"סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֺתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם", זו מסקנת דברי קהלת. הפוליטיקאים החרדים אימצו את המסקנה המתבקשת וטוב שכך. הויכוח הרוחני-אידיאולוגי הסתיים בהבנות הדדיות, הויכוחים האישים על מיקומים ומי בראש! נדחו לעתיד, שבמציאות הפוליטית הישראלית בהחלט יכול להיות יותר קרוב מרחוק. הסכמי-העבר החתומים, שרירים וקיימים, מוסר-השכל למי שפקפק בתועלת חתימתם.
״אין לך כלי שהוא מחזיק ברכה אלא שלום״, השלום בין פלגי היהדות החרדית האשכנזית שהוכרז אד-הוק, הינו שלום קר, צונן על גבול הקפוא ורק מאחר והסוגיה החינוכית עמדה על הפרק והוסדרה, לא התאים לפתח את הויכוח הכוחני הקיים, שמעיב. יחסי הכוחות בפוליטיקה החרדית מחייבים בחינה מחודשת. ה-׳פרונקל׳ מלא מוגלה מבעבעת שתתפרץ. גם באם הונחה כרגע רטייה מצננת על הפצע, זה לטווח קצר ובגלל הסכם-חתום.
העתיד הקרוב אפוף ערפל, מתח וחשדנות הדדית. הרבה מעבר לכך. מגזרים שלמים לא מחוברים, חוגים חשובים שהתנתקו, עשרות אלפי קולות פוטנציאלים שנאבדו, וכבר קשה להחזירם. המספרים לא משקרים, למרות הגידול היחסי במתבגרים חרדים בספר הבוחרים המעודכן, המפלגה קופאת על 7 נציגים ובקושי רב.
האיחוד בציונות-הדתית ומפלגת נועם החרדלי״ת, מציל מנדט ליהדות-התורה והשבת. לו איתמר בן-גביר היה הולך לבד, אלפי צעירים היו נוהים אחריו וגם עכשיו הוא ישאב קולות פוטנציאלים. הציבור החרדי ברובו המוחלט מצביע: ׳ככל אשר יורוך׳, אך ׳לא אוהב׳ את המפלגה. לכולם יש ביקורת, חסידים, ליטאים, חולצות כחולות, חוגים שלא מיוצגים כלל. המציאות שלטובים ומוצלחים אין כלל אפשרות להתמודדות, מאחר ואינם מזוהים עם חוג, משפחה ו-או חצר מאד מסוימת, מרחיקה המונים. לא-אוהבים זה ביטוי דל ומכובס, גם למי שמצביע אנוס עפ״י הכרוז ורבותינו. באם לא יבוא שינוי דרמטי באפשרות לבחור למוסדות המפלגה ולהיבחר מטעם המפלגה, אין סיכוי לצמיחה וגידול הכוח החרדי שקופא על שמריו עידן. לנבחרים זה לחלוטין לא אכפת, טוב להם. הם אינם צריכים חברים נוספים שיבלבלו להם במוח ויבואו עם דרישות. גפני יהיה יו"ר ועדת הכספים וגולדקנופף שר, ללא קשר למספר ושובל הח"כים שמאחוריהם. שעוד מאן דהוא יקבל תפקיד בכיר ועצמאי, ולא סגן-שר אבוד ואנמי, מיותר.
הפעם זה שונה. כל בחירות הינם קריטיות לחינוך החרדי ולאפשרות לחיות חיים חרדיים במדינה היהודית. הפעם יותר מתמיד, על כף המאזנים מונח העתיד היהודי של המדינה, והאפשרות האינדיבידואלית של היחיד והפרט לחיים יהודים בארצנו. מ-שבת בפרהסיה, קדושת הכותל, כשרות, חמץ בפסח, ועד להתערבות בוטה בתכני החינוך. נושא גיוס בני הישיבות נדחה ונדחה לבקשת הממשלה, אך יגיע יומו! נכון, גם במדינות גויות יש חיים יהודים, שם אין שנאה בוטה לכל אשר יהודי-יהדות יכונה. שנאת עם הארץ לתלמיד חכם. אצלנו כאן והיום, הכוונה בכוונת מכונן לפגוע בכיס של ההורים החרדים כדי לחנכם ולא רק את ילדיהם. גזרת המעונות שהוקפאה זמנית ע״י בג״ץ, פרי מוחו הקודח של איווט האיום, ההסכמים החדשים עם המורים, שלא חלים במפגיע וכדי לפגוע, על צוותי החינוך של החינוך החרדי כולל בנות שלומדות ליבה. בתכנית שלא מוסתרת, צמצום דרמטי בהשתתפות מימון הממשלה בחינוך החרדי מגיל הגן ועד תיכון, למוסדות שלא יתאימו וישנו את תכנית הלימודים עפ״י הוראות משרד החינוך שיעודכנו, אותו משרד באותה הנהגה, שהוציא את לימודי התנ״ך מבחינות הבגרות וביטל את השעות למסורת ישראל בחינוך היסודי.
בשיטות האנטישמיות הידועות הם מכוונים לכיס של כולנו. 53 מיליארד שח לצרכים ייחודיים של המגזר הערבי, יש ויש. השוואת תנאים ואמצעים למגזר החרדי, אין, רוצים לקצץ במה שקיים. סיפור הסכמי השכר החדשים עם המורים שלא כוללים את החינוך החרדי, היה אמור להעלות את החכי״ם החרדים על בריקדות. העובדה שהתקווה והאמונה להחליף את השלטון הקלוקל בקרוב ממש, ציננה את האווירה והתגובה. סיפור הקיפוח החרדי במכרזי הדיור בקרית-גת הזעיק את החכי״ם החרדיים בראשות ח״כ הרב יעקב אשר, עזות הפנים של השר הממונה, זאב אלקין חובש הכיפה, אסור שתשכח, גם הוא בא לחנך. שר כושל ונכשל שהוא בדיחה במשרד שהוא בראשו, מצא בקעה להתגדר בה, נקמה בציבור החרדי שלא שותף לכת הרלבי״ם שהוא מראשיה.
בבחירות הממשמשות המפלגות החרדיות חייבות להצליח. הן חייבות כי לנו, לציבור אין אפשרות אחרת. זו מלחמת אין ברירה. הממשלה הקיימת ממשלת השיסוי, שמה אותנו על המוקד ולא רק ליברמן. מעצם אי היותנו חברים בכת הרלבי״ם, אנו מסומנים. קדנציה נוספת שלהם ונצטרך לבנות את הבית היהודי בנחלת אבות מחדש, לקומם הריסות אם בכלל, לא רק בגלל הנזק הכספי להורים ולמורים.
בידינו הדבר. זו עת חירום ומבחן, מלחמה על הבית. ניתן להחזיר את מרבית הקולות הפוטנציאליים הביתה, ניתן לקשור ולשלהב את הדור הצעיר ולחבר מגזרים נוספים שהתרחקו, התנתקו.
ניתן להגיע ל-8 ואפילו 9 מנדטים כבר עכשיו. לצורך כך חייבים לשנות עכשיו מדיניות ולהודיע על שינוי דרמטי, פתיחת השורות. בשלב הראשון להודיע מיידית על סוג של מבחן כוחות ו-או בחירות פנימיות עתידיות, שיערכו לאחר הבחירות הקרובות ועל פי הם, יקבע סדר המועמדים ויחסי הכוחות לעתיד. בנוסף הכרזה על סוג של פריימריז פתוחים, שבהם תינתן אפשרות להציג מועמדות לכל מי שימצא ראוי ע״י ועדת רבנים מיוחדת שתוקם לצורך כך.
האפשרות העתידית לשינוי והזרמת דם חדש, רענן, מוכשר, תוסס לעשייה הפוליטית בכנסת וברשויות המקומיות, מציאות שבה הקהל יכול לבחור את המועמד/ים המקובלים עליו מתוך רשימה סגורה מאושרת, העובדה שאישים מוכשרים ומחוננים יוכלו להיבחר לעשיה, גם באם אינם מזוהים עם חצר או חוג בולט גדול וחשוב, תביא לשינוי דרמטי, חיבור ואחדות כבר בבחירות הקרובות. זהו השינוי המתבקש ונדרש. כך ניתן להצליח כבר בבחירות הקרבות ובאות.
בידינו הדבר.