"שיבנה בית המקדש" // אופיר סובול

ד"ר חנן וינטרניץ – מעבד, מלחין, מנצח ופסנתרן, בעל דוקטורט דווקא במשפטים, תואר שקיבל, כשהוא רק בן 24. אך וינטרניץ בחר לעסוק במוזיקה שאהב כל-כך, ואותה ספג עוד מינקות בבית הוריו, שנהגו לנגן בפסנתר ובכינור.

וינטרניץ, בעל נפש פיוטית מלאת רגש, כתב במשך כ-50 שנה מאות עיבודים בשלל סגנונות, להרכבים מגוונים, לזמרים ולחזנים מכל קצות העולם. לוינטרניץ היה מגע של קסם בעיבודיו, ולפעמים מספיקות לי רק שניות מעטות, כדי לזהות שמדובר בעיבוד שלו.

בתקופה, שחזנים הלחינו יצירות משלהם, כולם נהרו לוינטרניץ, כדי שיפאר את יצירותיהם. כאשר הופעות נערכו בליווי פסנתר בלבד, כל חזן, שביקש לבנות לעצמו רפרטואר משלו, פנה לוינטרניץ שיעבד את היצירות לפי יכולותיו הקוליות. לעתים נתבקש וינטרניץ לכתוב כמה עיבודים לאותו השיר. רעיונותיו היו בלתי מוגבלים, ועיבודיו היו שונים תמיד זה מזה.
וינטרניץ היה הפסנתרן המועדף על החזנים בארץ. מסופר על החזן דוד קוסביצקי, שכשנשאל, אם הוא פנוי להופעה בארץ, בתאריך מסוים, ענה: "תבדקו קודם שוינטרניץ פנוי".

בחודש אוקטובר 1931 הונחה אבן הפינה להקמת משכנו החדש של "בית חינוך עיוורים", בשכונת קריית משה בירושלים.

״בית חינוך עיוורים״ נוסד לפני 120 שנה, בשנת 1902, והיה המוסד הראשון בארץ לחינוך מיוחד. תלמידים מכל רחבי הארץ הגיעו למוסד, והעובדים בו פיתחו בעצמם כלים ושיטות לחינוך, להוראה, לשיקום ולהדרכת ילדים עיוורים ולבעלי צרכים מיוחדים - ושילובם בקהילה.

המוזיקה הייתה מאז ומתמיד חלק בלתי נפרד מהמוסד, כפי שנאמר בטקס הנחת אבן הפינה: "היודעים אתם אנשי א"י וירושלים שיש במוסד זה הסתדרות מוזיקלית שהיא מחונכה ומסודרה יפה, ושהמורה והמחנך שלהם ידוע בין מומחי המוזיקה…?"

מר חיים רשלבך יבלחט"א, מי שעמד בראש "בית חינוך עיוורים", במשך 43 שנים, בחר לציין בשנת 1991 את אירוע יובל ה-90 לבית, בקונצרט חזנות לזכרו של החזן והזמר, ראובן ריצ'ארד טאקר, בהשתתפות גדולי החזנים. בין החזנים, שהופיעו בהיכל בת"א, היה גם החזן משה שטרן. היצירה המרכזית, שביצע שטרן לבקשתו של בנו של טאקר הייתה "שיבנה בית המקדש" עפ"י לחנו של אביו ישראל. את העיבוד הסימפוני כתב ד"ר חנן וינטרניץ לבקשתו של שטרן בשנת 1986.

וינטרניץ כתב עיבודים להרכבים שונים ובכל הגדלים. ואף פעם כמאזין, לא הרגשת בחסרון כלשהו, כשהעיבוד בוצע בהרכב קטן. העיבוד הנפלא ל "שיבנה בית המקדש" הוא דוגמה נפלאה לעיבוד סימפוני גדול, שגם כשמבוצע בהרכב קאמרי מוקטן, לא מאבד מגדולתו.

את וינטרניץ נהגתי לפקוד בשנתיים האחרונות לחייו, בדירתו הצנועה, בעלת החדר וחצי, ברחוב ויזל 17, בת"א. הוא נהנה לשתף אותי בהתלבטויותיו המוזיקליות כמעבד. כשהתחלתי לשאול שאלות, היינו מתיישבים ליד הפסנתר להבנת היצירה, לניתוחה ולכתיבת הרמוניה. לאחר מכן ניגשנו לשולחן שליד כדי להמשיך בכתיבה.

במוצ"ש, ה 4 בנובמבר 1995, כמה שעות לפני הירצחו של רה"מ יצחק רבין ז"ל, צלצל הטלפון בביתנו. על הקו היה החזן אליהו גרינבלט - יבלחט"א, שהודיע בצער רב על פטירתו הפתאומית של חנן: "לבו של חנן נדם על שולחן הכתיבה", אמר. מאז, בהתקרב יום השנה, אני מבכה יחד את לכתם של וינטרניץ ורבין - שני אישים גדולים אלה - כל אחד בתחומו.

יהי זכרם ברוך!