השבוע הייתה לי הזכות לארח בביתי את מורי ורבי הרב יצחק דוד גרוסמן, אחה"צ הרב חזר מהמרכז ובשעות הערב ערך חופה בחדרה. במקום לחזור לצפון, ביקש לנוח בביתי בין לבין, זכות גדולה.
מכיוון שלא הייתי בבית, בנותיי שני ותמר, קיבלו את פניו בשמחה רבה. אך הייתה להם קצת אכזבה, הם סיכמו את זה במשפט קצר: אבא! אמרת לנו שהרב מגיע לנוח, אבל הוא לא נח אפילו דקה...
היו לו מטלות חשובות שהיה צריך להספיק תוך כדי ה"מנוחה", זום ארוך עם אישיות בכירה מארה"ב, מבול טלפונים דחופים, לימוד והכנה לתפילת מנחה, ותוך כדי כך אנשים שמעו שהרב הגיע לחדרה ותור ארוך נעמד לברכה, עצה ותושייה...
•
פרשת השבוע שבה אנו פותחים את השנה החדשה – פרשת וילך, שבת שובה. הפרשה פותחת בפסוק הבא: " וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל.. " נאמר כאן "וילך", ולא נאמר לאן? המפרשים עומדים על הנקודה, כל אחד בדרכו.
בספר "כלי יקר" מבאר שמשה רבינו היה הולך מאוהל לאוהל ומדבר אל ליבו של כל אדם, על ענין התשובה והשלום. וכמו אותו רופא רחמן שכאשר החולה במצב אנוש הוא רץ אליו ומחפש מזור למחלתו. כך משה היה דואג ברחמיו להביא מזור רוחני לכל יהודי ויהודי באשר הוא! בלתי נתפס, כיצד משה רבינו, מנהיג ישראל, דואג לכל יחיד ויחיד באשר הוא, בכל דרגה רוחנית בה הוא נמצא, כדי להיטיב לו בטוב האמיתי.
•
אני רגיל לספר לאנשי החינוך אצלנו בבתי הספר סיפור שקרה עם הרב גרוסמן בתקופה זו של השנה, בערב יום כיפור.
"בעשרת ימי תשובה" מספר הרב "הגיע אל ביתי יהודי בוכה ומתייפח, הנכד שלי נשלח ללמוד בישראל, אך למרבה הצער חבר אליו מיסיונר נוצרי ולקח אותו למנזר דיר חנא שבגליל ללמוד נצרות. "איך אכנס ליום כיפור כשנכדי, בן בני, שוכן במנזר?"
הרב גרוסמן, שדמעות הסב נגעו לליבו, נפגש עם מוכתר הכפר וביקש את עזרתו בכניסה למנזר. המוכתר סידר לרב כניסה ב"תחפושת" עם הטרקטור שמספק מזון למנזר הנמצא בראש ההר. כדי שחזותו לא תסגיר את זהותו, לבש הרב מכנסי ג'ינס, חולצת טריקו ופאה של הרבנית...ועלה על הטרקטור בדרך למנזר.
הרב גרוסמן איתר עד מהרה את הצעיר מאירופה, וביקש ממנו לשוחח. כשנכנסו לחדר צדדי, הוא הסיר את הפאה, לתדהמתו של הבחור.
"הרב גרוסמן? מה אתה עושה כאן?" שואל הבחור. "ומה אתה עושה כאן?" ענה לו הרב גרוסמן בשאלה. "סבא שלך, יהודי ניצול שואה שעבר את המחנות, לא יכול לשאת את הצער הזה". הבחור התחיל לבכות ולהתלונן על מצבו ועל המשפחה וכו'. אבל הרב עמד על שלו: אני מבין אותך, אבל הלכת רחוק מידי. עוד יומיים יום כיפור. איך אתה יכול להיות כאן ביום הקדוש הזה? הרב ניסה לשכנע את הבחור לבוא אליו ליום כיפור למגדל העמק. הצעיר לא הבטיח כלום. הרב נפרד ממנו לשלום בחמימות וחזר לטרקטור שחיכה בחוץ.
•
"בערבו של יום כיפור הייתי מתוח מאוד לראות אם ישוב הנכד האובד", מספר הרב "בהרגשה כבדה מנשוא ירדתי לתפילת 'כל נדרי'. הבחור לא הגיע... אך במוצאי היום הקדוש קיבלתי טלפון נרגש מהסבא...בהיכנס היום הקדוש הופיע לפתע הנכד בבית הסבא כולו מלא חרטה ותשובה".
שנים רבות לאחר מכן, כשנכנס להתפלל מנחה במונסי, ארצות הברית, ניגש אל הרב גרוסמן יהודי מקומי שלחש לו בחיוך: "הרב גרוסמן, איפה הפאה?"...
•
עם הגישה הזו אנו צריכים להגיע ליום כיפור, אסור לנו לוותר על שום יהודי, לנצל כל הזדמנות, לא להפסיק ללכת לקראת כל יהודי באשר הוא שם.
לכל יהודי יש שורש קדוש וטהור שלא נפגם, התפקיד והאחריות שלנו היא לדאוג לכלל ישראל, להגיע אל הניצוץ הזה, להפיח בו את גחלת היהדות עד שתבער לשלהבת גדולה!
יחד שבטי ישראל.
לפני יום כיפור, כמנהג ישראל אבקש סליחה ומחילה...