את הסיפור הבא, כותב הרבי הריי"צ מליובאוויטש באיגרת קודש שכתב, והוא הובא באחרונה על ידי מכון אור החסידות. סיפור מרגש על תפילה תמימה מעומק ליבו של היהודי הפשוט.
לפניכם הסיפור במלואו כפי שנכתב על ידי האדמו"ר, בתוספת ההסבר כי העיקר הוא האמונה.
"בימי מורנו הבעש"ט נ"ע שהיה קטרוג של כליה ר"ל על אחת הקהלות, וכשראה מורנו הבעש"ט את המצב הקשה הרבה בתפלה ובתחנונים בראש–השנה וביום–הכפורים.
ויהי בעת תפלת נעילה הכירו התלמידים הקדושים בתפלת מורנו הבעש"ט אשר גבר הקטרוג מאד ויתאמצו גם הם בתפלה ובתחנונים בבכיות עצומות מעומקא דליבא.
כראות המתפללים — בעזרת ישראל ובעזרת נשים — אשר מורנו הבעש"ט ותלמידיו הקדושים מתאמצים בתפלתם, וכשמעם צעקתם וזעקתם בבכיות ותחנונים נשבר לבם בקרבם ויבכו גם המה בתפלותיהם.
וכשהגיע זמן תפלת ערבית ומורנו הבעל–שם ותלמידיו הקדושים עודם עומדים על עמדם ומתאמצים בתפלתם הבינו כֻלם כי המצב נורא הוא ויבכו האנשים והנשים מעומק נקודת לבבם בבכיות עצומות, ויהי רעש גדול.
בחור עברי, בן כפר רועה בקר וצאן, היה רגיל זה איזה שנים לבא על ימים הנוראים העירה לבית הכנסת של הבעש"ט, ולהיותו בור גמור היה עומד על עמדו מקשיב לקול החזן ומסתכל בפניו באין אומר ודברים.
ככפרי היה רגיל בקול הבהמות, העזים והכבשים העופות והצפרים והחשוב ביניהם היה אצלו קול התרנגול בקריאתו, כראות הבחור את ההתרגשות הגדולה בבית הכנסת ובשמעו את הבכיות בעזרת ישראל ובעזרת נשים, נשבר לבו בקרבו ויקרא בקול גדול, קוקירעקו האָן [=תרנגול]! ה' רחם נא.
העומדים בעזרת ישראל נבהלו לקול הקורא כתרנגול, והמתפללות בעזרת נשים נפחדו ולא ידעו מראש מי הוא הקורא, אך בשמעם הצעקה "ה' רחם נא" ראו כי הבחור הכפרי הוא הקורא כתרנגול, ויגערו בו המתפללים שעמדו בסמוך לו להשתיקו ויחפצו גם להוציאו מבית–הכנסת, אבל הבחור השיב גם אנכי יהודי ואלקיכם הוא גם אלקי.
השמש הזקן ר' יוסף יוזפא הרגיע את המתפללים וירשה להכפרי להשאר עומד על מקומו כתחלה.
עברו רגעים אחדים והנה נשמע קולו של הבעש"ט ואחריו תלמידיו הקדושים ממהרים לסיים תפלת נעילה ופני קדשו נהרו מגיל.
בנעימה מיוחדת התחיל מורנו הבעש"ט את חזרת הש"ץ בתפלת נעילה ובהתעוררות מיוחדת אמר פסוקי היחוד "שמע ישראל", "ברוך שם", "הוי' הוא האלקים".
וישיר מורנו הבעש"ט שירי שמחה.
במוצאי יום–הכפורים, כשבת מורנו הבעש"ט עם תלמידיו הקדושים בסעודה הואיל לספר את כל פרטי הקטרוג ר"ל שהיה על עדה מישראל — רחמנא ליצלן — וכשהתאמץ בתפלתו לעורר רחמי שמים על העדה פגש קטרוג גדול על עצמו על אשר הוא משתדל להושיב בני ישראל בכפרים ובישובים שיכולים ללמוד ח"ו ממעשה שכניהם.
וכשהתחילו לבדוק במעשיהם של אנשי הכפרים ראה אשר המצב הוא קשה מאד, אך לפתע פתאום נשמע במרום קול בן הכפר התם "קוקוריקו תרנגול, ה' רחם נא!" ("קוקירעקו האן, ג–ט האב רחמנות"), וקריאה תמה זו גרמה קורת רוח למעלה עד רום המעלות ובטלו הקטרוגים מעל העדה ומעל הבעש"ט נ"ע.
תנועה זו באה מטוהר תום הלב.
הענין המסופר — שהוא מקובל רבי מפי רבי עד מורנו המגיד נ"ע ממעזריטש שהוא היה באותו מעמד — מבהיל ומרעיד את מיתרי הלב.
בן כפר, רועה בקר, בקריאתו של תיבות "ה' רחם נא" בלוית חקוי זמרת התרנגול, בוקע רקיעים, דוחה כל המקטרגים מעל מורנו הבעש"ט הקדוש ומעל עדה בישראל, ומגיש תפלותיו של מורנו הבעש"ט ותחנוני תלמידיו הקדושים וצעקותיהם של בני ובנות ישראל לפני כסא שוכן עד מרום וקדוש יתברך ויתעלה, והקטרוג מתבטל.
בינת אדם לא תוכל לתפוס כזאת, אבל כן הוא הדבר ו"החקר אלקה תמצא" (איוב יא, ז). — במה דברים אמורים, במקום שתנועה זו באה מטוהר תום הלב. כי העיקר הוא האמונה והאמונה תלויה בנימי הנשמה, ומכיון שנשמת אדם תהגה הנה אז כל היוצא מפיו הכל הוא טוב ויפה משובח חביב ויקר".