זעקת היתום שאינה נשמעת: מ', המגיע ממשפחה חרדית בבני ברק והוא עצמו שומר על אורח חיים חרדי, נאלץ לעזוב את לימודי העתודה בגלל סיבות אישיות, הצבא, החליט לגייס אותו ולא נענה לבקשות שלו - לשרת קרוב לביתו, כדי לסייע לאביו החולה, לאחר פטירת אביו, הוא נכנס לדיכאון, והצבא החליט לכלוא אותו באטימות שאין לשער.
סיפורו של מ' מתחיל, כמה חודשים לפני שפרצה הקורונה, אז הוא החל ללמוד בתוכנית של עתודה הצבאית, כשפרצה הקורונה, הלימודים עברו ל'לימודים מרחוק', מ' לא הסתדר עם זה (בגלל סיבות אישיות. ח"ב) והפסיק ללמוד.
בשיחה עם 'כיכר השבת' הוא מגולל את השתלשלות המקרה: "באותו הזמן אבי היה חולה דיאליזה כ-3 שנים ובדיוק באותה תקופה הדרדר מצבו לכיסא גלגלים. ולאמי העובדת היה קשה לטפל באבי לבדה ולכן הייתי צריך להיות שם לעזרה".
מ' נקרא לפני כשנה להתגייס באופן מיידי לצבא בשל הפסקת לימודיו, ולדבריו: "פניתי בבקשה שיפטרו אותי מגיוס בעקבות המצב הנ"ל הן בעקבות הטיפול הפיזי באבי והן בעקבות המצב הכלכלי שמשפחתי נקלעה אליו, וכמובן שנעניתי בשלילה ובכל זאת הגעתי לטירונות בעיר הבה"דים. תוך כדי וגם לאחר הטירונות של החודשיים, בקשה אחת ביקשתי ואף הגשתי טפסים עבור כך והבקשה הייתה לשרת קרוב לבית כדי שאוכל לעבוד בשעות הערב ואף לסייע כלכלי ופיזי בבית לאבי החולה. ובמיוחד שבאותה העת גרנו בדירה שכורה ולא מונגשת והיינו בדיוק בניסיון לעבור לדירה מונגשת על אף המצב הכלכלי הקשה שנקלענו אליו".
"ואכן", מוסיף מ': "לפני שנה התגייסתי ולאחר חודשיים של טירונות ועוד חודשיים שהייתי בקורס נהגים רחוק מהבית, נשלחתי הביתה לחופשה קצרה ובהמשך הייתי אמור להיות משובץ לשירות קל"ב, בינתיים המשכתי לפנות בבקשה למפקדת האחראית עלי שחייבים אותי בבית, ואני ממש חייב להיות קרוב ולשרת באזור מגוריי. היא ביקשה ממני מסמכים רפואיים וכו' הבאתי את כל המסמכים והיה חסר לי מסמך אחד, ביקשתי ממנה לקדם את העניין ובינתיים אני אארגן לה את המסמך, אבל בחוסר רגישות והתעלמות מוחלטת מהמצב הרגיש שובצתי לשירות בדרום הרחוק כנהג לשבוע".
"בינתיים מהסיום של הקורס - לפני קצת יותר מחצי שנה, מצבו של אבי החמיר ולכן לא הצלחתי להגיע לבסיס הנ"ל בגלל המרחק הגדול ובגלל שהייתי צריך להיות ליד אבי במצבו הקשה. וחרף התחנונים שלי לא עזר כלום ופשוט התעלמו ממני ואף פנו אלי מהבסיס שאליו שובצתי ושואלים אותי מתי אני אגיע, ובצורה קרה, מנוכרת ומנותקת מתעלמים מהמצב הקשה הרגשי שנקלעתי אליו במקום לנסות ולהבין שהמצב רגיש ולגלות הבנה ולהבין שיש פה מקרה חריג.
מאיר מספר בדמעות: "לפני כחמישה חודשים, אבי נפטר ומאותו הרגע נכנסתי למצב רגשי מאוד קשה, ומובן מאליו שבכל הזמן הזה לא היה מעניין אותי כל העניין הזה של הנפקדות. ומיותר לציין מה עבר עלי כבחור צעיר שרואה את אביו נובל ומאבד צלם אנוש עד רגעיו האחרונים, ויותר מכך במקום שאקבל סיוע מהצבא נתקלתי בבירוקרטיות ואטימות שקשה להבינם ולתארם".
כך או כך, על פי עורך דינו מנחם שטאובר, מ' עצור למעלה מ-35 ימים בגין עריקות של מספר חודשים. הוא התייצב על מנת להסדיר את מעמדו ונעצר.
"הפרקליטות הצבאית, במלחמתה ב"עריקים״, איבדה את החמלה האנושית הבסיסית ועותרת לעצור אדם שסעד את אביו אשר היה במצב קשה וסופני. אנו תקווה כי בית הדין הצבאי יקבל את בקשתנו להורות על שחרורו לאלתר", אומר עורך דין שטאובר ל'כיכר השבת'.
המשפחה של מ' מספרת כי הצבא מבקש להותירו בתקופת החגים בכלא, מה שכמובן יגרום למצבו הנפשי הרגיש גם כך להתדרדר עוד. אך כלום מכל זה לא מעניין את רשויות הצבא וכל ניסיונות הדיבור איתן נתקל בחומה בצורה של אטימות.
"זה פשוט בלתי נתפס, האמא של הבחור שהתאלמנה לא מכבר יושבת בבית ולא מפסיקה לבכות ולהתחנן שישחררו את בנה, שגם הוא במצב נפשי לא פשוט בעקבות פטירת האב, אבל נדמה שכל זה לא ממש מפריע לצבא האטום", אומר אחד מבני המשפחה ל'כיכר השבת'.
'כיכר השבת' פנה אל צה"ל כדי לקבל את תגובתם, אך הם עדיין ממשיכים בעיקשותם, למרות ש'כיכר השבת' הציג בפניהם את כל המסמכים הרפואיים הרלוונטיים של אותו בחור, וזו לשון התגובה: "החייל הועמד לדין בגין היעדרות מן השירות שלא ברשות לתקופה של למעלה משבעה חודשים. החייל נעצר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו, לבקשת התביעה הצבאית ובהתאם להחלטת בית הדין הצבאי".
"החייל ביקש לצאת לחופשה. הבקשה נבחנה על ידי הגורמים המוסמכים בבסיס הכליאה, ונדחתה לאחר שנמצא שהחייל אינו עומד בכללים שנוגעים ליציאה לחופשה של מי שנמצא במעצר. ניתנה למשפחתו האפשרות לבקרו בכלא".