דף פד
*סילוק מירושת אשתו. *ר"ט במת והיה פקדון.
א. האומר שלא יירש את אשתו לרשב''ג יירשנה ורב פסק כרשב''ג ולאו מטעמיה, ומפרשינן 1. לרב המתנה עמש''כ בתורה תנאו קיים וירושת הבעל דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר מד''ת, ונדחה דלרב תנאו בטל. 2. הלכה דתנאו בטל ומיהו לרב לא יירשנה, ודחי דהוי מטעמיה ולא כהלכתיה. 3. לרב אף בדרבנן תנאו בטל, ודחי א''כ קאמר כטעמיה ואף מוסיף. 4. למסקנא ירושת הבעל לרשב''ג דאורייתא ולרב דרבנן אלא שחכמים עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה, והא דקאמר רב שירושת הבעל דאורייתא ובירש בית הקברות מחזיר משום פגם משפחה וינכה את דמי קבר אשתו קאמר לטעמיה דר''י בן ברוקה וליה לא ס''ל.
ב. מי שמת והניח אשה ובע''ח ויורשין והיה לו פקדון אצל אחר, לרבי טרפון ינתנו לכושל וזהו מי ששטרו מאוחר או לאשה משום חינא דקסבר מהניא תפיסה לאחר מיתה, ולרבי עקיבא ליורשים כיון שאינם צריכים שבועה, ומקום ההנחה אליבא דר"ט לרב ברה''ר ולרבי יוחנן אף בסימטא. ובמה נחלקו האם הלכתא כר''ט 1. אם טעה בדבר משנה חוזר. 2. הלכה כר''ע מחבירו או גם מרבו. 3. לכו''ע הלכה כר''ע רק מחבירו, ופליגי אי ר''ט היה חבירו של ר"ע או רבו. 4. הוי חבירו, ופליגי אי אמרו הלכה כר''ע או רק מטין.
שאלות לחזרה ושינון
א. האומר שלא יירש את אשתו לרב יירשנה ולאו מטעמיה דרשב"ג מאי קאמר (4)
ב. המח' במי שמת והניח פקדון למי ינתן, והמח' אי פסקינן כר"ט (4)