פרשת האזינו וחג הסוכות // עמירן דביר

ה״טור״ אומר שאפשר למצוא קשר בין כל פרשיות השבוע כשיוצא שקוראים אותן סמוך לחגים וימים טובים.

כך גם בפרשתנו, נאמר: ״ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישימון יסובבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו״
רש״י הקדוש על המילה ״יסובבנהו״ אומר: ״שם סבבם והקיפם בעננים וסבבם בדגלים לארבע רוחות וסבבם בתחתית ההר שכפהו עליהם כגיגית״

לפי אחת השיטות, הסיבה לישיבתנו בסוכה היא זכר לזה שהקב״ה הקיף ושמר על עם ישראל עם ״ענני הכבוד״.
אם כן לפי שיטה זו, זהו הקשר בין פרשת ״האזינו״ לבין חג הסוכות.

כדאי לנסות ולהבין עוד קצת את הקשר בין ״ענני הכבוד״ לישיבה בסוכה.

2:

הגמרא בתענית דף ט׳ אומרת:
״שלוש מתנות טובות נתן הקב״ה לישראל על ידי שלושה פרנסים טובים.
נתן להם את ה״מן״ בזכות משה רבנו, את ה״באר״ בזכות מרים ואת ״ענני הכבוד״ בזכות אהרון״.

שם כתוב, מתה מרים - הסתלק ה״באר״ וחזר בזכותם של משה ואהרון.

מת אהרון - הסתלקו ״ענני הכבוד״ וחזרו בזכותו של משה.

מת משה - הסתלקו שלושת הדברים ביחד, ככתוב ״ואכחיד את שלושת הרועים בירח אחד״.
וקשה, הרי משה, אהרון ומרים אינם מתו באותה תקופה?
מרים נפטרה בחודש ניסן, אהרון נפטר בראש חודש אב ומשה רבנו רק שנה אח״כ בז׳ אדר.

אם כן מדוע כתוב ״ואכחיד את שלושת הרועים בירח אחד״?

אלא זאת הכוונה, שכשמת משה, הסתלקו ה״מן״, ה״באר״ ו״ענני הכבוד״ ונחשב הדבר כאילו הסתלקו ביחד משה, אהרון ומרים.

3:

שואל ה״אלשי״ך הקדוש״, מדוע בכלל מצווים אנו לשבת בסוכה בט״ו בתשרי?

מילא את חג ה״פסח״ חוגגים לפי תאריך גאולתנו ממצרים, את חג ה״שבועות״ לפי תאריך קבלת התורה.
אבל מה הקשר בין סוכות לט״ו תשרי?

עוד, אם נגיד שלזכר ענני הכבוד אנו חוגגים, מדוע לא עושים חג לזכר ה״מן״ או לזכר ״באר מרים״, מדוע דווקא זכר לענני הכבוד?

חז״ל מתרצים שה״מן״ ו״באר מרים״ היו הכרחיים לקיומו של עם ישראל במדבר בטענה פשוטה.
אם הוציא הקב״ה את עם ישראל ממצרים, בפשטות שצריך לדאוג להם לאוכל ושתיה כדי לחיות.

אבל ענני הכבוד, זה כבר סיפור אחר לגמרי.
פה מדובר על דאגה מיוחדת שדאג לנו הקב״ה.
ענני הכבוד הם לא הכרחיים לקיומו של עם ישראל, אלא סוג של פינוק מאהבה.

״ענני הכבוד״ שמרו ועזרו לעם ישראל באין ספור עניינים שלמעלה מדרך הטבע.

הם הפכו את המסע הקשה והמסוכן שהיו אמורים עם ישראל לעבור, למסע הרבה יותר קל ונוח.

ענני הכבוד הגנו על עם ישראל גם מבחינה רוחנית וגם מבחינה גשמית.

אם כן, לזכר השמירה המיוחדת הזאת, חוגגים אנו את ״חג הסוכות״, כתזכורת והודיה.

4:

בספר ״בני יששכר״ מביא בשם החיד״א עוד תרוץ.

ל״מן״ ו״לבאר המים״ לא עושים זכר כיוון שהם הגיעו יחד עם תלונותיהם של עם ישראל.

ברגע שלא היה להם מים, מייד התרעמו עם ישראל, כמו שקרה ב״מי מריבה״.

גם על ה״מן״ באו בתלונות, ״קצנו בלחם הקלוקל״.

על מתנות שקיבלו עם ישראל בדרך של תלונות לקב״ה, לא ראוי לעשות תזכורת לדורות הבאים כיוון שתזכורת זו היא שלילית.

לעומת זאת ״ענני הכבוד״, הגיעו ללא שעם ישראל ביקש או התלונן, ענני כבוד הם מתנה מהקב״ה לעם ישראל, מתנה שלא מעורב בה שום דבר שלישי, מתנה שהיא קידוש השם נטו.

את זה הישיבה בסוכה באה ללמד, למען ידעו עד סוף כל הדורות, כשעם ישראל יהיה זקוק למשהו, הקב״ה יתן לו את זה גם בלי שנבקש.

5:

לאחר שהבנו ש״ענני הכבוד״ הם סיבת ישיבתנו בסוכה, צריך להבין מדוע בחרו דווקא בתאריך הזה? מה מיוחד בו?

את השאלה הזאת שואל ה״גאון מוילנה״, מדוע נצטווינו דווקא בט״ו תשרי לשבת בסוכה? הרי ישנם יותר משבעה חודשים של קיץ שאפשר היה לשבת בסוכה?

מתרץ, שיש עניין מיוחד בתאריך הספציפי הזה, ט״ו בתשרי.

אותם ״ענני הכבוד״ שבני ישראל נהנו משמירתם, הסתלקו בי״ז תמוז, באותו יום שעשו בני ישראל את ה״עגל״.

ב-י׳ תשרי - ביום הכיפורים ירד משה רבנו ואיתו הבשורה - ״סלחתי כדבריך״

למחרת, בי״א תשרי משה הקהיל את כל עדת ישראל ומבקש מהם לאסוף תרומה לבניית המשכן.

ב-י”ב וי”ג תשרי אספו את התרומה, כסף וזהב, נחושת, תכלת וארגמן וכו׳.

יומיים בלבד לקח לעם ישראל לאסוף את כל התרומה לבניית המשכן ככתוב: ״בבוקר בבוקר..״.

ביום י”ד מעביר משה כרוז במחנה שיפסיקו להביא תרומה, כיוון שאספו כבר מספיק לבניית המשכן.

ביום ט”ו בתשרי התחילו לעבוד על עבודות המשכן ובדיוק באותו יום חזרו ״ענני הכבוד״ להיות על עם ישראל.

אם אמרנו שיושבים בסוכה זכר ל״ענני הכבוד״, עכשיו מובן מדוע אנו מצווים בט”ו תשרי, כי ביום זה, יום שהתחיל עם ישראל לבנות את המשכן, זהו היום שחזרו ענני הכבוד וזהו תאריך מצוין להתחיל לשבת בסוכה.

6:

כתוב ״ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר..״

המדרש שואל, ביום הראשון? והרי לוקחים את האתרוג ביום חמישה עשר? בט״ו בתשרי? ולמה כתוב ביום הראשון?

ועונה המדרש, שהכוונה לראשון ל״חשבון עוונות״.

משל למה הדבר דומה, למדינה שהיתה חייבת הרבה כסף למלך.
ראה המלך שהם מתמהמהים ולא משלמים, יצא לכיוונם עם צבא קטן כדי לקחת את כספו המגיע לו.

שמעו במדינה שהמלך יצא לקראתם, מייד יצאו גדולי המדינה לקראתו, ובהגיעם אליו נפלו אפיים והתחננו לפניו שאין ביכולת מדינתם לשלם, ובבקשה שישקול לוותר להם.
שמע המלך את בקשתם והסכים למחול על חצי מהחוב.

הודו לו חשובי המדינה וחזרו לדרכם.
המלך ופמלייתו המשיכו לכיוון אותה מדינה כדי לגבות את חצי החוב הנותר.
לאחר כמה קילומטרים רואים המלך ופמלייתו עוד שיירה קטנה של אנשים מגיעים לכיוונם.
כשהגיעו ליד המלך השתחוו לפניו והתחננו שיוותר להם על החוב, כיוון שאין למדינתם כסף.

אמר להם המלך ״הרי ויתרתי כבר על מחצית מהחוב, מה עוד אפשר לעשות״?
ראה את מבטם המתייסר והסכים למחול גם על חצי מהחצי חוב שנשאר.
הודו לו בעיניים בורקות סוחרי העיר וחזרו למקומם.

לאחר כמה קילומטרים נוספים כשהגיעו הפמליה כמעט ליד שערי המדינה, רואה המלך את כל יושבי המדינה, אנשים נשים וטף באים לקראתו.
שואלם המלך, מה ברצונכם שבאתם כולכם אלי??
נפלו על פניהם כל תושבי המדינה מקטן ועד גדול והתחננו שיוותר להם על החוב, ״אין באפשרותנו לשלם אדוננו המלך, מדינה ענייה אנחנו, אנא רחם עלינו״.

המלך שכבר ויתר להם עם שבעים וחמישה אחוז מהחוב חשב מה לעשות, לבסוף החליט לוותר להם לגמרי על כל החוב.
״מוחל אני לכם על כל החוב, קיבלתי את תחינתכם, אבל מרגע זה, חשבון חדש מתחיל״.

7:

המלך הוא כמובן הקב״ה, כולנו מבקשים ממנו שימחל לנו על החובות שלנו, כי רבים הם.

בערב ראש השנה גדולי הדור מתענים ואז מוחל הקב״ה לעם ישראל על שליש מהחובות.

בין ראש השנה ליום כיפור היחידים מתענים והקב״ה מוחל לעוד שליש מהחובות.

כשמגיע ״יום כיפור״ הקדוש, בו כל עם ישראל מתענה מקטן ועד גדול, ביום זה מוחל לנו הקב״ה על כל החוב כולו לכל אחד ואחד, ככתוב ״כי ביום הזה יכפר עליכם״.

מה עושים עם ישראל, נוטלים ״ארבעה מינים״ ביום טוב של חג, ומהללים ומודים לקב״ה.

מה עונה להם הקב״ה? שאכן מחל להם לגמרי על כל.
״דעו שמחלתי לכם על העוונות עד לעכשיו, אבל מכאן ואילך נפתח לכם חשבון חדש.

לפי זה מסביר המדרש את הפסוק ״ולקחתם לכם ביום הראשון..״, ראשון למה? ראשון לעוונות.

מיום ראשון של סוכות הקב״ה מתחיל איתנו חשבון חדש.

השאלה הנשאלת, אם חשבון העוונות החדש מתחיל מיום ראשון של סוכות, מה עם ארבעת הימים שבין יום כיפור לסוכות? מדוע לא מתחילים חשבון חדש ביום שלאחר יום כיפור?

על זה עונה רבי לוי יצחק מברדיצ׳וב, שידוע הדבר שקשה מאד לעשות מצווה במאה אחוז לשם שמים.
אבל הכנה למצווה, אכן אפשר לעשות במאה אחוז לשם שמים.

בארבעת ימים אלו שבין יום כיפור לסוכות, עסוקים כל עם ישראל מי בבניית סוכה ומי בארבעת המינים וכמו שאמר הברדיצ׳בר, להתעסק בהכנת המצווה אפשר במאה אחוז לשם שמים.

אמנם קשה לנו לשבת בסוכה ולכוון כל רגע ורגע לשם מצוות ישיבה בסוכה, יותר קל לנו להתמסר במאה אחוז בבנייתה, בבחירת הסכך והקישוטים, להשקיע שעות בחיפוש אחר ארבעת המינים.

אם כן מובן מדוע יום הראשון לעוונות מתחיל בסוכות, כיוון שבארבעת הימים שבין יום כיפור לסוכות חזקה על עם ישראל ששקוע כולו בהכנות למצוות סוכה וארבעת המינים.
חזקה על ישראל שבימים אלו כנראה לא יפתחו חשבון חדש של עוונות.

(טור זה מבוסס על אחד משיעוריו המופלאים של הדרשן ר׳ ברוך רוזנבלום שליט״א)

שבת שלום וחג שמח לכל עם ישראל
עמירן דביר (דבורקין) הלוי