשון – השתוות.
בכל דבר שיארע לאדם, יהיה - שוה אצלו, מידת ההשתוות: הבעל שם טוב הקדוש אומר, שמידת ההשתוות היא בכל תחום בחיי האדם, בענין בני אדם, בענין המאכלים הוא שאוכל, ובכל שאר תחומי החיים, ויכול להצליח להגיע לכך:
"כיון שהוסר היצר הרע ממנו לגמרי, וכל דבר שיארע, יאמר: הלא זהו מאתו יתברך שמו, ואם בעיניו הגון".
אדם שזוכר שהכל מה' יתברך, הוא מבין שהכל לטובתו.
השתוות – כל מקרה הוא לטובה: כל מה שיזדמן לאדם, שידע שהוא מאיתו יתברך, והוא – לטובתו! ולא כמו שהאדם מודד וחושב עפ"י שכלו, כי אין ביכולת האדם להבין באמת, ולכן:
העצה היעוצה, שישליך כל עניניו על ה' יתברך, ויתפלל לקב"ה שידאג לו כל צרכו, כמו שנאמר: "השלך על ה' יהבך".
השתוות בעבודת ה' הרוחנית: כל אחד צריך להשתדל לעבוד את הקב"ה ביראה ואהבה, אבל, מידת ההשתוות נכונה גםלגבי המצב הרוחני של האדם, כי יש בחיי האדם ימים של - גדלות וקטנות.
האדם 'מדלג' בין שני מצבים: גדלות וקטנות, אומר על כך הבעל שם טוב הקדוש, שלפעמים האדם נמצא בעבודת ה' בימי 'קטנות' הוא לימוד תורה ומקיים מצות, אבל, הכי בקטנות, הלב לא כל כך איתו, ואין הרבה חשק והתלהבות לעשות רצון יוצרו.
אחרי הקטנות מגיעה הגדלות: אחרי ימי הקטנות, מגיעים ימי הגדלות, שהם ימים שהאדם מרגיש תענוג גדול בעבודת ה' ובקיום מצות, הוא עושה הכל בחשק והתלהבות, כמעט רוקד משמחה שזכה כל הזמן וכל היום לעבוד את ה' יתברך (למה כמעט? קום לרקוד!).
יתרון האור הוא מהחושך: שלמה המלך אומר "יתרון האור מן החושך" – אין ספק שיש לאור יתרון גדול על החושך, או במילים אחרות: יש יתרון לימי הגדלות על ימי הקטנות, מה החידוש?
מעלת האור – דוקא כשבוקע מתוך החושך: המעלה האמיתית של האור, שהוא מגיע - דווקא מתוך החושך, כפי שכתוב: "נמשך יתרון האור מכח זמן החושך".
אור שמגיע מתוך החושך, יתרונו גדול לאין ערוך, מאשר אור שהיה קיים תמיד, כי אור שנוצר מהחושך, הוא אור הרבה יותר עוצמתי, ובעל השפעה רבה יותר (צפנת פענח ד"ב ע"ב).
הדרך לאור עוברת דרך הקטנות: התענוג בעבודת ה' גדול הרבה יותר, דווקא בגלל שקדמו לו ימי קטנות, ימי חושך, כי אור כזה מאיר באור יקרות שחודר ומשפיע על נשמת האדם, ועל הסובבים אותו.
השתוות – קבלת יחס וכבוד מאנשים: כיצד האדם לא יצפה להערכה ובכבוד מבני אדם? אומר הבעל שם טוב הקדוש: "ויחשוב שהוא מבני עולם העליון, ולא יהיו חשובין בעיניו כל בני אדם הדרים בעולם הזה".
אתה מבני העולם העליון, אתה לא צריך לייחס חשיבות לאנשים שגרים בעולם הזה, לענין בקשת כבוד והערכה מהם.
וממשיך: "כי כל העולם כולו הוא, כגרגיר חרדל כנגד - העולם העליון, ויהיה שווה בעיניו: אם יאהבוה או ישנאוהו כי אהבתם ושנאתם אין כלום"!
השתוות – לא משנה אם מגנים או משבחים: ולפי הדברים הללו, ממשיך הבעל שם טוב הקדוש ואומר, כל דבר יהיה שווה לאדם, אם משבחים או מגנים אותו: "הוא דבר גדול מאוד, וכן, יהיה שווה אצלו אם יחזיקוהו, לחסרון ידיעה, או ליודע בכל התורה כולה".
מהי הדרך למידת ההשתוות: הבעל שם טוב הקדוש מלמד סוד גדול: אם תהיה טרוד תדיר במידת הדבקות, תשתדל בכל דרכיך ומעשיך לעשות רצון ה' יתברך: "אין לו פנאי לחשוב בדברים אלו, שטרוד תמיד לדבק עצמו למעלה בו יתברך" (צוואת הריב"ש, הנהגות ישרות).
האם ניתן להגיע למידת השתוות, אם יש לאדם רווחה כספית ועשירות?
ראינו גם צדיקי דור עשירים, שכל מאכל טוב עלה על שולחנם, ויש שחושבים, אולי יש בזה איסור?
אמרו על כך חז"ל: "כי אדם החכם, יכול לאכול דברים טובים ושארי תענוגים, ומכל מקום יכול הוא לסגף עצמו עם זה".
מי שיש בו יראת שמים, יכול: "לראות תמיד בשם בן ד' אותיות שיש באותו דבר, בסוד: "שוויתי ה' לנגדי תמיד", וזה בסוד: "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו".
ירא ה' רואה בכל דבר גשמי, את הרוחניות שבו שבאה מה' יתברך, כי הקב"ה נותן בכל דבר 'טעם' ומחייה אותו, ודוגמא לזה: אפילו מדברים בטלים ניתן להגיע לדבקות בה' יתברך.
מטרת חייך - לעשות נחת רוח ליוצרך להעלות השכינה: אומר הבעל שם טוב הקדוש, שבכל דבר שיעשה האדם: "יחשוב בזה שהוא עושה נחת רוח לבוראו יתברך, ולא לצורך עצמו - אפילו מעט".
ואיך יעשה זאת? מלמד הבעל שם טוב הקדוש: "ויתבודד תמיד במחשבתו עם השכינה, שלא יחשוב רק באהבתו אותה תמיד, שהיא תדבק בו, ויאמר תמיד במחשבתו - מתי אזכה שישכון עמי אור השכינה?
תצעד בדרך זו, ועוד – תגיע אל היעד, ושיהיו כל מעשיך לרצון ה', להקים שכינא מעפרא, ותתגלה מלכות ה' יתברך, וכבודו יאיר את העולם, אמן!
יהי רצון שיזכו כל בית ישראל לחשב מעשיהם, שיהיו לתועלת הקמת שכינה מעפרא, ויתגלה במהרה משיח צדקנו ברחמים, אמן!