דף נט
*דבר שלב"ל לשמואל. *מלאכות האשה לבעלה.
א. שמואל פוסק הכא כר''י הסנדלר שהמקדיש מעשה ידי אשתו המותר חולין כיון שאין אדם מקנה דבר שלב''ל, ומאידך גבי אשה שאסרה בקונם את מעשה ידיה על בעלה פסק כר''י בן נורי שסובר שעליו להפר כיון שיחול כאשר יגרשנה אפילו שלא בא לעולם. ומתרצינן 1. הלכה כוותיה ומשום שמא תעדיף, ודחי א''כ הו''ל למימר הכי. 2. בקונמות אפשר לאסור דבר שלב''ל כמו שאוסר על עצמו את פירותיו של חבירו, ודחי דאכתי א''א לאסור את פירות חבירו על חבירו. 3. באומרת שכאשר תתגרש יקדשו ידיה לעושיהם, ודחי שיהא בידיה רק לאחר זמן כעת אינו בידה להתגרש ועל אף שגופה בידה אינה יכולה לגרש את עצמה כלל. 4. למסקנא שאני קונמות שהם קדושת הגוף.
ב. מלאכות שהאשה עושה לבעלה 1. טוחנת בריחים של יד או מטחנת, אופה, מכבסת, מבשלת, מניקה לב''ה ולא לב''ש, מצעת המטה ועושה בצמר. ולרבי חייא אין אשה אלא ליופי, בנים, ותכשיטין. 2. הכניסה שפחות וכן בצמצמה וראויה, באחת אינה טוחנת אופה ומכבסת דיש לדאוג גם לשפחה, שתים מבשלת ומניקה משום ארחי ופרחי, שלש מצעת המטה ועושה בצמר דיש אורחים מרובים, ארבע יושבת בקתדרא דמסייעות יחד. 3. חייבת לבעלה מזיגת הכוס הרחצת פניו והצעת סדיני המטה, ונדה אסורה בזה. 4. אם אין לה מלאכה, לרבי אליעזר כופהּ לעשות בצמר מפני שהבטלה מביאה לידי זימה וכן הלכה, ולרשב''ג אף במדירה ממלאכה יוציא משום שעמום, ואיכא בינייהו אשה שמשחקת ואינה עובדת דשייכא זימה ולא שעמום. 5. א''א לכפותה שתשמש את אביו או בנו וכן לתת תבן לבהמתו ולעשות בפשתן.
שאלות לחזרה ושינון
א. הסתירה בדעת שמואל בדבר שלא בא לעולם והתי' (4)
ב. המלאכות שהאשה עושה לבעלה (5)