פרק כ"ו: כפי שהבאנו בפרק הקודם, לא רק בנושא ה"חסידות" שינה הגר"ח מוואלזין מדרכו של הגר"א. את זאת אנו למדים ממאמר מיוחד מאת הרב ישראל איסר שפירא (אין קשר משפחתי לכותב השורות) שפורסם בכתב העת 'בכל דרכיך דעהו', בחורף תשס"א, (בהוצאת אוניברסיטת בר אילן), בו דן המחבר אודות גישתו של אדונינו הגר"א ל"חכמות חיצוניות".
במאמר זה מובאים עשרות מקורות של תלמידי הגר"א, שרובם ככולם נקטו שיש ללמוד "חכמות חיצוניות" אף כאשר מטרת הלימוד היא "אהבת החכמה" גרידה, זולת תלמידו הגר"ח מוואלז'ין מייסד הישיבה המפורסמת, ששלל לימוד חכמות חיצוניות, כפי שכולם יודעים, שבישיבת וואלז'ין לא למדו "חכמות חיצוניות".
הפרקים האחרונים >>
- הצעירים נסחפו לישיבות המתנגדים ובלובביץ' הוקמה ישיבה
- הגאון הליטאי הנודע שכיהן גם בראש ישיבת "תומכי תמימים"
- קשרי השידוכים של 'שושילתא דדהבא' דוואלזין, עם החסידים
- גישת רבי חיים מוולוז'ין שסיימה את המחלוקת עם החסידים
אחת העדויות לתפיסתו המחמירה של מרנא הגר"ח מוואלז'ין לגבי העיסוק במדעים, הובא במכתביו של הגאון רבי מרדכי גימפל יפה רבה של העיירה רוז'ינוי שברוסיה שכתב כי בשינוי מדרכם של רוב תלמידי הגר"א, דרכו של מרנא הגר"ח מוואלזין שללה עיסוק בחכמות כלליות, כאשר מטרת הלימוד היא "אהבת החכמה" גרידה.
את מאמרו מסכם הרב י"א שפירא שעמדה זו כנגד "חכמות חיצוניות", כפי שהיא מוצאת לה ביטוי אצל הגר"ח מוואלזין, כבשה לה מהלכים בקרב יהדות ליטא האמונה על דרכו של הגר"א עד ימינו. מסורת זו איננה רואה בעין יפה את העיסוק במדעים למרות כל עדויות תלמידי הגר"א האחרים המביעות גישה חלוקה.
כך למעשה דרכו של הגר"ח מוואלז'ין, שנותר לבדו בגולה מכל בכירי תלמידי הגר"א, היא זו שנתקבלה לבסוף, והיא זו שעיצבה את תודעתה של יהדות ליטא. התואר "רבינו שבגולה" ניתן באופן ייחודי לגר"ח מוולאזין, ולימד על מעמדו המיוחד כממשיך מורשת הגר"א, המנחיל את עיקריה בחלקם, ולא כולם, בבחינת "כתבוני לדורות".
לכותב השורות נודע, שאת מאמר זה ראה הגאון רבי יצחק שלמה זילברמן מייסד "קהילת זילברמן" ע"פ דרך הגר"א, והתבטא שלאחר קריאת מאמר זה, הוא הבין לראשונה את גישת המגזר הליטאי, שלא הולך בדרכו של הגר"א, שכן ממאמר זה מובן ומוברר מדוע תלמידי הגר"א התבטלו לגר"ח מוואלזין, למרות ששינה מדרך רבם הגר"א.
עוד התבטא הרב זילברמן שהגר"ח מוואלזין שינה מדרכו של הגר"א, לא רק בלימוד "חכמות חיצוניות", כפי שמוכח, אלא אף בסוגיית עלייה המונית לארץ ישראל, וכן בחרם כנגד החסידות.
כך מובן מדוע בימינו הליטאים הזניחו את דרכו של הגר"א בשלושה מנהגים אלו, ונהגו כפי שיטתו של הגר"ח מוולאזין[1].
קהילת זילברמן עד ימינו לא משלימה עם התפשטות שיטת החסידות, כפי שהובא בשבועון הפופולרי 'בקהילה' (סוכות תשפ"א), בכתבת מגזין מושקעת בשם "שיטת זילברמן" בהאי לישנא: "החסידות היא דרך חדשה ביהדות, אבל עם זאת אין טעם לפתוח את הדברים מחדש".
ברם, באותה כתבה נשללה אגדה אוּרבנית שחברי הקהילה תולים את כתב החרם כנגד החסידות בסלון ביתם, ולא היו דברים מעולם.
כך או כך, לפני שנים מספר, לאחר פטירת הגאון רבי יצחק שלמה זילברמן, התפללתי תפילת נץ בבית הכנסת 'החורבה' בעיר העתיקה בירושלים, שם פגשתי את אחד מבניו שיבלח"ט שליט"א, ושַׂחְתִּי לו את השמועה מאביו על המאמר הנ"ל, ועל שלושת השינויים ששינה הגר"ח מוואלזין מתורת רבו הגר"א, וקילס את הדברים.
מקורות ראה במאמרו של הרב ישראל איסר שפירא, בתוך 'בכל דרכיך דעהו, כתב עת לענייני תורה ומדע, חוברת 12 חורף תשס"א, יהודה פרידלנדר, ודניאל שפרבר (עורכים), הוצאת אוניברסיטת בר אילן
•
הערה לגולשי 'כיכר השבת' מאת כותב המדור ישראל שפירא:
ידוע שבכל הדורות היו מחלוקות לשם שמים, כולל כמובן המחלוקת בין החסידים והליטאים, שגרמה להשביח ולהפרות את תורתם של שני הצדדים עד דורנו. ברור לן שכשיבוא מלך המשיח, יתאחדו הזרמים השונים לעדה אחת קדושה.
"אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא" דרשו רבותינו לרבות תלמידי חכמים, ודי בזה, ומשום מראית עין, נוסיף הדגשה לאלו שאינם מבינים זאת מעצמם:
את ההיסטוריה לא ניתן לשנות, וחקר ההיסטוריה התורנית מחייב להביא את העובדות כהווייתן, וידוע שבכל הדורות היו מחלוקות לשם שמים, כמחלוקת הלל ושמאי, וכך גם המחלוקת בין החסידים והליטאים. אין בדברים המובאים במאמר מלהוריד אף לא במעט מהמעט מכבוד צדיקי הדורות הקודמים, תורתם או קדושתם, ובעתיד עוד נראה, שדעת שני הצדדים הם דברי אלוקים חיים.
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com
[1] לגבי סירוב הגר"ח מוואלזין לעודד עלייה המונית לארץ ישראל; בתאריך א' סליחות תקס"ב (1812), בשיא תקופת עליית תלמידי הגר"א לארץ ישראל, דרש הגר"ח דרשה בה הביא ציטוט מהגר"א שהחשוב ביותר בעולם הזה הוא התורה והמצוות, ולצורך הפרכת סברתם של העולים שהגאולה קרבה, וחייבים לעלות לארץ ישראל, ביאר הגר"ח על אמרת יעקב אבינו לרועי הצאן שסובבו את הבאר, והתפלא עליהם מדוע הם סובבים את הבאר, והרי "עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה הַשְׁקוּ הַצֹּאן וּלְכוּ רְעוּ??" (בראשית כ"ט ז'). מבאר רבי חיים מוולוז'ין עדיין הגאולה לא באה!! - "עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל!" ועם ישראל אינו צריך להתאסף בארץ ישראל - "לֹא עֵת הֵאָסֵף הַמִּקְנֶה!" (הודפסה בנספחות שצורפו לספר נפש החיים שיצא לאור בשנת תשל"ג בירושלים).
דרשה זו מאת הגר"ח הובאה כתגובה לאיגרת שכתבו תלמידי הגר"א בצפת שנתיים קודם לכן, שבה הם מאשימים את חבריהם שנשארו בליטא בכך שהם מעכבים את הגאולה כי הם לא עולים לארץ ישראל, וכך דבריהם: "הלא תבינו השבוע מימים קדמונים אם אשכחך ירושלים וגו' מדוע היא נשכחת כמת מלב שכחת הארץ הקדושה גורם חס ושלום אריכות הגולה!" .