בעוד מספר ימים אעלה בעז"ה על מטוס לישראל.
זו תהיה הפעם השביעית(!) שאני טס 2220 ק"מ לכל צד, כדי לשים פתק בתוך קופסת קרטון.
אני מתגורר בשנים האחרונות בחו"ל, לא ממש משנה לי מי יהיו חברי הכנסת, ההתרחשויות בארץ על פי רוב פחות נוגעות אלי, ועל הפוליטיקה בארץ אני נהנה להסתכל רק כצופה מהצד.
כיהודים שנסמכים על התורה, אנחנו מקבלים הוראות על כל צעד ושעל במהלך היום ובחיים בכלל, יש מצוות קלות לביצוע ואפילו מהנות, ויש מהן יותר קשות ולפעמים בהיסח הדעת אנחנו נוטים ל'חפף' בהן.
פעם בארבע שנים (ולפעמים פחות), יש לנו את הזכות לעשות מצווה "נקיה", טהורה מכל אינטרסים, מושלמת, בלי 'הקלות', והעיקר, גם כמעט בלי מאמץ!
כל מערכת בחירות היא קריטית לצביון היהודי בארץ שהולך ומתכרסם, וקריטית ללומדי התורה, אבל עזבו רגע את כל זה.
ישנן שתי מצוות שמוזכרות בפרשת שופטים. הראשונה מצוות 'עשה': "ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך", השניה 'לא תעשה': "לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל".
יש לנו הזדמנות לקיים יחד את שתי המצוות האלו בשלמותן וכמעט באפס מאמץ.
ממני זה דורש טיסה של שלוש שעות ורבע, לכל אדם אחר שחי בארץ, זה הרבה יותר קל, כל מה שזה דורש זה לקום מהכיסא, לצעוד לקלפי ולשלשל בתיבה את הפתק שהורו לנו גדולי ישראל.
כי כשכתוב בתורה לשמוע בקול דברי חכמים זה אומר שמה שיוצא לגדולי הדור מהפה זה קודש קדשים, וממילא גם כל אחד מהנציגים שהם בחרו לכנסת - קדוש. וזה בכלל לא משנה מה הם, הנציגים, עושים או לא עושים. למי ואיך הם עוזרים, או מי מהם אמר איזו אמירה שהכעיסה אותנו. זאת ממש לא הנקודה.
מתי יצא לנו בפעם האחרונה לשמוע בקול הרב שלנו ולעשות בדיוק מה שהוא אמר בלי שום התחכמויות?
אמרו לנו – אנחנו עושים. כמה פשוט ככה קל.
מי שעושה חשבונות של "מה אני ארוויח מזה" או "איפה אני אקבל יותר" יכול להיות שהוא באמת ירוויח מהבחירה שלו משהו בסוף, יכול להיות גם שלא, ואולי אפילו יתאכזב.
אבל מי שבוחר במצווה – הרוויח בכל מקרה. אז על המצווה הזאת אני לא מתכוון לוותר.
אני לא מגדיר את עצמי צדיק גדול, בוא נגיד שבישיבה לא הייתי אף פעם מהמתמידים הגדולים... אבל פעם בתקופה יש לי את הזכות לשמוע בקול גדולי הדור, אז אני מצטרף מהיציע – לשחקנים במגרש!
ובשניות שאני מאחורי הפרגוד אני מרגיש שזה רגע פרטי שלי עם אלוקים ומרגיש בנוח לבקש ממנו כמה בקשות על עצמי. כי אני בטוח שבשמיים, גם אם רגילים לקבל ממני מצוות לא תמיד 'אפויות' עד הסוף או לפעמים לא מקבלים בכלל, את המצווה הזאת יבחנו שם כמו שאנחנו בודקים אתרוג, ולבסוף גם שם יודו שהיא מושלמת.