השהות בבית החולים קשה במיוחד: מתח, פחד, ולפעמים גם רעב. ארגוני החסד עושים כל שביכולתם בכדי לסייע לחולים לעבור את התקופה הזאת בצורה המיטבית, אך האם בתי החולים משתפים פעולה? האם הם מסייעים לארגוני החסד לסייע לחולים ומשפחותיהם במתן מענה משלים? על פי בדיקת 'כיכר השבת'
. . . .
"אני לא צריך לספר לאף אחד עד כמה קשה השהות בבית החולים", אומר יעקב, תושב ירושלים שביתו מאושפזת בבית החולים הדסה עין כרם, ל'כיכר השבת': "כבר חודשים ארוכים שהבת שלי נמצאת בבית החולים ואנחנו משתדלים לשהות לצידה ככל האפשר. יש בעין כרם ארגוני חסד חרדים רבים שמסייעים בצורה יוצאת דופן לכל גווני משפחות החולים והמבקרים של החולים, ואין לך מושג מה המשמעות של כוס קפה חמה ואוהבת לאדם שנמצא יום שלם על יד מיטת הבת שלו במשך חודשי אשפוז רבים."
"לצערי הרב, ואני אומר את זה בכאב גדול, הסיכוי שתשאיר אוכל במקום שבו השארת אותו, לא בהכרח גבוה. אני לא רוצה לשלוח אצבע מאשימה, אבל כשאני משאיר אוכל גם במקום שבו אמורים המבקרים להשאיר אוכל - הוא נאכל, נעלם, או שמישהו מחליט לקחת ממנו 'מעשר'. אני לא יודע אם מישהו למעלה בוחר לעצום עיניים ולא לראות איך לוקחים בלי רשות את האוכל שמיועד למאושפזים ולמבקרים, ושנתרם על ידי ארגונים אלה".
"אני יושב לצד מיטתה של ביתי עייף ומותש, וכשאני רוצה לשרוד את היום ולשתות קפה אני נאלץ לגלות שעובדי ניקיון או חברים שלהם לקחו את החלב שבמוצהר לא מיועד עבורם".
אני יכול לתאר לעצמי עובד שמרשה לעצמו 'לפלח' קצת, אבל למה אתה חושב שמדובר בתופעה?
"אתה יודע כמה פעמים שמעתי וראיתי את התופעה הזו? אני גם יודע שפנו אל בית החולים בעבר וקבלו על כך שלמרות שבאופן רשמי כללי בית החולים אוסרים על צוותי הניקון לקחת אוכל שנתרם עבור חולים ומאושפזים, הדבר קורה ומקשה מאד על משפחות המאושפזים. זה אולי נשמע איזוטרי, אבל עבור אדם ששרוי על יד מיטתה של הבת שלו זה תסכול נורא שמצטבר למתח שגם כך הוא שרוי בו"
....
יעקב שהחליט להתגייס לנושא, הפנה אותנו גם לתהילה - יולדת טרייה שילדה את בנה בבית החולים הדסה עין כרם בפעם הראשונה: "כשהגעתי לחדר משפחות, ראיתי עובד ניקיון של בית החולים שלוקח את החלב המיועד ליולדות ולמבקרים ופשוט פותח עם השיניים שלו שקית חלב חדשה של ארגון חסד שתרם זאת עבורנו, והכין לעצמו קפה. כשעל המקרר יש שלט שהחלב הוא עבור המאושפזים והמבקרים".
"כשפניתי אל העובד ואמרתי לו שהחלב לא מיועד לעובדי הניקיון, ובטח שלא לפתוח את שקית החלב עם השיניים, הוא צחק והמשיך הלאה בהכנת הקפה, לגם לגימה וצחק לי בפנים. היות והייתי עסוקה בתינוק, לא היה פנאי לטפל בזה ובפרט שהייתי חלשה מאד. לאחר שעזבתי לביתי וסיימתי את השהות בבית ההחלמה, המליצו לי חברות להתלונן על כך בפני בית החולים. כשפניתי אל פניות הציבור של בית החולים, וביקשתי מהם לבדוק את התלונה ולנסות לאתר את העובד במצלמות שלהם, לא קיבלתי כל מענה".
"רק כשהבהרתי שאעביר זאת לגורמים מחוץ לבית החולים, התחילו להתייחס לפנייתי, הם הבטיחו שהם יבצעו ריענון לעובדי הניקיון. זה ממש מסתכל, בית החולים מרושת במצלמות ואפשר בקלות לפתוח את מצלמות האבטחה ולבדוק את זה. הרגשתי שהתלונה הזאת פשוט לא עניינה אותם".
....
אם חשבתם שמדובר רק בחלב לקפה, מסתבר שהבעיה גדולה בהרבה:
בבית החולים הדסה עין כרם ישנו חדר מיוחד שנועד לרווחתם של החולים, החדר נקרא "חדר יחיאל מיכל" שע"י שערי מרפא, כולו מכספי תרומה. בארגון מכניסים לחדר כיבוד ושתיה עבור החולים, ובחדר יש מקרר עם ארוחות ושתיה עבור משפחות הסועדות את בני משפחתם החולה.
בכדי שרק משפחות החולים יוכלו להנות מהשירות - יש להקיש סיסמה על קודן בכדי להיכנס למקום. בדרך כלל משפחות המאושפזים מכירים את הקוד הזה ויודעים להיכנס לחדר, כשעל המקרר יש הודעה מטעם בית החולים שהאוכל מיועד אך ורק לחולים ולבני משפחתם.
אולם בתקופה האחרונה מישהו החליט לרשום המספר עם הקוד בעצמו על הקודן, ואפשר למצוא שם עובדי ניקיון או שיפוצניקים שעובדים בסמוך נכנסים למקום ולוקחים אוכל ושתיה שנתרמה לרווחת החולים.
. . . .
משה (שם בדוי) פנה אלינו אף הוא וטען כי למרות שהוא פנה מספר פעמים לצוות בית החולים וביקש מהם להסיר את המספר מהקודן, הוא לא זכה למענה. "בשביל מה צריך קודן אם המספר רשום עליו במפורש", הוא אומר בכאב. "אתה לא מבין כמה התופעה הזו בעייתית. עובדים או סתם חברה משועממים מרגישים בנח להסתובב בבתי חולים ולהיכנס לאן שהם רוצים", אומר משה בשיחה ל'כיכר השבת'.
"אני מסייע למשפחה של שכן שלי ושוהה על יד מיטת קרוב משפחתם שמאושפז במשך תקופה ארוכה. יום אחד החלטתי לשמח אותו, הכנו ארוחה חמה ומזינה, כדי שירגיש טעם של בית ולא רק את האוכל של בית החולים. לאחר כמה ימים שאלתי את בני המשפחה אם הם נהנו מהאוכל, ולתדהמתי הם אמרו לי שהם נאלצו לזרוק אותו, כי הרב שלהם אמר להם שמכיוון שלמקרר במחלקה שהם שוהים בו בחדר משפחות, נכנסים גם עובדים המרגישים בנח לגעת באוכל, מדובר ב'בשר שנתעלם מהעין' האסור באכילה. למותר לציין את עוגמת הנפש שהדבר גרם לנו לשמוע שהאוכל נזרק, כשרעייתי טרחה והכינה את האוכל במשך שעות ארוכות , לדעתי מדובר גם בתופעה שיש השלכה על בריאות המאכלים".
אתה חושב שמדובר בתופעה כל כך משמעותית ורחבה?
"אני מאחל לך שלעולם לא יהיה לך מושג מה המשמעות של לשהות בבית חולים תקופה של כמה חודשים. אין לך יום ואין לך לילה, אתה אכול דאגה לגורל יקירך, ואתה צריך גם לדבר אתו על מצבו תוך שאתה עצמך לא יודע מה ילד יום. השעון של בית החולים שונה לגמרי מהשעון שבחוץ, ואתה לא באמת יכול לשלם את המחירים המופקעים שעולה המזון שבמכונות האוכל, אז כשארגונים ואנשים טורחים ועושים את הדבר הכל כך חשוב הזה, אני מצפה מבית החולים לתת יד ולסייע, ולפחות לא להיות הגורם שהורס את החסד הגדול הזה".
. . . .
סיפור נוסף הגיע ל'כיכר השבת' ממאושפזת שעברה תאונת דרכים והוחלט להשאירה להשגחה. אישה מבוגרת הגיעה לבית החולים בעקבות תאונת דרכים קשה שהיא עברה. ביתה רותי הגיעה לשהות לצידה, ומכיוון שהיא סובלת מצליאק היא הביאה עמה אוכל מיוחד שאינו מכיל גלוטן.
בחדר לא היה מקום ראוי לאכסון והיא נאלצה להשאיר את האוכל בכיור שבכניסה לחדר, כשהיא מוסיפה לקופסת האוכל את הכיתוב "פרטי". כשחזרה בהמשך לקחת את האוכל היא שמה לב שהניילון פתוח מעט, ומישהו לקח עם סכין מהאוכל הפרטי שלה. לטענתה של רותי אף אחד לא נכנס לחדר, והשינוי היחיד שהיא ראתה בחדר היה הרצפה המבריקה יותר. מכיוון שרותי מאד רגישה לנקיות המאכלים מגלוטן, היא נאלצה לזרוק את האוכל.
מדוברות בית החולים 'הדסה' נמסר כי "בהדסה קיימות הנחיות ברורות לעובדים מכל הסקטורים, באשר למזון אורחי ומטופלי בית החולים, וישנה הקפדה מלאה על שמירת פרטיותם בהיבט זה. הנחיות אלה מתרעננות מדי פרק זמן ובוודאי שכל עובדנו ערים להן ופועלים בהתאם. באם תתקבל תלונה קונקרטית בנדון, היא תבדק כמובן באופן מיידי ומעמיק. באשר לחדרי המתנדבים של העמותות, חדרים אלו אינם מוגבלים לאוכלוסיה זו או אחרת ובשיתוף פעולה מלא עם ראשי ארגוני המתנדבים - ובאישורם המפורש, מתאפשרת אליהם כניסה לכל מי שזקוק לארוחה, חימום ארוחה ועוד".