דף יא
*הלשונות שאוסר.
א. הלשונות שאוסר ונאסר 1. האומר לחולין שאוכל לך או לא כשר לא דכי טהור וטמא נותר ופיגול אסור, ואמרינן Sכוונתו שלא יהא חולין אלא קרבן ולא אתי כר''מ דלית ליה מכלל לאו ומצריך שיהא כתנאי בני גד, אלא אתי כרבי יהודה דקסבר שהאומר ירושלים לא אמר כלום. 2. אמר כאימרא כדירים כעצים כמזבח כהיכל כירושלים לא אמר כלום, ופליגי בדעת ר''י אי האומר כירושלים נאסר או דבעינן שידור בדבר הקרב בירושלים. 3. חולין החולין כחולין בין שאוכל לך ובין שלא אוכל לך מותר, לחולין שאוכל לך אסור כר''מ ולית ליה מכלל לאו אתה שומע הן, לחולין לא אוכל לך מותר ובזה האי תנא פליג על ר''מ שאוסר או דאיירי שאמר לְחולין, וכן אימרא לאימרא כאימרא שאוכל לך אסור ולא אוכל לך מותר באומר לְאימרא. 4. האומר קרבן עולה מנחה חטאת תודה שלמים שאני אוכל לך אסור ור''י מתיר, הקרבן כקרבן קרבן שאני אוכל לך אסור, לקרבן לא אוכל לך ר''מ אוסר דנעשה כאומר שיהא קרבן לפיכך לא אוכל לך, הא קרבן שאוכל לך שרי אף לחכמים כיון שנדר בחיי קרבן. 5. קונם פי מדבר עמך אסור, ואיירי שאמר יאסר פי לדיבורי ולא שאני מדבר עמך משום שנדרים חלים רק על דבר שיש בו ממש.
שאלות לחזרה ושינון
א. הלשונות שאוסר ונאסר (5)