כאשר מדברים על האחדות המסומלת בארבעת המינים, יש לדון עד כמה אחדות נדרשת, עם מי להתאחד, מה הם הגבולות, ראינו השבוע דמות בכירה במדינת ישראל נפגש בסימן אחדות עם רפורמים, אולי האחדות הזו תוליד הידברות שתביא בסוף לרוגע עם הקבוצה הזו? אנחנו רואים עוד ועוד דרישות לאחדות לדוגמא על ידי שוויוניות, (נתקלתי השבוע בקריאה לאפשר בשמחת תורה בעזרת נשים לקיים ריקודים ושמחה, תוך הסבר שההפרדה הזו יוצרת ריחוק.... שזו טענה שאנחנו שומעים מעוד ועוד תנועות,) אולי באמת הגיע זמן לייצר שינוי בחיים המקובלים לעת עתה ע"מ לגרום לאחדות שכזו (יש שלקחו את זה שלבים קדימה לייצר רבניות פוסקות, ועוד).
מצד אחד השמרנות וכוח ההקפדה על קיום כל תג ותג ללא תזוזה ביהדות היא הערבות שלנו למסורת התורה אל מול גלים המאיימים עליה לפגוע בשורשה ויסודה, פשרות ביהדות מובילות למשברים מרחקי לכת ולא צריך לצערנו לחפש רחוק את התוצאות של אפשרות זו.
מהצד השני אנחנו עומדים בפני מציאות שמכריחה אותנו לשנות ולכוון בדיוק את חומת האש המקיפה את המחנה, דור העתיד כבר שונה, דור העתיד בשום פרמטר איננו עוד כדור הנוכחי, ואני יכול לתלות את זה בסיבות רבות (טכלנוגיה, קורונה, ועוד) המציאות היא שאכן יש עשרות אלפי בחורי ישיבות שעמלים בתורה, אבל בבדיקת פנים אתה מגלה לא מאט חולשה בתוך העוצמה הזו, ישנה נשירה במספרים מצמררים, אבל ישנם התמודדויות שלא היו בעבר, שהבעיה הגדולה היא התוצאה שלה היא איטית והרסנית ולא בהכרח ניכרת כלפי חוץ ודאי לא בשלבים ראשוניים.
לפני תקופה זימנה לי ההשגחה מעשה מדהים- נסעתי בכבישי הגולן בשעת לילה מאוחרת לכיוון ביתי, ובצומת חשוכה זיהיתי תנועת ידים המייחלת לטרמפ, בדרך כלל אינני עוצר בסיטואציות שכאלו אבל משום מה מצאתי את עצמי עוצר ומשוחח עם שלושה בחורי חמד תלמידי ישיבה בלבוש מטיילים הזקוקים לטרמפ לאזור המרכז, שמחתי על ההזדמנות והעליתי אותם, לאחר שעצרתי וקניתי להם שתיה וממתקים, התקרבו הלבבות והתעניינתי לאן הלכו מה עשו היום, הם סיפרו לי שהסתובבו בטבע... הדגש על מילת הטבע גרמה לי לשאול אותם מה הם אוהבים בטבע, ואחרי שהם נתנו בי את אימונם הם סיפרו לי שהם אוהבים בטבע את העלים הירוקים שבו..... וד"ל, וגם הציעו לי קצת- אל תטעו אלו לא נוער נושר הם היו מאחת הישיבות הטובות, והם היו בני טובים, והם שלטו בסוגיה שלמדו בצורה מדהימה, לשאלתי כמה התופעה מוכרת בישיבה שלהם ובעולם הישיבות הם נתנו נתונים שלדעתי זו גוזמה והם רצו להכשיר את השרץ, אבל בוא נגיד גם אם נוריד מזה הרבה זה עדיין הרבה.
קצת יותר מחודש לאחר מכן יצא לי לטוס לחו"ל ובטיסה פגשתי את ראש הישיבה של אותם תלמידים, שוחחנו על דברים שונים כדרכם של יהודים במטוס, ואז שאלתי אותו אם יש אצלם סמים בישיבה... והוא הזדעק :"מה פתאום, אנחנו לא ישיבה לנוער נושר", שאלתי אותו אם הוא יודע איך נראים ומריחים סמים כדי שידע לזהות אולי כן יש כי זה דומה לסיגריות... "אין אצלינו סמים אל תחשוב על כיוון כזה" ואני בליבי בתוכו רק חושב כמה חבל שהראש ישיבה הצדיק הזה לא היה אצלי זבוב באוטו לפני חודש ב1 בלילה...
וזו לא תופעת יחיד, אם פעם פחדנו לדבר על זה, היום זה ידוע בברור וחייב להיאמר בגלוי "יש סמים כמעט בכל הישיבות" בחור לא צריך להיות עבריין או פושע בשביל להיחשף לחומרים הללו ולהשיג אותם, בחור לא יראה שיכור אחרי שיעשן נהפוך הוא יתכן שהוא יהפוך לשטייגניסט שלא נברא כמוהו מימות עולם, הוא יצלול לעומק הסוגיה, ויעלה חידושים וביאורים כמו שרק מי שרואה אורות מעשבים יכול להביא... ההתעלמות וחוסר הידע בתחום מאפשר לבחורי ישיבות רבים להפוך את הישיבות למחששה בטוחה, ואת התמימות והנאיביות של חבריהם והצוות למקום בטוח לעישון ברוגע תרתי משמע.
הסמים הם לא הסוגיה היחידה, מלחמת הסמארטפונים, ועולם התוכן והמדיה, חייב גם הוא פתרון, כשהעולם שואט למודרניזציה מפתה ומתקדמת וכל אדם מהיישוב נתקל בהם בכל מקום בקופת חולים, בבנק, במשרדי ממשל, ובתור בסופר, אז זעקתי הישנה בטור זה חייבת לקבל התרעננות הגיע הזמן להכיר בתכני מדיה מתקדמים (לא בפיגור ופיתוח לאחר זמן של תכנים עתיקים ולא קורצים) שיותאמו לאלו שיש להם את אותם אופציות וצורך ושימוש במכשירים אלו, כל עוד אין תוכן מותאם בל נצפה מנער שעזב ישיבה ורוצה להישאר חרדי שלא יצפה בתכנים שאינם ברוח התורה, הרי אנחנו אלו שלא יוצרים עבורו תוכן מותאם, וכן על זה הדרך.
הצורך להיות שמרן מול הצורך להכיר בהתפתחות מעמיד אותנו בפני דילמה של את מה לחבק ואת מי לדחות, היכן גבולות האחדות?!
לפני מספר שנים יהודי יקר שעוסק בנוער שעוזב את הישיבות לקח קבוצת תלמידים לסיור בכנסת, במהלך הסיור הם ניגשו לחברי כנסת שונים (וגם משונים) הזדהו והצטלמו איתם וקיבלו מילה טובה, אותה קבוצה שמקורה ברובה מקהילות יוצאי אשכנז פגשו בח"כ ותיק מאוד שללא ספק הוא ממפלגת הבית של הנוער הזה, אותו רב ניגש לח"כ ההוא והזדהה וביקש שיגיד כמה מילים לנוער... תשובתו הייתה: "תעשה לי טובה אל תסבך אותי עם הסיפור הזה אלו לא מסגרות שאני מכיר בהם" והלך לדרכו... מול פניהם הנדהמות והפגועות של התלמידים והצוות, לימים התקיים כנס בחירות והוזמנו כל מיני חכי"ם ושרים לדבר עם אותו סוג נערים, באו לשם מכל קבוצות הכנסת, אותו ח"כ הוזמן גם הוא לשוחח, כשכולם המתינו לו באולם, צלצל הטלפון של ראש הישיבה ועל הקו היה עוזרו של אותו ח"כ שהתנצל שבסוף הם החליטו להגיע לצפת לכנס בחירות שם ולא אליכם כי יש לו לו"ז צפוף...... והאמת שאין תלונה עליו, הוא חי בתוך הבועה הזו של החשש לתת חיבוק לא נכון למחובק הלא נכון (חשש דמיוני!) או יותר נכון למוסד הלא נכון מה שיעלה לו פוליטית כנראה במחיר משמעותי.
והחשש הוא גדול תמיד את מי לחבק עם מי להתאחד וממי להיפרד, גם בנושאים חמורים שחווינו השנה בציבור החרדי שלכאורה היה אמור להישמע קול אחיד וחד לא גילנו קונצנזוס ממי אנחנו כציבור נפרדים ומנדים ואת מי אנחנו מקבלים מכילים וסולחים ומחבקים, וגם כשזה התרחש זה נעשה באיחור ובטשטוש גדול.
אין ספק שבכל קבוצה יש דברים טובים, ויתכן שאנו זקוקים לקבוצות רבות כדי לבנות את עצמנו ואת התדמית שלנו כחברה, כל עוד מה שצועד בראש זו דרכה של תורה, ע"פ השולחן ערוך, אנו מחבקים ותומכים באותם קבוצות/ באותם מעשים/ באותם התמודדויות, גם אם הראש רחוק כרגע מהגוף, אם בראש יש תורה אז המעשה הוא ראוי, אז זו קבוצה שאנו רוצים להתאגד איתה, ולא בהכרח מה שיתאים לפלוני יתאים לתנאי גידולו של אלמוני, כמו שאת הערבה לא נגדל בתנאים של הדס, ולא את האתרוג בתנאיי לולב, כל מין באזור גידולו שלו שטוב לו, בתנאי שהקו המנחה היא התורה.
בכל ארבעת המינים אין הכוונה שהערבה היא נטולת מצוות ומעשים לגמרי, אלא אין בה צד דומיננטי שמוביל אותה, ההדס לעומתה יש לה מצוות ומעשים טובים שמובילים אותה אבל החלק של התורה פחות דומיננטי, האתרוג יש בו מעלות רבות גם תורה וגם מצוות אבל אין שם קו מנחה ברור מה הקו שמוביל, הלולב יש בו קו ברור שמה שמנחה אותו זה הטעם- התורה, ולכן מברכים על נטילת לולב, כי אנו זקוקים כחברה להרבה תתי קבוצות שירכיבו את אגודת המינים, כל חיסרון של אחד מהם יפגום באיגוד... אבל הברכה היא על הלולב, שהתורה היא הדומיננטית שבו והיא מורה לנו שכל ארבעת המינים טובים הם, והם נבחרו בגלל שהם מייצגים דברים טובים וחיוניים אבל יש לנו אמירה אחת: תורה בראש!! אם התורה בראש, גם אם זה לולב גבוה מאוד שמתקשים לראות את הראש שלו ... אם יש תורה בראש. מברכים עליו כעיקר. הרעיון מבוסס ע"פ ספרו של הגר' יחזקאל סופר שליט"א- חזון למועד.
כל רעיון של ארגונים למיניהם ורצון לשוויוניות, וקבלת האחר, תלוי בפרמטר אחד בלבד, יתכן שהוא נראה מושלם כמו אתרוג, ומריח נפלא כמו הדס, או עם ענווה כמו ערבה, רק הדומיננטיות שבו תקבע את מהותו ואת החיבור אליו, אומנם זו אבחנה מקלה מצד אחד, אבל בד בבד זו אבחנה מחייבת שלא כל מה שנראה לנו שלא שייך לתורה אכן לא שייך, ולא כל מה שנראה לנו ששייך אכן שייך.
כתוב בקהלת: "עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים עת לחבוק ועת לרחק מחבק" , כאמור ניחא שיש עת לחבק ועת לרחק מחבק, אבל מתי יש עת להשליך אבנים ולכנוס אבנים? לומדים מפה שלא כל מה שנראה הוא אכן כפי שאתה רואה, יתכן שאם תחקור לעומק את הסיטואציה תגלה לדוגמא שזה בשביל בנין בית המקדש (מדרש רבה) אסור לנו לחיות בעולם רדור על בסיס תובנות עתיקות ומראה חיצוני ועל פייהם להכשיר ולפסול, חייבים להעמיק בסיטואציה ולגלות את העולם הרחב שסביב, וכך נזכה לחבק את אלו שזכות לנו לחבקם.
הכותב הינו ראש ישיבת ברקאי חיספין