אחת ולתמיד: חרדים לא תורמים למדינה ולא משלמים מיסים?

ביקשתי הסבר לדבריה בניסיון להפריח את הטיעון המשמיץ וקיבלתי צרור משפטים בנוסח, "מעדיפה את הממשלה הנוכחית על פני ממשלת ימין", "עדיף לי שיעברו 53 מיליארד שקל לערבים, מאשר לחרדים", "לא מוכנה שיעבור חוק חינוך חובה מ 0-3, כי זה טוב לחרדים ובא על חשבון תקציבים אחרים שמגיעים לי", ועוד כהנה וכהנה בנוסח זה, יחד עם הצהרה על כך שחקרה את הנושא של החברה החרדית לעומק בשמיעת פודקאסטים (...) והגיעה למסקנה שהחברה החרדית היא נטל אמיתי.

בהכירי מעט את המספרים, את תשלום מיסי האזרחים מחד ומאידך את התקצוב שהם מקבלים אליהם חזרה מהמדינה, החלטתי להעמיד כמה פרטים על דיוקם - ואפתח תחילה בתיקון קטן: הכסף "שלה", שהיא מפחדת שיגיע לחרדים, הוא של החרדים בדיוק כמו שהוא שלה. כאן זו מדינת היהודים ואנחנו לא אזרחים סוג ג' שקיבלנו בחסד מעמד של "תושבי קבע".

"חרדים לא משלמים מיסים" – האמנם?

ואתחיל מהמיתוס ש"חרדים לא משלמים מיסים". את נושא המיסים ניתן לחלק לשניים, מס ישיר ומס עקיף. מס ישיר הוא מס המוטל על ההון או ההכנסה של המשלם אותם ולכן מותאם ליכולת הספציפית של המשלם אותו, למשל מס הכנסה, מס רכוש, מס שבח, ומס עקיף הוא מס רגרסיבי, כלומר מוטל על כל האזרחים במידה שווה, ללא התחשבות בגובה הכנסתם - ויוצר נטל כלכלי כבד יותר על בעלי הכנסה נמוכה, לדוגמא מע"מ.

כעת לאחר שהבנו את משמעות המיסים, לכאורה לא שייך לטעון שמס עקיף החרדים לא משלמים, כי הרי זהו מס המוטל על כל האזרחים במידה שווה, וכידוע גם החרדים אוכלים, שותים, מתלבשים, נוסעים וצורכים כמו כל אזרח ממוצע ומשלמים על הכל מע"מ. כך גם לגבי מיסים עקיפים אחרים כמו מס קנייה ומכס – בזה כל האזרחים שווים, כלומר קרוב למחצית מהמיסים הנכנסים למדינה החרדים משלמים כמו כולם.

ואם תגידו, "נשאר מס ישיר – החרדים לא עובדים ולכן לא משלמים?", אז על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אחוז העובדים בציבור הכללי הינו 78.2% ובחברה החרדית אחוז העובדים עומד על 61.2%, כלומר פער של 17% בלבד.

ומה עם הפער של ה-17% הללו?

שימו לב לנתון מעניין: 95% ממס הכנסה משולם על ידי שלושת העשירונים העליונים ורק 5% מהכנסות המדינה, ממס הכנסה, משולמים על ידי שבעת העשירונים התחתונים – רוב אזרחי המדינה. המשמעות היא, ש-17% אלו בטלים בשישים ולא יוצרים במס הכנסה אף נזק לקופת המדינה.

שוויון בנטל: תרומת החרדים למדינה

אמשיך במיתוס נוסף: "חרדים לא עושים צבא ולכן לא תורמים למדינה". ב'מקור ראשון' התפרסמה כתבה שכותרתה היא "כמה שווים החרדים לכלכלה הישראלית?". לאורך הכתבה מצוינת העובדה ש"ארגונים חרדיים חוסכים מדי שנה מיליארדי שקלים לקופת המדינה, ומופעלים על ידי מתנדבים שתורמים לא 3 שנים אלא 10 שנים ויותר", וברשותכם אצטט חלק מהכתבה כאן:

"בראש ובראשונה ארגון שכיום מאחד את כל חלקי העם שמתנדבים בו, 'יד שרה'. הארגון הוקם על ידי הרב אורי לופוליאנסקי במטרה לעזור בציוד רפואי תוך מתן אפשרות לחולה לשהות בבית במקום להתאשפז. חישוב של ימי האשפוז שהארגון חוסך בשנה מעלה שמדובר על 1,400,000,000 ש"ח בשנה. במילים: מיליארד וארבע מאות מיליון ש"ח בשנה. הארגון הוקם ומנוהל על ידי חרדים, וחלק גדול מהסניפים שלו מנוהל על ידי חרדים, כולל סניפים הנמצאים בבתים פרטיים של המתנדבים המנהלים אותו. אז הנה – ארגון שהוקם על ידי חרדים למען כלל הקהילה והקהל בישראל (כולל סניפים ערביים) חוסך בשנה למדינה סכום שעולה על תקציב הישיבות השנתי".

"אחריו תוכלו למצוא את 'עזרא למרפא', ארגון שהוקם על ידי הרב פירר, ארגון המסייע למעל 100,000 איש בשנה, הן בייעוץ של הרב פירר שהינו גאון רפואי ויודע להפנות כל חולה למקום לו הוא נזקק, זאת ללא תשלום. ייעוץ של הרב פירר דומה לייעוץ של פרופסור בכיר, רק ללא מאות השקלים שתשלמו לרבע שעת ביקור אצלו. הארגון עוזר גם בהפעלת מרכז שיקומי לבעלי נכויות כתוצאה מאירועים רפואיים שונים כמו שברים, אירוע מוחי ועוד, בטיפול בחולים בביתם, במועדונית לילדי צרכים מיוחדים ובמערך טיפול ביתי לילדים חולי סרטן. כל הפעילויות הללו שוות אלפי שקלים כנגד כל פונה, ואם תכפילו 'רק' 1,000 ש"ח כנגד כל משתמש בשירותי הארגון, שלא רק העומד בראשו אלא גם חלק גדול משאר המתנדבים שלו חרדים, תמצאו כי מדובר בסכום של 100 מיליון ש"ח לשנה".

ואלו הן רק שתי דוגמאות מתוך עשרות ארגוני חסד, שפועלים בחינם ונותנים שירות לכלל המגזרים באוכלוסייה הישראלית, ואם מאד נרצה נוכל לדבר על עזר מציון, חסדי נעמי, זיכרון מנחם, מתנת חיים וכמובן ארגוני החירום - ארגוני הצלה השונים, כמו איחוד הצלה ויחידות הכוננים של הצלה, שמתנדביו נמצאים בכל פינה ומצילים חיים בטרם מגיע האמבולנס של מד"א, וארגון זק"א שנמצא שם תמיד בתאונות, פיגועים ובכל זירת אסון אחרת, מטפל בגופות ההרוגים ובעת הצורך עוסק גם באיתור וחילוץ נעדרים.

כל הארגונים הללו ועוד עשרות שלא הוזכרו, מבצעים פעילויות שוות ערך למאות מיליוני שקלים בשנה, והפעילים בהם ברובם חרדים, אשר איש לא סופר אותם כ"תורמים למדינה", והם פשוט שם בשבילכם. לא משנה מי אתם ולאיזה חלק של החברה הישראלית אתם משתייכים.

אז אולי באמת כדאי שנדבר שוב על ה'שוויון בנטל'? על אזרחים שתורמים למדינה שנים רבות, 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, ללא חופשות, תעודות והכרה מינימלית בפעילותם והתנדבותם. הלזה ייקרא נטל?

אפליה בחינוך: הילד החרדי לעומת השאר

ואחרי שהוכחנו שגם חרדים מעשירים את קופת המדינה , משלמים כנדרש ואף תורמים הרבה מעבר לנדרש, אולי כדאי שנדבר על התקציבים המקוצצים שהם מקבלים ביחס לשאר האוכלוסייה במדינת ישראל - ואקח לדוגמא את התקציבים הבולטים, תקציבי החינוך והתרבות.

רקע: תלמידי החינוך החרדי הם כ-30% מתלמידי מערכת החינוך העברי בישראל, כשרוב מוסדות החינוך החרדיים הם בבעלות פרטית של עמותות. תקצוב מוסדות החינוך החרדיים משתנה בהתאם לסוג הבעלות (בני יוסף - מעיין החינוך התורני, החינוך העצמאי, מוכש"ר ופטור) ולשיעור לימודי הליבה, כשהרציונל בהקמת מוסדות חינוך באופן פרטי היא היכולת להעניק חינוך ייחודי העונה על העקרונות החינוכיים של החברה החרדית.

תקצוב מוסדות אלו באופן רשמי הוא מתחיל ב-55% ומעלה, כאשר ה'פטור' מקבל 55% ומוכש"ר נושק ל75% בברוטו, אך בהתייחס לכך שעמותות אלו מקבלות את האחוזים הנ"ל רק על שעות הבוקר, ללא הרפורמות השונות כמו 'עוז לתמורה' ו'אופק חדש' ועוד - שמעבר לשעות הבוקר, הם מתוקצבים בעשרות אחוזים נמוכים מאלו.

ואת היתר, כלומר את החסר, מי משלם? ההורים משלמים! הורה חרדי רגיל משלם מאות שקלים לילד בכיתות א' עד ח'. ואם שאלתם מה קורה כשאותו ילד מגיע לגיל תיכון? אה, שם כבר מדובר באלפי שקלים!

וכל זה ההורה החרדי מממן מכספו, כאשר מקבילו החילוני מקבל 100% תקצוב - וכל זה כי הוא רוצה לחנך את ילדו בהתאם לעקרונותיו החינוכיים.

אבל זה לא מסתיים רק בתקצוב מופחת. שימו לב לנתון מעניין: תקציבי החינוך החרדי, ברובם, מבוססים על תקציבים תוספתיים ולא נמצאים בבסיס התקציב, מה שאומר שהתקציב הבסיסי הזה, שמגיע לכל ילד במדינת ישראל, אצל החרדים הוא נצבע כ"תוספות" ו"כמענקים מיוחדים", כאשר המפלגות החרדיות נאלצות להיאבק עליהם מידי שנה בשנה. האם זה תקין?

תרבות קלוקלת

כידוע סעיף תרבות תורנית הוא הסעיף היחיד מתוך סעיפים רבים המרכיבים את תקציבי התרבות, הרלוונטי למגזר החרדי, כאשר מסעיף זה נגזרים אירועים כמו פעילויות מורשת, עידוד כתיבת חיבורים תורניים על ידי תחרויות, הילולות ועוד כהנה וכהנה.

והנה, שימו לב לנתון מעניין בטבלה המצורפת מטה. בשנה בה תקציב תאטרון עמד על תשעים ואחד מיליון ומאתיים אלף שקלים (!), תקציב התרבות התורנית עמד על שבעה מיליון וארבע מאות אלף שקלים בלבד, כאשר אפילו תקציב תרבות ערבית-דרוזית עומד כמעט על כפול סך שניים וחצי מיליון שקלים.

זו לא אפליה?

ולשורת הסיכום: העוול ודה הלגיטימציה שעושה התקשורת לעובדה שהחרדים הם גם אזרחים וממילא גם הם זכאים לקבל תקציבים, בדיוק כמו כל אזרחי המדינה, באמת הופך את החרדים לנטל? לבטלנים? לחיים על חשבון החילונים? לא הגיע הזמן להתפכח ולבחון את העובדות לפני שמשמיצים חברה שלמה?

• הכותבת הינה מנהלת תחום פיתוח ארגוני בעיריית בית שמש