בפרשתנו - לך לך - מתואר גלגוליו הראשונים של אבינו הראשון מייסד אומתנו, "אחד היה אברהם".
מתחילה "אברם" "אב לארם", ולבסוף "אברהם" "אב המון גויים נתתיך".
זה די מרתק התהליך שעובר אבינו הראשון, לאחר שכפר באלילי נמרוד, בודד יחיד ומיוחד, נרדף ומושמץ ככופר, נידון למות בשריפה, גולה הוא לארם, הוא משתקע בחרן מפיץ אמונה לאלפים ורבבות (כמסופר ברמב"ם ריש הלכות עבודה זרה) "ואת הנפש אשר עשו בחרן".
ואז הוא פורש בשיא, דווקא כאשר הוא מצליח להתייצב, לבנות קהילת מאמינים (חסידים. אם תרצו) דווקא כעת מתגלה אליו ה' ושולח אותו "אל הארץ אשר אראך".
מה יש שם בארץ הזאת? למה לעזוב את כל המפעל שבניתי פה? איפה ההיגיון האלוקי? לכאורה האינטרס של בורא העולם שיהיו כמה שיותר מאמינים באמונת היחוד, וזאת עשה אברהם באופן מוצלח ביותר בארם, אז למה לעזוב הכל וללכת לגלות? ועוד להיכן, לארץ כנען (מצאצאי חם המחומם, אנחנו עוד זוכרים אותו מפרשת נח…) המקולקלים שבאומות והמתועבים שבתרבויות, כפי שמתואר בתורה. למה?
הראש החבד"י יענה מיד: מה השאלה? הוא יוצא לשליחות…
זה בהחלט נכון, אבל לא לגמרי מדוייק, כלומר: עיקר השליחות של אברהם בהוראה האלוקית "לך לך" זה לא רק להפיץ אמונה בקרב עמי כנען וסדום ושות', אלא גם ובעיקר: "ואעשך לגוי גדול". השליחות כאן היא לבנות משפחה שממנה תצא אומה שהיא היא תביא את בשורת האמונה - אמונת היחוד - לכל באי תבל.
על רקע זה מגיע ברית בין הבתרים (פרט טריוויאלי מעניין: ברית בין הבתרים היתה בשנת 70 לאברהם, בעוד הציווי "לך לך מארצך…" היה 5 שנים אחר כך. אבל התורה בחרה להציג לנו את סדר הדברים הפוך כדי להציג לנו את עומק הבנת הענין, כדלהלן).
תמצית הענין הוא שהקב"ה רצה בעולמו עם מיוחד, העם הנבחר, שהוא יהיה מגדלור של אמונה לכל באי תבל.
לשם כך האומה הזו צריכה להיות ייחודית באופייה ובזהותה.
כיצד נוצרת אומה? באופן כללי התהליך הוא כזה, הולך כנען, מתיישב לו בחבל ארץ מסויימת, מוליד ילדים ונכדים, בהתחלה זו משפחה גדולה, אח"כ זה כבר שבט, וכאשר הם ממש מתרבים זו נהפכת לאומה. במשך הזמן הזה בו נוצרה האומה הכנענית, הלך כוש בנו של כנען והתיישב בחבל ארץ אחרת (אפריקה), בכך הוא בעצם ניתק את היחסים ממשפחתו הקדומה (עכ"פ ניתוק יחסים חלקי, למחצה שליש או רביע, תלוי במרחק הגאוגרפי ובתנאי התחבורה של השנים ההם) ובכך החל לייצר משפחה חדשה שהפכה לשבט שהפכה לאומה חדשה (כמובן שבמשך הזמן יכולים אנשים נוספים להתחתן עם בני המשפחה/השבט/העם ובכך לקשור את גורלם ולהצטרף אל האומה/שבט/משפחה).
סיפורה של האומה היהודית היא הפוכה לחלוטין, אצל כל אומה הסדר היה משפחה ואח"כ אומה. אצלינו זה הפוך, קודם כל הוכרז שיש כאן אומה, אח"כ נחלקו למשפחות. להבין עד כמה אנו שונים משאר האומות, הנה: עשו ויעקב הם תאומים עובריים בבטנה של אמא רבקה, וכך אומר לה הנביא: "שני גויים בבטנך, ושני לאומים ממעייך יפרדו, ולאום מלאום יאמץ", עוד בטרם נולדו הם כבר שני גויים (עמים) ולאומים (יש מה לדבר בלאומיותו של עשו שמטרתה להקיז דם יהודי בעיקר כדי שהיהודי יזכור על יהדותו, ולכן היא מקבילה ללאומיותו של יעקב-ישראל. ולא כאן המקום).
תחילת היווצרות העם היהודי מתחיל בפרשתנו במילים: "לך לך מארצך . . אל הארץ . . ואעשך לגוי גדול" הקב"ה מייעד ארץ מיוחדת לעם המיוחד, לשם כך צריך אברהם להיבדל ממשפחתו ומחבריו ולהתחיל לייחד את עצמו בשביל העם הייחודי שיצא ממנו.
זכינו השבוע בחסדי ה' שהעם היהודי יצא בהמוניו, והכריז על יהדותו ויחודיותו בריש גלי וללא כל פקפוק. יתן ה' ונציגי העם היהודי בכנסת ובממשלה ינהגו בהתאם למעמדם המיוחד לאורו של ברית הנצח בין אבינו שבשמים הקב"ה, לבין אבינו אברהם, "ברית בין הבתרים", שיזכרו שהארץ המיוחדת הזאת על כל חלקיה שייכת לעם המיוחד בלבד. ובהמשך: "הברית אשר כרת איתנו בחורב" במעמד הר סיני, תורה ומצוות חוקים ומשפטים.
לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר.
לתגובות והארות:
misraeli770@gmail.com