"אלוללללללל" | מה היחס הנכון לחודש הרחמים והסליחות?!

"אלולללל", זועקים כולם.

• • •

"אין מי שאלול לא עושה אצלו בלב משהו", פותח הרב אשכנזי את שיחתנו, "ליהודי יש געגוע להיות קשור, הקב"ה הכניס בתוך כל אחד מאיתנו משהו ממנו. באלול הוא קורא לנו 'שובו בנים שובבים'".

בפורים זה קל, בפורים שמחים. באלול זה שונה. זה או "המלך בשדה" או "הדגים רועדים", איך צריך לקחת נכון את אלול?

"שתי הדרכים נכונות, לא אני אבוא להכריע - אני חסיד ואנסה לשווק את הדרך שלי ויש לדעת כי אלו ואלו דברי אלוקים חיים ולכל בן אדם יש סגנון משלו, הרי גם המחלוקת של הלל ושמאי היתה בגלל האופי של כל אחד מהם. גם שאני מציג כיוון אחד, אינני שולל כיוון אחר.

"וכך נראה לי שנכון להתייחס לאלול: השאלה מהי נקודת המוצא. האם אני טוב עד שיוכח אחרת או אני רע עד שיוכח אחרת? אצל החסיד התפיסה היא שהוא קדוש, העולם קדוש והקב"ה הוא קדוש. אלול מחדד יותר את הקשר שלנו עם הקב"ה.

"אם אני טוב במהוות שלי, הטעות שלי היא בסך הכל מעידה. כשילד בא לבקש סליחה מאבא ואמא, ברור לו שהבית זהו המקום שלו. הוא אומנם מעד, אבל הוא קשור לבית הזה, אז ובא ומבקש סליחה.

"חשוב לדעת, על הרמאים אנחנו לא מדברים. אלא על היהודים הפנימיים. אנו מדברים על הרצון של כל יהודי להיות קשור להקב"ה".

ולכן גם נעצור יהודי להניח תפילין ברחוב, כי לא משנה לנו מה הוא עשה לפני זה ומה הוא יעשה אחר כך...

"בדיוק. אני והמלך אחד. אלא מה, יש גם יצר הרע. אבל זה מלחמה שהיא בשביל לחזק את הטוב שבי.

"אביא דוגמא שראיתי באתר שלכם, 'כיכר השבת': היה יהודי שהיה שליח ציבור בבית כנסת גדול עם אלף יהודים. הגיעה הקורונה והוא מתפלל תחת העץ. כל האלול שלו היה עצוב. לפני ראש השנה הוא קיבל טלפון, הציעו לו לבוא לישיבה לנוער בסיכוי. זה היה קשה. הם לא בנויים לתפילות ארוכות. אבל רגע אחד היה שווה בשביל כל הנסיעה לשיבה שם.

"היה שם בחור שסיפר כי בעבר הוא היה מהטובים של ישיבה מאוד נחשבת אך לאט לאט מצא את עצמו נזרק עד כי הוא נסע להודו, למקום הכי רחוק. יום אחד הוא פוגש חבר שלמד אתו בישיבה. הם התחבקו והחבר ה'דוס' שואל אותו האם הוא בקשר עם ההורים. ענה הבחור שלא. אמר לו החבר: 'אצלנו מדברים שמאז שעזבת ההורים שלך לא נועלים את הדלת של הבית. שמא תעבור ברחוב סורוצקין בירושלים בשעה שתיים בלילה ותעלה רק להרגיש את הידית של הדלת וכאשר תעשה את זה – הידית תהיה פתוחה לקבל אותך'. באותו רגע הוא עלה על המטוס וחזר הביתה. אחרי כמה חדשים הוא חזר למסלול.

"אלול זה נקודת המוצא שאני מחכה להתעורר כמו בסיפור 'רק להרגיש את הידית'. אוגוסט היה ספא לגוף ואלול זה ספא לנשמה".

ולא משנה אם זה מיראה או שמחה, העיקר להתחבר?

"הנקודה שיהיה אצל יהודי ההכרה שזה המקום הטבעי שלו. צריך לבקש סליחה, אבל התביעה שלי מעצמי היא בגלל שמצפים ממני ליותר.

"היה פעם מישהו שהיה אומר "חטאנו" וכל שנה היה מתגנב לו מחשבה, האומנם חטאנו? הייתה שנה נהדרת. למדנו מבוקר עד ליל. אז פעם הוא היה אומר "חטאנו" ומתכוון לכלל הציבור ופעם הוא היה אומר "חטאנו" ומתכוון 'פעם, בעבר'. עד שהוא התקרב לחסידות ואז הוא אמר משהו אחר "חטאנו לפניך". שאני עומד לפניך אני חושב שיכולתי לעשות הרבה יותר. על זה אנחנו אומרים "חטאנו".

"אינני פוסל אף דרך אחרת אך אני חושב שבדור שלנו קרה משהו: במאתיים שנה האחרונות נולד מושג חדש שהוא האתגר הגדול של התורה ומצוות: אנשים רוצים להיות. אדם שואל את עצמו מי אני ומה הייחודיות שלי. ובדור כזה לומר לאדם ללחום נגד עצמו – זה מאוד קשה. אפילו המוסר של היום השתנה. לא יורים אש באף אחד. המוסר של היום מדבר על הפוטנציאל שלך ולא על החוסרים שלך.

"אנחנו נמצאים היום במקום שצריכים לחדד את ההבנה של יהודי שה'אני' שלו זה אלוקות. אם טעית, אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות...".

אז כאן מגיעה השאלה שאינה קשורה לאלול והכי קשורה, לכל בן אדם יש נפילות, איך אני יכול להרים את עצמי מנפילות?

"קודם כל: עיקר התשובה היא עזיבת החטא. מחר יהיה אחרת.

"אדם קם בבוקר ומגלה שאתמול היה משהו נורא והוא לא יכול להסתכל במראה. מבחינה מעשית מה הוא צריך לעשות? לכאורה להתחרט על העבר. והכל אמת, הוא עבר על דברי מלך מלכי המלכים.

"הרמב"ם אומר הפוך בדיוק: שיהפוך החוטא את חטאו ויסירו ממחשבתו. זה לא אני".

לא בקטע שאני מתכחש לחטא...

"להיפך. לקבוע חד משמעית: מחר יהיה אחרת לגמרי. אני לא שייך לדברים האלה".

לסיום, אמר הרב אשכנזי ווארט יפה: "מדוע ראש השנה בא לפני יום כיפור? הרי צריכים קודם כל לעשות 'ספירת מלאי' על השנה הקודמת ורק אז לפתוח שנה חדשה, למה זה הפוך?

"התשובה החסידית: קודם כל אני קובע: אני שלך, של הקב"ה. ואחר כך אפשפש בזבל שלי. בראש השנה אני תוקע בשופר כדי להכתיר את המלך. אני איתך באש ובמים. אחרי ההכרזה הזאת – אני יכול לפשפש במעשיי.

"דווקא היום בדרנו נדרש לחזק באדם את האמון בעצמו ואת הקשר שלו לאלוקות".

ועם המסר הזה נסיים ונצא לאלול ולחגי תשרי...

• לתגובות והארות: ari@kikar.co.il