אחד מגדולי המקובלים בעם ישראל היה רבי משה חיים לוצאטו, - הרמח"ל, ואחד מתלמידיו ואיש סודו היה מהרי"ק - רבי יקותיאל בן יהודה ליב גורדון (נפטר לאחר שנת תק"ב - 1742).
כותב השורות נחשף לקבוצה מסתורית של יהודים שעוסקים בתורת הרמח״ל וחבורתו שלא על מנת לקבל פרס, ומטרתם לפרסם בציבור הרחב את תורתו, שאינה מפורסמת דיה בעולם התורה.
בפרסום ראשון לפנינו 'ספר תפילות' מרגש אותו כתב מהרי"ק גורדון, איש סודו של הרמח"ל, בתוספת הקדמה, וגם חיבורו 'מראה המוסר' שעד היום היה בכתב יד בלבד.
שמו של הספר - "תפילות החסיד האמיתי"
ספר התפילות המלא
זה כתב יד שכתב גדול תלמידי הרמח״ל רבי יקותיאל גורדון שמעולם לא פורסם, ומפורסם בעילום שם. אחת התפילות היא על בנו שהשתמד. תפילה זו ושאר התפילות משקפים את תורת הרמח״ל ואת ההתמודדות האמיתית בכל מצב, גם כשבן מאבד את הדרך, התפילה יכולה לתת מבט שונה וחיזוק להורים מתמודדים.
זה לא סתם כתב יד שמעולם לא הודפס, אלא זה כתב יד שנותן הצצה איך תורת הרמח"ל מתבטאת מעשית יום יום בכל סיטואציה, אמת, תשובה, תפילה, ומפורסמת כאן בפרסום ראשון באתר החרדי הגדול בעולם 'כיכר השבת', מאת כותב מדור 'היסטוריה ואקטואליה' ישראל שפירא.
• • •
יליד ווילנה היה רבי יקותיאל גורדון, ועבר לאיטליה כדי ללמוד רפואה באוניברסיטת פדובה, שם פגש את הרמח"ל, ולמד ממנו תורה וקבלה.
ר' יקותיאל השתוקק להקדיש עצמו רק ללימוד תורה כרבו, אך הרמח"ל הורה לו כי ימשיך בלימודי הרפואה. בפרוץ הפולמוס כנגד הרמח"ל פעל ר' יקותיאל לטיהור שמו, ואף השיג את הסכמת הגאון מווילנה לספרי הרמח"ל.
ר' יקותיאל גורדון שפרסם את 'המגיד' משמים לו זכה הרמח"ל, הצטער מאד שפרסם זאת, כיון שמפאת כך יצאו כנגדו המערערים, אולם 'המגיד' אמר לרמח"ל כי מהשם יצא הדבר, ואל יחשוש.
רבי יקותיאל האריך ימים ונפטר מעל לגיל 80 בהיותו בוונציה.
מספר ספרים כתב רבי יקותיאל, ורק מעט יצאו לאור. צילומים כתבי היד נמצאים באוניברסיטה העברית, והכתבים עצמם נמצאים בספריות בעולם.
רבינו הרמח"ל כתב הרבה תפילות, ביניהם ספר תקט"ו תפילות המיוסדים על עניין הקיווי, על ייחוד ה' בעולם ועל הגאולה. ר' יקותיאל העתיק והגיה ספר זה, וממנו השתמר הספר עד שזכינו לאורו בדורנו. בעקבות ספר הקיווי כתב ר' יקותיאל תפילות בעצמו בסגנון רבו. לפעמים חתם ר' יקותיאל את שמו על יד ה'תקט"ו תפילות" הנ"ל - ולפעמים חתם באותיות שמו בשינוי הסדר - 'קויתיאל' מלשון קיווי.
לאחרונה נתגלה חתימת מהרי"ק גורדון בסוף ימיו (בשנת תקל"ז) שחותם על שטר מעשי בית דין בווינציא: "יקותיאל שריה בהחסיד מוהר"ר יהודה לייב זצ"ל וילנא".
חיבה יתירה הראה הרמח"ל לתלמידו ר' יקותיאל, ומינה אותו לכמה תפקידים מיוחדים בסדר ובתקנון הישיבה.
ר' יקותיאל היה ממונה על פתיחת הדרשות של רבו בפסוקי ביטחון, ולהכריז: "שימו לבבכם להיות מקווים ומצפים לישועת ה' ציפוי שלם וקיווי חזק".
כאמור, אחת מהתפילות המרגשות ביותר אותה חיבר מהרי"ק גורדון, היא על בנו דוד חי שהשתמד:
"רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, אַתָּה כּוֹנַנְתָּ עוֹלָמְךָ בִּתְשׁוּבָה שֶׁהִקְדַּמְתָּ קוֹדֶם שֶׁבָּרָאתָ אֶת הָעוֹלָם... כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעוּרָיו... שֶׁתָּסִיר מִבְּנִי [דוד חי] אֲשֶׁר יָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה, מַחְשְׁבוֹתָיו הָרָעִים וְהַמְכוֹעָרִים, וְרוּחַ שְׁטוּת אֲשֶׁר נִכְנַס בּוֹ לָצֵאת מִדַּת אֱמוּנָתֵנוּ וְתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה חַס וְשָׁלוֹם... וְתִגְעוֹר בְּרוּחַ שְׁטוּת אֲשֶׁר נִכְנַס בּוֹ... אָבִי אַב הָרַחֲמִים רַחֵם עָלַי, חוּס וַחֲמוֹל עָלַי וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי, שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ עָלָיו הַמַּיִם הַזֵּדוֹנִים, כִּי אֵיךְ אוּכַל וְרָאִיתִי בָּרָעָה אֲשֶׁר יִמְצָא אוֹתוֹ, וְאֵיךְ אוּכַל לִרְאוֹת בָּרָעָה אֲשֶׁר יִמְצָא בְּאָבְדַן מוֹלַדְתִּי, בִּבְנִי אֲשֶׁר יָצָא מִמֵּעַי לִהְיוֹת לִי לְחֶרְפָּה וּלְבוּז לְכָל מִשְׁפַּחְתִּי".
מסתבר שתפילתו של מהרי"ק גורדון על בנו עזרה, ודוד חזר בתשובה.
סוף הסיפור על חזרתו בתשובה נמצא בספר הזיכרונות של אדמו"ר הריי״ץ מליובאוויטש (פרקים ק״ט – קי״ג) שכתב על רבי משה מפוזנא סבא רבא של בעל התניא, שהלך להתווכח בוותיקן עם קרדינלים נגד הנצרות.
במהלך הוויכוח פגש שם יהודי בשם גדליה משה גורדון שהוא בנו של רופא יהודי מפורסם מווילנא שאביו למד רפואה בפאדובה ולמד שם קבלה מגדולי הדור (סיפור זה, זהה במדויק לבנו של מהרי"ק גורדון!).
ממשיך אדמו"ר הרייצ' וכתב שהבן הגיע גם לאיטליה ללימודי מדעים ובמהלך לימודיו באקדמיה של האפיפיור התפתה לנצרות וכמעט שהתנצר, ולאחר שר' משה מפוזנה סבא רבה של בעל התניא חיזקו באמונה, הוא חזר בתשובה והחזיר בתשובה עוד יהודים שהיו עימו שם.
גרסתו של אדמו"ר הרייצ' היא אחת לאחת כפי שנחשף בכתב היד של מהרי"ק גורדון, והיא זהה להפליא זולת שמו הפרטי של בנו של מהרי"ק.
כך שמדהים לגלות את שם המשפחה של מהרי"ק גורדון, בכתבי אדמו"ר הרייצ', כולל כל סיפור חייו, שכמפורסם חוקרים אקדמאים מטילים ספקות באמינותו, וכאן קיבל אדמו"ר הרייצ' סעייתא מכתב ידו של מהרי"ק גורדון, דבר שמביא הוכחה רבה לגרסתו של הרייצ' בנושא הכאוב של ר' משה בנו הצעיר של 'בעל התניא' וגלגול חייו כמפורסם.
• • •
ספר התפילות הנדיר אותו אנו מפרסמים לראשונה מכתב ידו של מהרי"ק גורדון איש סודו של הרמח"ל מובאים כמה תפילות, כדלהלן:
תפילה על התשובה. תפילה שיקבל תשובת עמו ישראל. תפילה על בן שיצא לתרבות רעה. תפילה על אשה הרה. הודאה ובקשה על העתיד. תפילות על סדר שם מ"ב, סדר א"ב, סדר שם כ"ב. תפילה לבית הקברות. חשבון הנפש. הודאה על הרפואה. תפילה על אריכות הגלות ולימוד זכות. תפילה על גזירת השרים.
כמו כן מובא נספח שמספר את ייסוד החבורה מחדש בונציה, ואת ספרו שגם היה עד כה בכתב יד, 'מראה המוסר', בו הוא נוקט בגישה מעניינת שהאדם יביא במראה וידבר לעצמו כי מאחרים קשה לשמוע מוסר.
הכתב יד שייך לספריה הבודליאנית של אוניברסיטת אוקספורד.
נמליץ לקוראי 'כיכר השבת' להוריד את הקובץ ולהשתמש בו לקראת הימים הנוראים, ימי התשובה. נביא כאן שתי תפילות שימושיות, על התשובה האישית של כל אחד, ואת התפילה המרגשת שחיבר על בנו, שזכה לחזור לחיק האמונה בזכות סבא רבה של 'בעל התניא'.
תפילה על התשובה
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אֶחָד יָחִיד וּמְיוּחָד, אֲדוֹן הַסְּלִיחוֹת וְהָרַחֲמִים, יוֹצְרִי וּמוֹשִׁיעִי וּמִשְׂגַּבִּי, יָדַעְתִּי כִּי עָצְמוּ חַטָּאוֹתַי וַעֲוֹנוֹתַי מִלִּסְפּוֹר, וְעַתָּה נִתְעוֹרַרְתִּי לְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשַׂי וּלְהַפְלִיא עֲלֵיהֶם הַפְלֵא וָפֶלֶא עַל גּוֹדֶל הָרָעוֹת אֲשֶׁר עָשִׂיתִי, וְשַׁבְתִּי וְרָאִיתִי תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ אֲשֶׁר חָשַׁךְ בַּעֲדִי, וְחָקַרְתִּי וְדָרַשְׁתִּי וְשָׁאַלְתִּי בְּחָכְמַת רְפוּאָתִי, וְלֹא מָצָאתִי שׁוּם צֳרִי וְתַחְבּוֹשֶׁת כִּי אִם לְהִשְׁתַּטֵּחַ לִפְנֵי כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ בִּתְפִלָּה בִּתְחִינָּה וּבַקָּשָׁה, בִּבְכִי וּצְעָקָה עַל רוֹב עֲוֹנוֹתַי, כִּי יָדַעְתִּי עֶרְכִּי וְשִׁפְלוּתִי וְרֵיקוּתִי וְדַלּוּתִי וַאֲפֵלָתִי וְחֶסְרוֹנִי, אַךְ הִכַּרְתִּי מְעַט כְּפִי שִׂכְלִי, מְעַט מֵרוֹמְמוּתְךָ וְרַחֲמֶיךָ וַחֲסָדֶיךָ הַמְרוּבִּים, אַתָּה הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדוֹן אֲדוֹנִים מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים חַי עוֹלָמִים, אַתָּה אֶחָד בָּהֹוֶה וְאַתָּה בָּעוֹבֵר וָעָתִיד, כָּל דְּרָכֶיךָ צֶדֶק וּמִשְׁפָּטֶיךָ יְשָׁרִים, אַתָּה אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, וְגַם חָפֵץ חֶסֶד כִּי חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה, וּמַצְדִּיק בְּרִיּוֹתֶיךָ בְּרַחֲמִים רַבִּים, מוֹרֶה חַטָּאִים בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָּהּ, אַתָּה מְרַחֵם חִנָּם עַל מַעֲשֵׂי יָדֶךָ, אַתָּה עֵינוֹ שֶׁל עוֹלָם, מַשְׁגִּיחַ בָּעֶלְיוֹנִים וּבַתַּחְתּוֹנִים יַחַד בִּסְקִירָה אַחַת בְּעֵין חֶמְלָתְךָ עַל הַכְּלָל וְעַל הַפְּרָט, אַתָּה זָן וּמְפַרְנֵס כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִקַּרְנֵי רְאֵמִים עַד בֵּיצֵי כִּנִּים, אַתָּה אֲבִי יְתוֹמִים וְדַיַּין אַלְמָנוֹת, אַתָּה שׁוֹמֵר בְּרִית רִאשׁוֹנִים לְאוֹהֲבֵי וּלְשׁוֹמְרֵי מִצְוֹתֶיךָ, אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, אֵין אַתָּה מְקַפֵּחַ שְׂכַר כָּל בִּרְיָה אֲפִילּוּ לַמַּכְעִיסֶךָ, וַאֲנִי בָּשָׂר וָדָם גּוּשׁ עָפָר, אֵפֶר דָּם מָרָה בָּשָׂ"ר בּוּשָׁה סְרוּחָה רִמָּה, נוֹד מָלֵא צוֹאָה, גּוּף נָגוּף קְצַר יָמִים שְׂבַע רוֹגֶז, מוּכָן לְכָל רָעוֹת וְהַפְּגָעִים הַמִּתְרַגְּשׁוֹת וּבָאוֹת לָעוֹלָם. יְהִי רָצוֹן לְפָנֶיךָ שֶׁתְּדִינֵנִי לְכַף זְכוּת לְכַפֵּר עַל כָּל עֲוֹנוֹתַי, כִּי לֹא לְהַכְעִיסְךָ נִתְכַּוַּנְתִּי כִּי אִם לְמַלֹּאות תַּאֲוַת גּוּפִי הֶעָכוּר וְהַגַּשְׁמִי, וְאַחַר עֲשׂוֹתִי הֶעָוֹן וְהָאַשְׁמָה נִצְטַעַרְתִּי מְאֹד. אַתָּה ה' יָדַעְתָּ כִּי בּוֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת אַתָּה, וְהִנְּנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ חֶסֶד וַחֲנִינָה, הֶרֶב כַּבְּסֵנִי מֵעֲוֹנִי וּמֵחַטָּאתִי טַהֲרֵנִי, וְאִם אֲנִי אֵינִי כְּדַאי לַחֶסֶד הַגָּדוֹל הַזֶּה, עֲשֵׂה עִמִּי צְדָקָה כְּמוֹ שֶׁעוֹשִׂין עִם כָּל עֲנִיִּים הַמַּחֲזִירִים עַל הַפְּתָחִים, גַּם שֶׁיּוֹדְעִין שֶׁהֵם אֵינָן כְּדָאִין, כֵּן אֲנִי הֶעָנִי עַתָּה מְחַזֵּר עַל פִּתְחֵי רַחֲמֶיךָ לְבַקֵּשׁ מִמְּךָ צְדָקָה, וּתְחַשְּׁבֵנִי כְּשׁוֹטֶה וּכְנִפְגַּע הָעוֹשֶׂה רַע בְּלֹא דַּעַת וּתְבוּנָה, כִּי רוּחַ שְׁטוּת פָּגַע בִּי וְנִכְנַס בְּקִרְבִּי לַעֲשׂוֹת הָרָע, וְלִבִּי שָׁלֵם עִמְּךָ לָכֵן אֲנִי שׁוֹאֵל מִמְּךָ שֶׁתַּעֲשֶׂה עִמִּי חֶסֶד כִּי עָנִי הָגוּן אֲנִי וּבֶן טוֹבִים, בֶּן אֲבוֹתַי הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה, בִּזְכוּתָם תַּעֲשֶׂה עִמִּי חֶסֶד לְכַפֵּר עַל עֲוֹנוֹתַי, וְתַחֲזִירֵנִי בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵימָה לְפָנֶיךָ, וּבְכֹחֲךָ הַגָּדוֹל תַּגְבִּירֵנִי עַל יִצְרִי הָרוֹדֵף אַחֲרַי בִּרְדִיפָה מְלֵיאָה, וְאֵלֶיךָ הַמִּצְוָה לְהַצִּיל הַנִּרְדָּף מִן הָרוֹדֵף כִּי גּוֹאֵל אַתָּה לְנִשְׁמָתִי הַחֲצוּבָה מִמְּךָ וְאֵין גּוֹאֵל קָרוֹב מִמֶּךָּ, וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶיךָ עַל אֲמָתְךָ כִּי אֵין זוּלָתְךָ לִגְאוֹל, יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגוֹאֲלִי:
תפילה על בן שיצא לתרבות רעה
רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, אַתָּה כּוֹנַנְתָּ עוֹלָמְךָ בִּתְשׁוּבָה שֶׁהִקְדַּמְתָּ קוֹדֶם שֶׁבָּרָאתָ אֶת הָעוֹלָם, כִּי מֵרֹאשׁ אַתָּה יָדַעְתָּ כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעוּרָיו: וְאֵין אָדָם צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה טּוֹב וְלֹא יֶחֱטָא, כִּי יְצִיר כַּפֶּךָ אֲשֶׁר בָּרָאתָ וְיָצַרְתָּ אוֹתוֹ בָּאָרֶץ מִצְוָה אַחַת צִיוִּיתָ אוֹתוֹ וְלֹא עָמַד בָּהּ, כִּי מִי יָכוֹל לָדוּן עִם מִי שֶׁתַּקִּיף מִמֶּנּוּ, וְעִם כָּל זֶה בָּרָאתָ עוֹלָמְךָ בְּמָזוֹר וּתְרוּפַת הַתְּשׁוּבָה, שֶׁאַתָּה רוֹצֶה בוֹ לְהַחֲזִיר כָּל רַע לְטוֹב לְהַרְאוֹת תּוֹקֶף יִחוּדְךָ שֶׁלֹּא יֵשׁ מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה כְחָכְמָתֶךָ וְכִגְבוּרָתֶךָ, וַאֲפִילּוּ מְנַשֶּׁה מֶלֶךְ יְהוּדָה שֶׁהִרְבָּה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֶיךָ מִכֹּל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו וְהֶעֱמִיד צֶלֶם בְּהֵיכַל קָדְשֶׁךָ, קִבַּלְתָּ תְשׁוּבָתוֹ אֲשֶׁר שָׁב לְפָנֶיךָ בְּעֵת צָרָתוֹ. יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, אֲשֶׁר כָּל בִּטְחוֹנִי אֵינוֹ רַק בָּךְ, שֶׁאֵין מִי שֶׁיּוֹשִׁיעֵנוּ זוּלָתֶךָ, שֶׁתָּסִיר מִבְּנִי [דוד חי] אֲשֶׁר יָצָא לְתַרְבּוּת רָעָה, מַחְשְׁבוֹתָיו הָרָעִים וְהַמְכוֹעָרִים, וְרוּחַ שְׁטוּת אֲשֶׁר נִכְנַס בּוֹ לָצֵאת מִדַּת אֱמוּנָתֵנוּ וְתוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה חַס וְשָׁלוֹם, וְכָל מַחְשְׁבוֹתָיו אֵינָם כִּי אִם לְהַכְעִיסֵנִי וְלַעֲשׂוֹת כָּל הַתּוֹעֵבוֹת וְתַאֲווֹת גּוּפָנִיּוֹת, אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא, וְתָסִיר מִלִּבּוֹ כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת, וּזְכוּת דָּוִד הַמֶּלֶךְ יָגֵן עָלָיו, וְיַעֲמוֹד לוֹ אֲשֶׁר שְׁמוֹ חָתוּם בּוֹ, וְשָׂמוּ בּוֹ בַיּוֹם אֲשֶׁר הִכְנִיסוּ אוֹתוֹ לִבְרִיתְךָ הַקָּדוֹשׁ:
ה' אֱלֹהַי, פָּנִיתִי אֶל יָמִין וְאֵין עוֹזֵר, וְלִשְׂמֹאל וְאֵין תּוֹמֵךְ, וְאַתָּה הוּא כֹּל יָכוֹל, וּמֵפֵר עֲצַת עֲרוּמִים וְדַעְתָּם תְּסַכֵּל, וְאַתָּה הוּא הַשּׁוֹלֵט עַל כָּל כֹּכְבֵי מְרוֹמִים וּכְסִילֵיהֶם, וּמְהַפֵּךְ מַזָּלֵיהֶם כְּפִי רְצוֹנֶךָ, כִּי אֵין מַזָּל לְיִשְׂרָאֵל כִּי מֶמְשַׁלְתְּךָ עַל כֻּלָּם, וְכַאֲשֶׁר חָפַצְתָּ תַּעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁאָמַרְתָּ לְאַבְרָהָם אָבִינוּ: צֵא מֵאִצְטַגְנִינוּת שֶׁלְּךָ, וְהָפַכְתָּ מַזָּלוֹ לְטוֹבָה, כֵּן תַּהֲפוֹךְ מַזָּלוֹ שֶׁל בְּנִי [דוד חי] לְטוֹבָה, אֲפִילּוּ אִם מַזָּלוֹ וַעֲוֹנוֹתַי וַעֲוֹנוֹתָיו גָּרְמוּ לַעֲשׂוֹת כָּל הָרָעוֹת, תַּהֲפוֹךְ לוֹ עַתָּה שֶׁיָּשׁוּב עַתָּה מִמַּחְשְׁבוֹתָיו הָרָעִים, וְתִגְעוֹר בְּרוּחַ שְׁטוּת אֲשֶׁר נִכְנַס בּוֹ, וְעַתָּה אֲנִי אָבֹא לַכֶּסֶף וְלַזָּהָב בַּסֵתֶר כְּדֵי שֶׁיָּשׁוּב מִמַּחְשְׁבוֹתָיו הָרָעִים וִיקַבֵּל עָלָיו אֱמוּנָתֶךָ, וְאַף עַל פִּי שֶׁחָטָא יִשְׂרָאֵל הוּא, עֲשֵׂה לְמַעַן בְּרִיתְךָ הַקָּדוֹשׁ הֶחָתוּם בִּבְשָׂרוֹ:
אָבִי אַב הָרַחֲמִים רַחֵם עָלַי, חוּס וַחֲמוֹל עָלַי וְאַל אֶרְאֶה בְּרָעָתִי, שֶׁלֹּא יָבוֹאוּ עָלָיו הַמַּיִם הַזֵּדוֹנִים, כִּי אֵיךְ אוּכַל וְרָאִיתִי בָּרָעָה אֲשֶׁר יִמְצָא אוֹתוֹ, וְאֵיךְ אוּכַל לִרְאוֹת בָּרָעָה אֲשֶׁר יִמְצָא בְּאָבְדַן מוֹלַדְתִּי, בִּבְנִי אֲשֶׁר יָצָא מִמֵּעַי לִהְיוֹת לִי לְחֶרְפָּה וּלְבוּז לְכָל מִשְׁפַּחְתִּי, וְזֶה הוּא רַע אֲשֶׁר לֹא אוּכַל לְהֵרָפֵא לְעוֹלָם:
חַנּוּן וְרַחוּם אַתָּה ה', אַף עַל פִּי שֶׁאֵינִי כְּדַי שֶׁתַּעֲשֶׂה לִי הַפֶּלֶא הַזֹּאת, וְאַתָּה אָמַרְתָּ לְמֹשֶׁה עַבְדֶּךָ: וְחַנּוֹתִי אֶת אֲשֶׁר אָחוֹן, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ כְדַי, אִם לוֹקֵחַ בְּנִי מִבְּנוֹת חֵ"ט כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים הָרָעִים אֲשֶׁר אֶחְיֶה כָּל יָמַי בְּחֶרְפָּה וָבוּז כָּל הַיָּמִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא חַס וְשָׁלוֹם:
צַדִּיק אַתָּה ה' עַל כָּל הַבָּא עָלַי, כִּי אֱמֶת עָשִׂיתָ וַאֲנִי הִרְשַׁעְתִּי, וַאֲנִי מִתְחָרֵט עַתָּה עַל כָּל עֲוֹנוֹתַי וּפְשָׁעַי שֶׁעָשִׂיתִי לְפָנֶיךָ, וַאֲנִי מִתְפַּלֵּל וּמְבַקֵּשׁ מִלְּפָנֶיךָ שֶׁתַּדְרִיכֵנִי בִּנְתִיב מִצְוֹתֶיךָ כִּי בוֹ חָפָצְתִּי, תִּפְתַּח לִי בַּחֲסָדֶךָ הַמְרוּבִּים פֶּתַח כְּחוּדָּהּ שֶׁל מַחַט וְהוֹשִׁיעֵנִי לְמַעַן שְׁמֶךָ כִּי אֵין זוּלָתְךָ לִגְאוֹל, וְתַחְתּוֹר לִי חֲתִירָה מִתַּחַת כִּסֵּא כְּבוֹדֶךָ לְקַבֵּל תְּפִילָּתִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, שֶׁאַתָּה מְרַחֵם עַל כָּל מִי שֶׁבָּא לַחֲסוֹת תַּחַת צֵל כְּנָפֶיךָ, וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ תַּסְתִּירֵנִי מִכָּל הַמְקַטְרְגִים, שִׂים דִּמְעָתִי בְּנֹאדֶךָ וְתַעֲשֶׂה מִדִּמְעָתִי נַחַל שׁוֹטֵף, לִרְחֹץ בָּהֶם עֲוֹנוֹתַי וַעֲוֹנוֹת בְּנִי [דוד חי], וְתוֹצִיאֵהוּ מִן הֲמַאֲסָר הַזֶּה אֲשֶׁר הוּא חָבוּשׁ עַתָּה בְּבֵית הָאֲסוּרִים שֶׁל ס"מ הָרָשָׁע, וְכָל חַיָּילוֹתָיו הַסּוֹבְבִים אוֹתוֹ מִכָּל צַד, וְאֵינָם מַנִּיחִים אוֹתוֹ לִבְרוֹחַ מִפַּחִים אֲשֶׁר טָמְנוּ לוֹ לָרֶדֶת אוֹתוֹ לְבוֹר שַׁחַת חַס וְשָׁלוֹם וְאֵין עוֹזֵר לוֹ, אַתָּה ה' הֱיֵה עוֹזֵר לוֹ מִצָּרָיו, אַתָּה ה' שֶׁאַתָּה הוּא הַמַּתִּיר אֲסוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר בְּךָ: לֵאמֹר לַאֲסוּרִים צֵאוּ וְלַאֲשֶׁר בַּחֹשֶׁךְ הִגָּלוּ. וְהַסּוֹמֵךְ נוֹפְלִים כְּחָכְמָתְךָ אֲשֶׁר אֵין לוֹ קֵץ וְתַכְלִית, הַרְאֵה נִפְלְאוֹתֶךָ וְאוֹתוֹתֶיךָ אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ, וְיֵשׁ ה' עִמָּנוּ וְלָמָּה מְצָאַתְנוּ כָּל זֹאת, וְאִם עֲוֹנוֹתֵינוּ וַעֲוֹנוֹתָיו עָנוּ בָּנוּ, סְלַח נָא עַתָּה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא הַמְחוּלָּל בַּגּוֹיִם, וְתֵן בְּלֵב הַמְמוּנִּים עַל הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר הוּא שָׁם, שֶׁלֹּא יְקַבְּלוּ אוֹתוֹ וְיִגְרְשׁוּ אוֹתוֹ מִשָּׁם, וּתְסַכֵּל עֲצָתָם וְתַהֲפוֹךְ וּתְבַלְבֵּל עֲצָתָם בִּזְכוּת כָּל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ, וּבִזְכוּת אֲבוֹתַי אֲשֶׁר בָּרְחוּ מֵאֱמוּנָה הַזֹּאת וְקִבְּלוּ אֱמוּנָתֶךָ, וְאַל תִּזְכּוֹר לָנוּ עֲוֹנוֹת רִאשׁוֹנִים, מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶךָ כִּי דַּלּוֹנוּ מְאֹד כִּי בְךָ לְבַד בָּטָחְתִּי, כִּי אַתָּה הוּא מֶלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִׁיעַ וּמָגֵן, חָנֵּנִי ה' חָנֵּנִי וְהָאֵר פָּנֶיךָ עַל מִקְדָּשְׁךָ לְמַעַן אֲדֹנָי:
ה' אַל תְּאַחַר, הוֹשִׁיעֵנִי ה' וְנִוָּשֵׁעַ כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה, יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגוֹאֲלִי, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלּוֹת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרַחֲמִים. בָּרוּךְ אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה:
- לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: sisraerl@gmail.com